בימים בהם אנו מהלכים עם הראש מורכן, כשצרות נופלות עלינו - מכאן ומכאן, בימים בהם אוחז בנו מן ייאוש, ועמישראל נראה פתאום - קצת חלוש, בימים כאלה - אספר אודות נפלאותייך - מדינת ישראל - אני "חולה" עלייך!!!
בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות", והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות, ש - "ברור שאיבדנו את הכיוון - כולם גנבים ואין אף פוליטיקאי הגון ", בימים כאלה - אספר סיפור אהבה - ביני - סתם אזרח פשוט - ובין המדינה.
כי המדינה הזאת - כמו אישה מופלאה, לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה, היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא, וכשצריך - אוספת היא אותי אליה בחמלה, היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר - והקשר איתה - גם בגיל שישים ושמונה - הוא פשוט אדיר!
כי המדינה הזאת היא גם תושביה, אלה שבאו מכול פינות העולם - דווקא אליה, אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן, אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן - שבגלל חלק מאלה שפה - אלה הטובים, שווה לחיות פה - לעולמי עולמים!!!
כי המדינה הזאת היא גם נופים, איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים, כמו לרדת לים המלח ביום אביב, או לצפות מהגולן בכינרת - זה ממש מגניב, או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים, מכל מקום שאביט - נופים ועוד נופים.
כי המדינה הזאת היא גם ריחות, היש עוד מקום בו כה נפלאות הפריחות, וריח הפרדסים בשעת בקיעת ניצת התפוז, כמה נפלא! מי בכלל ירצה מפה לזוז? וריח המלוח, וריחו הנפלא של הירדן, האמינו לי - ממש אין על מה להתלונן.
כי המדינה הזאת היא גם קולות, איפה בעולם יש עוד בליל כזה של מקהלות, בכל השפות והסלנג שרק אפשר, וכל זה יהיה פה - גם מחר, וזה עושה את החיים פה כה מעניינים, זה מוכר, זה שלי, זה נעים!
כי המדינה הזאת היא גם סמלים בליבי, ואני רוצה להודות לך, אלי, שנתת לי לחיות במקום כה נפלא - בו יש סיבה לחיות, בהחלט יש על מה, שבו שירת ההמנון, הדגל, חזרה מחו"ל ועוד - מעלים לחלוחית בעיניי, ואני נרגש מאוד!
כי המדינה הזאת היא גם חברים, איפה יש עוד בעולם כאלה אנשים, רק בנכר אתה לומד להעריך את העוצמה, של חברות ישראלית, חבר אמיתי, חברה, חברים שאוהבים אותך, אוהבים מאוד, אנשים שאיתם אתה רוצה להיות - עוד ועוד.
כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה, שאם רק אבחר - אראה גם אראה, שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות - שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות. ולכן ישראל אהובתי - אל נא תעלבי ממשנאייך- אני, אזרח פשוט - פשוט חולה עלייך!!!
דייויד סלע יו"ר- "המועצה לקידום המורשת הישראלית" ועורך "אתר נוסטלגיה אונליין"
שבמקרה חל ב-14 במאי - יום הכרזת המדינה( לפי התאריך הלועזי)
הרצל שאחת מאמרותיו היא:
"החלום אינו נבדל כל כך מן המעשה כפי שיש סבורים.
כל מעשה האדם היו קודם לכן חלום ויהיו אחר כך לחלום".
בשנת 1897 נבחר דגל ישראל בקונגרס באזל, על ידי דוד וולפסון
שלא ידע על עיצובו של הרב יעקב ברוך אזקוביץ, גם הוא כמו הרב הציע לשלב את הטלית - עם המגן דוד. ב- 28 באוקטובר 1949, קבעה מועצת המדינה הזמנית את
הדגל שנבחר בקונגס באזל, כדגלה של ישראל.
כבר בשנת 1885 (לפני כ־120 שנה) הוחלט להכין דגל במושבה
ראשון לציון.
על הדגל המיוחד מסופר בקטע הבא:
על פי יוזמתו של ישראל בלקינד, (מחברי ביל"ו) הוחלט לארגן חגיגה לילדי "החדר" (בית ספר עוד טרם היה אז בראשון לציון). נבחר ועד מיוחד לביצוע המשימה. התלמידים שוחררו מלימודיהם, ובאו לחגיגה כשהם לבושים בגדי חג, ומזהירים משמחה. "ואני", כותב בלקינד, "ופאני מאירוביץ... היינו טרודים בינתיים בעשיית דגל". "וזו הייתה דמות הדגל אשר עשינו: יריעת אריג לבנה, שתיים שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה דוגמת הטלית שלנו ומגן-דוד של תכלת באמצע. מקוצר הזמן לא יכולנו להוסיף שום מילים באמצע
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
שהוא הציע וזה רשום בכתב ידו
כינוי:
נ*גה