יומני היקר

ובעוד מספר דקות...

הפרופ' דן שכטמן מהטכניון יקבל  באולם הקונצרטים של שטוקהולם את פרס הנובל לכימיה,

ויהיה הישראלי העשירי שזוכה בפרס והמדען השישי ברשימה זו. את הפרס יעניק לשכטמן המלך השבדי קארל גוסטב השישי.

שכטמן בן ה-70 מקבל את הפרס ששוויו הכספי הוא כמיליון אירו על מחקרו בתחום הקריסטלוגרפיה (חקר הגבישים),

שנחשב לפורץ דרך בתחום זה ואותו הוא ערך כבר בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת.

באותה עת גילה שכטמן לראשונה גבישים שקיומם סתר את חוקי היסוד של תחום מחקר זה.

עד מחקרו של שכטמן היו שתי הנחות יסוד בתחום מחקר זה. אחת מהן היתה שאטומים במוצקים גבישיים מסודרים בצורה מחזורית החוזרת

 על עצמה שוב ושוב. הנחה נוספת היתה שבגלל מחזוריות זו, גבישים מורכבים מאריחים שיש להם סימטריה סיבובית

לאחר 30 שנות סערה עולמית בתחום מדע הקריסטלוגרפיה הודיעה ועדת פרס נובל על זכייתו של דן שכטמן (Shechtman)

מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון בפרס נובל לכימיה לשנת 2011, על מחקרו פורץ הדרך בתחום הגבישים.

זהו הישג אישי נכבד לפרופסור שכטמן והישג חשוב למדע בישראל ובעולם, המביא עמו גאוות יחידה.

אך הדרך אל ההצלחה הייתה מסע ארוך ומפותל: זהו סיפורו של אדם ששבר מוסכמות,

נלחם על האמת המדעית ולא ויתר. זהו ניצחונו של מדען שהתבונן לעומק וניסה להבין את שראו עיניו.

בשנים הראשונות שלאחר התגלית ניצב שכטמן לבדו אל מול הקהילה המדעית. עמיתיו לתחום לעגו לו והתייחסו בזלזול לממצאו.

בראש המתנגדים עמד לא אחר מאשר הכימאי האמריקאי הנודע, פרופסור לינוס קרל פאולינג (Pauling),

חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1954 על "מחקריו בנושא הקשר הכימי", ופרס נובל לשלום לשנת 1962

 על מאבקו "כנגד ניסויים גרעיניים מעל פני הקרקע". פאולינג התבטא ש"אין גבישים קוואזי-מחזוריים, יש רק קוואזי-מדענים",

 התבטאות חריגה בחריפותה למה שמקובל בעולם האקדמי-המדעי. פאולינג, שנחשב סמכות מדעית,

 ניהל מלחמה ממושכת נגד שכטמן, אך זה התעקש ולא נסוג מתגליתו.

והכל נכתב גם בשיר

http://youtu.be/dAS5-D8bYZU - קישור לשיר .

מדבריו של פרופ' שכטמן :

"לא נשברתי בשנות הבדידות שלי בעולם האקדמי כי אני מאמין במדע שלי", הוא אמר באירוע.

בין היתר, התעניינה עיתונאית  במוסד שבו פועל פרופ' שכטמן ושאלה:

"מהו סודו של הטכניון, שבתוך שבע שנים הוציא מתוכו שלושה חתני פרס נובל?".

 הזוכה המאושר השיב לה על כך: "אני כבר 50 שנה בטכניון. לא היה לי קל להתקבל אליו ולא היה לי קל כסטודנט.

על השלט בכניסה לקריית הטכניון הוסיף סטודנט אלמוני: 'עיר ללא רחמים'", הוא סיפר - ועורר בקהל גלי צחוק.

הוא גם ציין, באשר להישגים שגרף, כי "גם לאמא היהודיה היה כאן תפקיד נכבד".

אני אישית בכימיה לא ממש מבינה,

אבל מדהים לקרא על אדם

שהיה נחוש בדעתו ,

 שידע לעמוד על שלו

 שידע לגלות דברים חדשים

 לא להתייאש

כנגד כל הסיכויים ועל אף הביקורת העצומה נגדו

הוא המשיך בדרכו והוכיח את צדקתו

והנה הוא זוכה לכבוד ותהילה !

בקרב אנשי המדע!