יומני היקר

  לפני שעה קלה שבתי מההצגה: גטו.

 למען האמת אני עדיין נפעמת ... נרגשת....

 וקשה לי לכתוב...

 הדברים הבאים לקוחים מגוגל...

 ההצגה ההצגה "גטו" מאת יהושע סובול עלתה בתיאטרון חיפה בשנים 1984 ו-1998.

מאז היא הוצגה רבות על בימות שונות בעולם בהצלחה כבירה, והפכה למחזה הישראלי הידוע ביותר בעולם,

 אך לא הוצגה מאז בארץ. כעת מעלה אותה מחדש תיאטרון הקאמרי בבימויו המיוחד והמרשים של עומרי ניצן .

המחזה מספר על התיאטרון בגיטו וילנה, גטו שהיה קיים עד 23.9.43, יום בו חוסל ובו כ-10,000 איש.

הצגה על נושא קשה המעורר זכרונות קשים, אך המוגש בצירוף שירים, ריקודים, בובה מדברת מקסימה,

במה פתוחה ענקית נהדרת ומשחק מעולה של כל השחקנים.
תוספת שלי: הבובה מגלמת את מחשבותיו של האיש שאינו מעז להביע את אהבתו לזמרת,

שאינו מעז לומר את הדברים האמיתיים שהוא רוצה לומר למפקד הנאצי.

 ההצגה ארוכה, מעל לשעתיים וחצי. הנושא קשה,

 אך עקב הבימוי המיוחד והרבגוני לא חשים  איך הזמן עובר,

   יושבים מרותקים   מתחילת ההצגה ועד סופה.

              רק כשהגעתי הבייתה הרשיתי לעצמי לבכות...