אתמול בלילה החלונות היו סגורים
והתריסים היו היטב מוגפים
הרדיו על שירים ברשת ג', כשאני ליד המחשב
בחדר הסמוך הטלוויזיה דולקת , יש מי שאוהב לצפות בסרטים
ורק כשמישהי כתבה באחת הקבוצות שבמרפסת שלהם מתחוללת סערה
פתחתי לרגע את הדלת ושלפתי מייד את המצלמה
העץ ליד הבית התנועע והתכופף
הכסאות במרפסת היו במצב מאוזן
הרוח שרקה
וטוב שהורדנו את העציצים לרצפה !
לשמיים היה אור מוזר ( צולם ללא מבזק)
והיום
מי שלא היה צריך לצאת מביתו נשאר בבית
האובך היה נורא מציק לעיניים ולנשימה
הגשם שהגיע שטף חלק מהלכלוך והזוהמה
( עדיין המכונית נראית כמו אחרי מלחמה)
נקווה שהוא ימשיך ויצליח לנקות את האוויר (אולי גם את האווירה...)
מכיון שבֵּיתי לא רחוק מהים , העזתי לצאת כשהגשם פסק למספר דקות
לצפות בסערה
מספר מכוניות היו שם ואנשים צפו מהן בתופעות הטבע המדהים !
יצאתי מהמכונית לרגעים ספורים כדי לצלם
זאת היתה משימה ( כמעט) בלתי אפשרית!!
קשה היה להחזיק את המצלמה ביציבות
והרוח העיפה אותי ! פשוטו כמשמעו !!
בדרכי לרכב ( כי התחיל שוב לרדת גשם )חשתי שמישהו/משהו דוחף אותי בחוזקה!
תחושה ממש מוזרה !
והנה צילום אחד מהיום (משנה שעברה יש לי יותר )
* הכותרת מהשיר של הראל סקעת
(מילים: לירון לב ודורון מדלי לחן: אוהד חיטמן )