יומני היקר

  זֹאת (כנראה) הרשומה האחרונה בבלוג שלא היה לי שם מקורי עבורו

וקראתי לו : יומני היקר

בינואר ( תאריך אקראי לחלוטין ) 2009 פתחתי אותו

בלי לדעת מה יהיו התכנים שבו .

אחד העיצובים הראשונים היו פרחי רקפות שאני אוהבת

והעיצוב הנוכחי נשאר כבר שנים רבות .

  כותרת הבלוג מהשיר של רחל שפירא :שיר ליום חולין מלווה את הבלוג מתחילתו.

מבקרים  רבים חלפו פה , רבים גם השאירו תגובות

חלקם היו קבועים וחלקם הפסיקו לכתוב בבלוג שלהם , ומטבע הדברים הפסיקו גם להגיב

ולצערי  מספר חברים עברו לעולם שכולו טוב...( אני זוכרת אותם)

חלק מחברותי במציאות לא הבינו מה הצורך לכתוב  ביומן רשת שכזה ? בלוג ?

שאלו אותי: את מי זה מעניין מה עובר עליך, מה מעניין אותך

ומה חברות וירטואלית נותנת לך ?...

אתכם החברים הקבועים כאן אני לא צריכה לשכנע

כשהודיעו  על סגירת ישרא

חשתי כמו מישהו שצריך לעבור דירה, אבל רוצה שהשכנים החביבים ישארו איתו

חלק מהחברים כבר עבר דירה למקום אחר

אני עדיין מהססת

לאחרונה גם אינני מפרסמת פוסטים לעתים קרובות כמו בהתחלה.

(פייסבוק תפס מקום נכבד, למרות שהתכנים - לפחות אצלי - שונים )

אמשיך כמובן לעקוב ולבקר את החברים הקבועים ולקרא את הפוסטים .

גביתי כבר חלק מהפוסטים, שמסתבר שהתהליך פשוט .( הגיבוי לא דומה לבלוג , אבל עדיף מלא כלום)

שתי תמונות לסיום מהשבוע האחרון

אחת שקיעה...ל"ישרא" שהתחיל לשקוע וכעת ייעלם

לפחות השמש זורחת במקום אחר ותזרח שוב למחרת אצלנו

התמונה השניה ציפורים המחפשות מקום (ללון) קוראות בקול ומצייצות עד שמוצאות את מנוחתן

בדומה לחברים המחפשים אתר אחר לכתיבה שלהם

עד שיגיעו למנוחה ולנחלה...

במקרה לחלוטין לאחר הפוסט  הקודם העוסק בהתחברות שלנו( הכמעט אובססיבית) לעידן המחשבים

 ובקושי של חלק מאיתנו  להשתחרר ממנו

 הגיע אלי

הסרטון הבא , העוסק בהתמכרות לקשר החברתי באמצעות המחשב , הסמראטפון וכו'

אולי המסר בסרטון קיצוני מעט , אך שווה צפייה!

 וכמו בכל דבר יש למצוא את המינון הנכון

ולדעת מתי לעזוב את המכשירים

ולהיות מחוברים לאנשים, לטבע ולנוף

        ולחיים !!!

 לא קבלתי מכתב ממריאט שאני בקטגוריה של ה'גולדן בלוג',

וגם אראלה ממפעל הפייס לא התקשרה אלי

( וגם לונדון לא מחכה לי...)

אבל האמת שלא היו לי ציפיות, למרות שאני יודעת שלפחות שניים מחברי הבלוגרים המליצו על הבלוג שלי 

ועל כך תודה רבה !

בקטגוריה של צילומים.

נכון אני מעלה צילומים רבים ,ואוהבת את הפרגון שלכם והמשובים החיוביים,

אבל הייתי מגדירה את הבלוג שלי

כבלוג 'שונות'.

הוא כולל הרבה צילומים , ומידי פעם אפילו הגיעו למומלצים בישרא בתמונות

אבל יש בו גם סיפורים אישיים לעִתים,

לפעמים מתכונים

אירועים וחגים ,

תאריכים מיוחדים

אישים חשובים

לעיתים זכרונות 

המלצה על ספרים ,סרטים והצגות

ופינת העברית ( שהיתה פֹה פעם)

ועוד... 

  אז לפני כ-42 דקות

לבלוג מלאו היום 5 שנים !

בחיי בלוג זה לא מעט כנראה .

 אני לא משנָה את העיצוב  בדרך כלל

פעם היו כאן רקפות מסביב ,

וכבר מזמן  מככב ברקע הצבע הירקרק שאני אוהבת

תמונת הנושא ( שלא אני צלמתי) נשארת תמיד

משרה שלווה לדעתי ,

וכמובן המוטו הלקוח משיר של יום חולין (רחל שפירא) קבוע כאן :)

שמחתי להכיר חברים רבים

הקבועים ( שחלקם גם חברים בפייסבוק)

המבקרים במקרה

הנכנסים ( מעל 80,500 כניסות !)

המגיבים וגם אלה שלא ...

חמש שנים

 של שיתוף בחוויות ( מסע לפולין עם על ההתלבטויות והרגשות, נסיעה לקנדה עם הרבה תמונות ועוד)

 לפעמים התייעצויות ושאלות

לא תמיד הכל מספרת אבל יש כאלה שלמדו לקרא 'בין השורות'...

זהו, לא מסכמת הרי יהיה כאן עוד ,

ולכל אחד מכם מוגש  וורד וורוד

קרן אור ספרה בפוסט שלה  

 שהיא לוקחת חופשה , שהיא זקוקה לה, והיא תגיע  לאזור מקום מגורי

הצעתי לה פגישה

והיא ניאותה

לאחר ארוחה במסעדה

( כבר היתה שעת צהריים ואני המבוגרת בין השתיים דאגתי שמא לא אכלה הבחורה)

יצאנו לאכזיב ולראש הנקרה

הנוף מרהיב כרגיל

רצועת החוף מלמעלה

 ונפגשנו שוב בשפני סלע החמודים

 שהפעם רובם נמו את שנת הצהריים

וצילום מלמעלה....

והזוג (חרדי) שדיוושו להם בדרך צולמו גם מתוך המכונית והשתקפו בחלון

ופרח יפהפה  בשם עכנאי

נפרדנו לשלום קרן אור ואנוכי עם חיבוק וחיוך

ולולא הבלוגייה מי יודע אם היינו נפגשות

שתיים שהמרחק ביניהן רחוק הן בגיל הן במקום המגורים

ובכל זאת שתינו בִּלינו  בנעימים