קשיש כסוף שיער יושב על ספסל בפארק ממול בית האבות
לידו יושבת אשה
הוא אומר שלום
לאבא שלי שמטייל (בכסא גלגלים שמובל על ידי העובד)
ואני הולכת לצידו .
שכנעתי את אבי לצאת מעט לפארק לאוויר הצח ולא לשבת בין ארבעה קירות בבית האבות
הפארק הזה תמיד שוקק חיים בשעות אחר הצהריים והערב
אנשים יוצאים לצעידתם היומית, קשישים יוצאים להתאוורר וילדים באים לגן עם הוריהם
ברבורים מהודרים , ברווזים , טווסים יפי זנב , תרנגולות ותרנגולים
כולם מהלכים חופשי ללא חשש מהעוברים ושבים
ושמחים לפרורי הלחם המושלכים לעברם על ידי הילדים .
אני מידי פעם נכנסת לשם לצלם את בעלי החיים ותמיד מוזמנת לי הפתעה :
ברבור פורש כנפיים , ציפור העומדת על רגל אחת או טווס שמחליט לעשות אקרובטיקה על ספסל
אפרוחים המטיילים עם אימם התרנגולת או הברווזה
ובעונה מסויימת צומחים שם פרחים מדהימים ביופיים צמחי מים בשם :לוטוס קדוש
נחזור לנושא הפוסט ( לשם כך נתכנסו כפי שטליק אומר )
אבא שלי עונה לאיש לשלום
והאיש קורא לו להתקרב באצבע מזמינה
אומר את שמו
ושואל לשמו של אבי
רוצה לדעת מה גילו
והאם יש לאבי משפחה
אני אומרת לו שאני בִּתו
ואז הוא "שופך את ליבו"
על בתו יחידתו שמנסה לנשל אותו
לא ארחיב בדיבור ולא אכנס לפרטים
הוא מספר על מוצאו ושהוא ניצול שואה
הוא גר בביתו עם המטפלת (היושבת לידו)
האיש הזה השתוקק לשיחה , לספר על מרירותו ואכזבתו
העובד המשיך בדרכו עם אבי
נשארתי עוד מספר דקות לידו והקשבתי
אדם שלא ראה אותי מעולם
לא מכיר אותי
שיתף אולי את סודותיו ( ולא יכלתי להשאר שם כמובן לשמוע את מה שרצה אולי עוד לומר)
קשה להזדקן...