יומני היקר

בזמן שאני קוראת את הספר חמניות ,נזכרתי שכבר מזמן אני רוצה לבקר    

   בפרובנס  

את שנותיו האחרונות העביר וינסנט ואן גוך בדרום צרפת, בין ארל לסן רמי.

 האור והנופים המופלאים עדיין שם, וגם היום זוהי סביבה כפרית פיוטית.

  הספר מתמקד בשנים האחרונות של ואן גוך בארל, השנים שבהן עבר כמה וכמה התקפים פסיכוטיים

וצייר את ציוריו המעניינים ביותר.
שראמי בונדריק משתמשת בדמותה המסתורית של האישה ששמה נפקד מספרי ההסטוריה

ושזכתה לכבוד המפוקפק לקבל מואן-גוך את אוזנו הכרותה כשי של אהבה. איש אינו יודע את הפרטים ההסטוריים המדוייקים,

 האם הייתה באמת אישה כזו ומה היה טיב הקשר בינהם.

 הסופרת שוזרת סיפור בדיוני, התאהבות המתרחשת בין הנערה העלומה ובין ואן-גוך,

סיפור אהבה המתקיים עד מותו של ואן-גוך,

  בתקופת אשפוזו בסן-רמי.

הסופרת בסיום הספר בין השאר מודה לווינסט ואן גוך שהאמנות, המילים והנפש הבלתי מנוצחת שלו

העניקו לה ולעוד מליוני אנשים בעולם השראה והיא היתה רוצה להאמין שהוא,

שהיה חובב נלהב של רומנים סנטימנטליים, הה נהנה מהרומן הזה.

לפני ימים ספורים 29.7 היה יום פטירתו  של הצייר   

וינסנט ואן גוך    

דיוקן עצמי ב-1887

 

 

כנסו . האזינו למוזיקה וצפו בתמונות...

 

 

 

 

 

 חלומו של ואן גוך

 

אקירה קורוסאווה  {במאי קולנוע , תסריטאי ומפיק יפני }

 

 

 

 

*בהיותי תלמידה בבית הספר היסודי

זוכרת אני מספר תמונות  על הקיר

מורתי שכנראה רצתה להקנות לנו ידע באמנות

תלתה מספר תמונות מפורסמות של ואן גוך,

 אינני יודעת אם התמונות התחלפו בתמונות אחרות...

את אלה אני זוכרת....