התעוררתי מוקדם , הרגל של כחודש ימים
ונרדמתי שוב
וחלמתי ....
אבא שלי שואל אותי : מה נשמע ? מה חדש ?
ואני עונה : אין חדש, הכל כרגיל
והוא שואל : החזרת את מחולל החמצן ( מכשיר החמצן בו השתמש וידע מתי וכיצד )
היה עלי לדאוג להשיבו למי שסיפק אותו
לדאוג שיימצא במקום מסויים בבית האבות, במרפאה טענו שאין להם מקום (?)
אֵם הבית הסכימה לאחסנו במשרדה יומיים!
ובחלום אני שואלת את אבי : אתה רוצה את המכשיר
ותשובתו : כן
ואני עונה : בסדר, אדאג להחזירו לחדר שלך...
חלום קצר
התעוררתי...
ולהלן פוסט ישן יום או יומיים לאחר שפתחתי את הבלוג. מעט מגיבים עד שנכנסתי לעניינים של הבלוגיה.
מנהג שנמשך כעשר שנים ונפסק מסיבות שונות , ולאחר מכן הביקורים עברו לימים אחרים במשך השבוע וכמובן לחגים.
( העובד הזר היה איתו בערבי שבת , לא נשאר לבד)
ארוחת השבת
כל יום ששי אחר הצהריים אנחנו נוסעים אל אבא שלי .
אנחנו אוכלים איתו את ארוחת ליל ששי .
אני מביאה תבשיל כלשהו, בד"כ דגים .
המאכל אליו הוא רגיל .
לאחר הארוחה אנחנו יושבים ומפטפטים .
אנחנו שמחים למסורת זו, היא נותנת הרגשה טובה שאבא לא לבד בערב השבת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה