יומני היקר

   כשראיתי את ה"נושא החם" , מייד עלו בי ריחות, טעמים  ומראות שאני אוהבת...

 רק לאחר שכתבתי קראתי את ההוראות שאֵלה אמורים להיות גם זכרונות...

 והִנֵּה  חלק שכולם אוהבים , וחלק ששמורים בזכרוני .

ריח של דשא לאחר הגשם,

ריח של עוגה שנאפית בתנור הביתי,

ריח של לחם טרי ,

 ריח של תינוק

                            (מהאוסף הפרטי שלי)

ריח של ספר חדש ,

ריח של  נעליים חדשות, שֶנִקנוּ לכבוד החג בילדות הרחוקה,

   ריח של פרדס

(מאוסף הצילומים שלי)

 טעם של האוכל של אמא , שאיננה עוד...

מראה של שדה פרחים באביב

מראה הים בראשית ספטמבר, כשאין כבר אנשים רבים בחוף , והים חלק כמו מראה...

(מאוסף הצילומים שלי)

מראה הכדורים שנשפכים מקופסא של אבא שלי , ששב מבית  החולים ( בהיותי ילדה קטנה),

לכבוד חג הפסח. המון  גלולות לבנות שהתפזרו על הרצפה...

קטע עצוב מספר מילא 18 , בו יאנוש קורצק לוקח את הילדים לטיולם האחרון,

וממתיק אותו בריבועי שוקולד קטנים( לא יודעת למה נזכרתי בזה כעת, אולי בגלל שיום השואה מתקרב)

 ועוד מראה שבזמנו התפעמתי ממנו ונחרת בזכרוני :

 בסיום הטירונות הזמינו את אחת הלהקות הצבאיות  ,שהופיעה בשיר : אילו ציפורים ,

זה היה בחוץ, בלילה , חושך , מוזיקה, ורק ידיהם של המופיעים שהאירו  בכפפות לבנות

רִחפו מולנו כציפורים...

 לעולם לא אשכח את מראה התינוקת היפהפיה לאחר הלידה הראשונה,

 זה נראה לי מעשה פלאים...

   בחרתי בכותרת מתוך השיר : חמסין של ניסן  של לאה גולדברג .

כולם ודאי מכירים את שירו של יהודה אטלס:   ריחות שאני אוהב

 וגם יהונתן גפן יש לו ריח משלו, שהוא אוהב:   ריח של שוקולד

 ומשום מה נזכרתי במראה של השעון של אבא שלי , כשהוא בידי,

 והוא מובל לחדר ניתוח , שממנו תודה לאל ולרופאים, החלים.

 ודאי אזכר בריחות, מראות  , תחושות  ואולי גם טעמים לאחר שאעלה את הפוסט...