פעם כתבתי פוסט הנקרא : דברים שפוגשים בהליכה
והיום נזכרתי בו בנסיעתי ברכבת , הרי גם בנסיעה ברכבת פוגשים ושומעים כל מיני דברים .
(קוראי הותיקים יודעים שאני נוסעת מידי פעם ברכבת ומעלה רשמים , אם יש כאלה)
יום חמישי לקראת צהריים , שמש חמימה
הרכבת עמוסה בנוסעים .
מולי יושבת בחורה הפותרת 'סודוקו' ומסבירה בפלאפון למישהו ( בן זוגה ?)
כיצד מכניסים שמיכה לציפָּה, וגם אם אינך מתכוון להאזין אתה שומע את כל השיחה.
שאר הנוסעים גם הם עסוקים בשיחות בטלפון, במחשב או בנמנום .
אבל הנוסע שמשך את תשומת ליבי היה כלב קטנטן.
אשה ( לא צעירה) אחזה בו כאילו היה תינוקה ,
הוציאה אותו מהתיק המיוחד והחזיקה אותו בחיקה כל זמן הנסיעה .עיניו נעצמו נים ולא נים
גם עיניה , ושניהם שקעו בשינה.
חשבתי לצלם, אך לא היה לי נעים ללא רשותה.
אך לפני שירדנו שלֹשתינו ( האשה, הכלבלב ואנֹכי ) מהרכבת והמתנו לדלת שתפתח
בקשתי את רשותה לצלם
והיא ענתה לי : ודאי !
תקראי לה , קוראים : בריז'יט 
טוב , בדרך חזרה בסוף היום הרכבת היתה מאוד עמוסה !
היו שישבו על המדרגות ( בחלק גדול מהדרך ) ואני ביניהם , אמנם ראיתי זוג עם ילד ( דוברי שפה זרה, אולי תיירים ) ,
שכלל לא חשבו להציע לי מקום ולקחת את הילד הקטן ( שכמעט ולא ישב) על הברכיים....
ואני שמחתי לשוב לביתי בכל מקרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה