יומני היקר

בעיר  שלי באיזה רחוב לא כל כך ראשי

נמצאת מעֵין גלריה שכזאת שמציגה אמנים

ותערוכות אמנות בתחומים שונים

לאחר זמן מה 

התערוכות נודדות למקומות אחרים

מידי פעם שומעים שם הרצאות

בנושאים שונים.

זה קורה  בשבת לקראת הצהריים

נאספים שם אנשים

בדרך כלל לא המונים

לפעמים אפילו מעטים

גם אני לא בין המבקרים לעתים קרובות

 כשיש תערוכות

באים יותר

להרצאות חלק מוותר ...

והשבת הזאת נושא התערוכה עניין אותי והלכתי לפתיחה .

 במקרה ערב קודם בקשה  ממני מנהלת המקום שאבוא לצלם ולתעד את הפתיחה , אין מי שיצלם.

היא כבר בקשה ממני פעם ולא יכולתי לבוא והפעם לא רציתי להשיב פניה ריקם , 

והלכתי מצויידת במצלמתי

( טוב , היא הרי תמיד איתי )

התערוכה עוסקת באיורים לספרי הילדים שגדלנו עליהם

וגם ילדינו

פרפר נחמד

צילום מהאינטרנט

ויהי ערב

צילום מהאינטרנט

של פניה ברגשטיין

וכאן מתגולל לו סיפור ...

 המאיירת של הספרים היא אילזה קנטור

ב-1944, בזמן שהייתה בתקופת הכשרה בקיבוץ, פנו אליה מהוצאת הקבוץ  המאוחד

כי תאייר את שיריה הקצרים של פניה ברגשטיין שעסקו בהווי חיי היום יום בקיבוץ מנקודת מבטם של הילדים,

מטפלות והורים. היא צירה ציורים שהפכו ברבות הימים, יחד עם השירים,

 לנכסי צאן ברזל בתרבות העברית המתפתחת. את איוריה היא ביססה על מה שעיניה ראו בקיבוץ נען.

קנטור סיפרה שהתאהבה בחרוזיה של פניה, וכי הייתה יושבת בלילות לאחר יום עבודה בקיבוץ ומציירת את הציורים.

 הספר "בוא אלי פרפר נחמד", יצא לאור ב 1945 ומאז הפך לספר ילדים נקרא ביותר.

 מאז התפרסם יצא הספר בחמישים וחמש מהדורות ודורות התחנכו על הספר מאז התפרסם.

 סוד ההצלחה של הספר הוא בשילוב שהצליחה לשלב

 בין הטקסט לתמונה וברגישות בה הפגינה כשפירשה באיוריה את חרוזיה של ברגשטיין עם

ההתייחסות הישירה לחי היום יום בקיבוץ בזמן כתיבת הספר – שנות הארבעים.

קנטור איירה גם את השיר האוטו שלנו גדול וירוק מתוך ספר זה.

 ב-1949  קיבלה לידיה את כתב היד של הספר "ויהי ערב" ואיירה לו איורים.

 הספר כבר היה מוכן לדפוס אולם ההוצאה, ללא התראה או תיאום עם המשוררת או עם קנטור,

הדפיסה לבסוף את הספר עם איורים של מאייר אחר, חיים האוזמן.

 לאחר מספר שנים שבהן היו  בעוד שכותבת הספר, פניה ברגשטיין, הינה סופרת ילדים מוכרת,

מאייר חיים האוזמן היה תעלומה אמיתית עד   שעינת אמיתי (שנפטרה בינתיים)חקרה את הנושא .

האוזמן לא אייר עוד ספרי ילדים בעברית ואפילו הכותבת בעצמה לא זכתה להכירו

בהיותי ילדה קטנה

למדתי בכִּתּה

את השיר הבא....

על הגדר קפץ אנקור,

אנקור קטן

אנקור אפור

קפץ, קפץ,

ניתר לו פה ושם,

פתאום פרח

ונעלם !

ראיתי את הדרורים 

רצים במעופם,

ובתמונה הבאה

צלמתי שלושה שלא עפו במנוסה...

עוד אגיע לפני החג לברך....

    גִּליתי במקרה שיר ילדים

 הנקרא:

 יש לי מכחול שלא יודע לצייר/ ש' כהן-אסיף

יש לי מכחול

שלא יודע לציר

יודע רק למחוק.

אני מוחק במכחול

קציצה שאיני רוצה לאכל,

דברים שאמרתי ואני מתחרט

ודברים מפחידים באמת.

אני מוחק במכחול

חוב

ריב שקרה

חלום רע.

פעם מחקתי את הקור

וסטירה שאיני רוצה לזכור.

יש לי מכחול ביד

שמוחק אנשים רעים במיוחד.

מחקתי שלושה אנשים רעים

מחקתי אותם אחד אחד.

פעם בטעות

זה קרה,

מחקתי חבר טוב

(חשבתי שהוא רע)

והמכחול לא מחק

והחבר לא נמחק.

אחרי יומים

התפיסנו בהתרגשות

ויחד

מחקנו את הטעות.