כתבתי מלים
מחקתי
מה תעזרנה המלים
לאלה שנותרו לנצח צעירים
ולאה שנותרו כאן
והזדקנו בטרם עת ?
לאלה שכואבים ויכאבו לנצח...
שירים רבים נכתבו
מלים כואבות
כיום כשהרשת החברתית כל כך נגישה קוראים עוד ונחשפים לסיפורים
והגרון נחנק, והדמעות זולגות
בחרתי בשיר אחד המסמל את "הנעורים שבאו פתע אל סופם"... (המלים מתוך שירו של נתן יונתן "החול יזכור")
השיר שבחרתי "קצר פֹּה כל כך האביב"
שכתב דוד גרוסמן לזכרו של בנו סמ"ר אורי גרוסמן שנפל במלחמת לבנון השניה
יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם -
איך שיופי יכול לרפא!
נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות -
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.
יהי זכרם ברוך של כל הנופלים במערכות ישראל ופעולות האיבה
והלוואי ויבואו כבר ימים אחרים ...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה