יומני היקר

42 שנה לאחר מותה של המשוררת לאה גולדברג,

  התגלה ספר ובו 8 שירים לא מוכרים .

הבאתי שתי שורות שפורסמו  מאחד השירים,

הרשומות במרכז התמונה

{ בחרתי להביאן על רקע פסל מרחוב ממילה בו בקרתי  לפני  שבוע }

שתי שורות בלבד,

 ואומרות כל כך הרבה

( לדעתי)

השושנה נובלת
 האבן נשברת
אך הידידות
 לעולם נשארת...

 לעתים אחרי שאני מצלמת ,

 הצילום מתקשר לי לנושא לפוסט,

 כמו בצילום הוורדים

הוֶרד הנבול {שבעיני הוא יפה }הזכיר לי את יומן הזכרונות של פעם,

כל הזכויות שמורות לאתר: נוסטלגיה

כשהיינו ילדים ,

וכל אחד מחברי הכתה כתב שורות למזכרת , שודאי חלק מכם הקוראים זוכר אותם

המפורסם ( והנדוש) היה:

על החלון ישבתי

ולך זכרון כתבתי

ופתאם נפל העפרון

 וזה כל הזכרון

או:

 מה אכתוב לך לא אדע

שיר ספור או אגדה ?

ולכן אכתוב לך שתי מלים

ישמרך האלהים!

וּפִנת העברית: ( פעם היתה לי  פִּנה כזאת בבלוג)

  שושנה או ורד ?

{מתוך האתר של השפה העברית}

* כותרת הפוסט כמובן משירה של המשוררת לאה גולדברג

              
למדני אלוהי
ברך והתפלל
על סוד, עלה קמל
על נֹגה פרי בשל
על החֵרות הזאת
לראות לחוש לנשום
לדעת לייחל להיכשל....

 היום היה יום הולדתה של  לאה גולדברג 

בשנה שעברה הקדשתי לה  פוסט

 בחרתי אחד מתוך רבים

השירים היפים, הנוגעים , הרגישים והמרגשים

 אחד שלא אופייני לתקופה

 בה כולנו ממהרים

כולנו נחפזים

אך לעתים לא מספיקים/שוכחים להנות מהדברים היפים
 

החילזון

אל נא, אל נא תמהר,
אל בחפזון! -
לחבר שלו אומר
כך החלזון.

הסתכל נא מסביבך,
העולם מלא פריחה,
ההולך לאט, ההולך לאט יכול
להנות מכל וכל.

לא מטוס אתה אחי,
גם לא אוטובוס,
ולרוץ מהר, אחי,
לא מן הנימוס.

הסתכל נא בשבילים,
מה הוריקו העלים.
ההולך לאט, ההולך לאט יכול
להנות מכל וכל.

              י' בטבת     

יום הולדתו של המשורר חיים נחמן ביאליק

שיריו , מזמוריו , וסִפּוריו מלווים אותנו מינקות, ילדות ועד לבגרות .

להלן שני שירים, פחות ידועים:

לראשון חובר לו לחן (ע"י עתליה פניאל)

  וריקוד (עם)

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת,

וְכָל-הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹתֵק;

וּמֵאַחֲרֵי הָרֵחַיִם

שְׁאוֹן הַנַּחַל אֵינוֹ פוֹסֵק.

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ,

מַרְכִּיב צֵל עַל-צֵל וְכוֹפֵל;

דּוּמָם אֶל-יָם הַמַּחֲשַׁכִּים

כּוֹכָב אַחַר כּוֹכָב נוֹפֵל.

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם,

אַרְגִּישׁ: לִבִּי עֵר וּמְדַבֵּר;

אַרְגִּישׁ: מַעְיָן טָהוֹר אֶחָד

הוֹמֶה אַט שָׁם וּמִתְגַּבֵּר.

אוֹמֵר לִבִּי לִי בַחֲשָׁאי:

"בְּנִי! חֲלוֹמוֹתֶיךָ בָאוּ;

נָפַל כּוֹכָב מֵרָקִיעַ –

הַאֲמִינָה – לֹא שֶׁלְּךָ הוּא.

עוֹד שֶׁלְּךָ קָבוּעַ אֵיתָן

וּבְמִשְׁבַּצְתּוֹ יִזְרַח שָׁמָּה;

שָׂא עֵינֶיךָ – הִנֵּה שָׁם הוּא

קוֹרֵץ, רוֹמֵז לְךָ נֶחָמָה."

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם

אֵשֵׁב אַבִּיט אֶל-כּוֹכָבִי;

לִי אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד –

הוּא הָעוֹלָם שֶׁבִּלְבָבִי

[חשון, תרס"ב]

  אלכס ויוני רועה-ים הדממה פולט סודות- (קישור לשיר)

והשני  -שיר אהבה

הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת

הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת הָאֵלֶּה שֶׁכָּכָה תִּתְבַּעְנָה,

הַשְּׂפָתַיִם הַצְּמֵאוֹת הָאֵלֶּה הַשֹּׁאֲלוֹת: נַשְּׁקֵנוּ!

הָעֳפָרִים הָעֹרְגִים הָאֵלֶּה הַקּוֹרְאִים: תָּפְשֵׂנוּ!

חֲמוּדוֹתַיִךְ הַצְּפוּנוֹת שֶׁשָּׂבְעָה כִשְׁאוֹל לֹא-תֵדַעְנָה;

כָּל-עֲתֶרֶת הַגְּוִיָּה הַזֹּאת, שִׁפְעַת חֶמְדָּה מְלֵאָה,

כָּל-הַשְּׁאֵר הַלָּזֶה, כָּל-הַבְּשָׂרִים הָאֵלֶּה שֶׁכָּכָה

הִלְעִיטוּנִי מִמְּקוֹר תַּעֲנוּגִים, מִמַּעְיַן הַבְּרָכָה –

לוּ יָדַעתְּ, יָפָתִי, מַה-קָּצָה בָּם נַפְשִׁי הַשְּׂבֵעָה.

זַךְ הָיִיתִי, לֹא-דָלַח הַסַּעַר רִגְשׁוֹתַי הַזַּכִּים

עדַ שֶׁבָּאת, יְפֵה-פִיָּה, וּבְרוּחֵךְ נָשַׁפְתְּ וְנִדְלַחְתִּי.

וַאֲנִי, נַעַר פֹּתֶה, לְרַגְלַיִךְ בְּלִי-חֶמְלָה הִשְׁלַכְתִּי

תֹּם לְבָבִי, בֹּר רוּחִי, כָּל-פִּרְחֵי נְעוּרַי הָרַכִּים.

רֶגַע קָטָן מְאֻשָּׁר הָיִיתִי בְּלִי-חֹק, וָאֲבָרֵךְ

אֶת-הַיָּד הַחֹלֶקֶת לִי מַכְאוֹב הָעֹנֶג הֶעָרֵב;

וּבְרֶגַע קָטָן שֶׁל-תַּעֲנוּג, שֶׁל-אֹשֶׁר וָגִיל, עָלַי חָרֵב

עוֹלָם מָלֵא – מַה-גָּדוֹל הַמְּחִיר שֶׁנָּתַתִּי בִּבְשָׂרֵךְ!