כבר סִפרתי כאן לא פעם על זכרונות הילדות שלי מבית הספר היסודי
המורה שלמדה וחנכה אותנו 7 שנים ואת חלקנו (כמוני) 6 שנים
היינו כתה מגובשת
כאשר סימנו כתה ח' היא עזבה את עירנו.
חלק מאיתנו שמרו איתה על קשר במשך השנים
שהתהדק לאחרונה .
כשסיימנו כתה י"ב ( וזה היה מזמן )היא הגיעה לחלוקת תעודות הבגרות
חבר ילדות ( שלצערנו כבר לא איתנו) ערך מפגש מרגש לפני מספר שנים
בביתו ל"ילדי" הכתה ,
היא חִלקה לחלק מאיתנו מחברות ששמרה .
כשנפגשנו בפגישת מחזור ראשונה לאחר שנים רבות של כל ילדי אותה שכבה בעירי
הזמנו אותה ( ועוד מורים מיסודי ומהתיכון)
שמחנו כשהגיעה .
לאחרונה שוב היה מפגש של כל ילידי השכבה מכל בתיה"ס היסודים והעל יסודי ( התיכון העיוני)
וכן בתי"ס שונים שתלמידי אותה שכבה למדו בהם
נבצר ממנה להגיע
והוחלט לפגוש אותה בעיר בה היא גרה
נסענו לחגוג איתה יום הולדת 88 !
יצאנו עשרה חברים מהעיר שלנו לעיר הגדולה
"טיול שנתי" ברכבת ולמפגש הגיעו עוד מ"ילדי" הכתה ממקומות שונים .
היא כמעט ולא השתנתה , קולה שקט ושלֵו כמו תמיד
המפגש היה מרגש מאוד !!!
קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בכולנו .
שתי חברות ערכו אלבום עם תמונות מילדותנו
חברה אחרת שראתה תמונה שצִלמתי בדף הפייסבוק שלי ,
ומצאה חן בעיניה הציעה שתופיע באלבום
היא נבחרה לכריכת האלבום .
אני התרגשתי מאוד ואפילו דמעות ניקוו בעיני .
המורה שכתבה כבר מספר ספרים הוציאה ספר חדש והעניקה לכל אחד מאיתנו שי את הספר .
מחווה ראוי לציון .
נפרדנו ממנה בתקוה להפגש גם בשנה הבאה !
ובלי קשר או אולי עם...
ברשת החברתית , כן רשת חברתית ! פייסבוק נפתחה קבוצת זכרונות מהעיר
קבוצה שצוברת תאוצה וכל שעה יש יותר ויותר אנשים בה.
אנשים מכל הגילאים
לא יאומן כמה אנשים מתגעגעים לילדותם לעברם
מתגעגעים לעיר שלנו שהיתה
גם אנשים צעירים כותבים שם , מזכירים זכרונות , זוכרים מורים ומורות
וכולנו לא שוכחים את אלה שכבר לא איתנו , בעיקר החיילים...
אז כתבתי עוד פוסט בישרא
שדועך ומסיים את תפקידו...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה