יומני היקר

בקבוץ הסמוך למקום מגורי

ישנה בקתה אתיופית

שמזמינה ילדים ומבוגרים לבקר, להתרשם וללמוד על אורח החיים שלרובנו זר ובלתי מוכר .

קבלנו לטעום גרגרים בטעם מוזר

לא נחשנו במה המדובר

ולהפתענו אלה היו פולי קפה

 לפני שכתשו אותם בזה .

המסורת מספרת ששתיית הקפה החלה במאה ה-9 בחבש, מה שמוכר היום כאתיופיה,

כאשר רועה עיזים ערבי שם לב כי התנהגות העיזים שלו התחיל להשתנות.

 הוא בדק את הסביבה לראות האם העיזים אכלו משהו שהשפיע עליהם והוא גילה שהעדר אכל מין פירות אדומים.

הרועה החליט לטעום בעצמו את הפירות ולפתע החל להרגיש התרוממות רוח

וחשב שיהיה מעניין להביא את הפירות אל רופא הכפר לבדוק אותם.

כך בעצם גילו את נפלאות פולי הקפה הקטנים, סגולותיהם והשפעותיהם על מערכת העצבים בגופנו.

ראינו גם היכן טחנו פעם לפני שנים

את גרגרי החיטה והשְֹעורים .

היא היתה ילדה כבת שבע

שצעדה קילומטרים רבים בשמלה אחת לגופה

שלא הורידה במשך ימים רבים

הילדים הלכו  את הדרך הקשה בדבקות אחרי הורים

באמונה שיבואו לארץ זבת חלב ודבש , גפנים ורימונים....

 
נכנסנו לבקתה שבכזאת התגוררו האנשים באתיופיה

אלו הלחמניות  שנאפו לכבודנו

כל ילד אחז בידו , המתין  לברכה ועד שחלקו לכולם ,

  ואחר כך גם כיבד את חברו כאות לחברות וידידות

קבלנו חימר וזאת אחת היצירות ( לא שלי...)

היא  גם למדה אותנו את הפתגם  , שקראתי כבר אצל  עדה

 "לאט לאט מתחילה הביצה ללכת במוֹ רגליה" (קַס בַּקַס אֶנְקֻלָל בַּאֶגֶרוּ יֶהֶדָל).

 ולפני שהלכנו קבלנו  גם  מאפה  כזה