יומני היקר

 ראיתי יונה

מתה

שרועה בין הכביש למדרכה

העפתי מבט

לשבריר של שניה

היא היתה כֹּה יפה...

בתיקי (כרגיל) מצלמה

לא צִלמתי

ומהרתי משם,

תוהה איך זה קרה?...

נכתב לפני מספר ימים, נותר בטיוטה

מפרסמת היום לזכרה של עפרה חזה ז"ל שהיום  23.2 הוא יום  פטירתה ( בשנת 2000)

 הוא ישב לבדו על עתון מהבוקר

שפרש על הספסל ,

שטיפות הגשם הרטיבו אותו

מבין העננים זרחו קרני השמש

מספר ספסלים שם

והוא על אחד מהם יושב לבדו

 מרכז קניות קטן

מול בתי הקפה שבו יושבים אנשים ,לוגמים קפה ומשוחחים

ממול חנות פרחים ססגוניים

ויונים שאוכלות פרורי לחם להנאתן

הוא קרא לי

שלום !

מזמן לא ראיתי אותך...

ואני רואה מעֵין  ברק מנצנץ בעיניו

הוא תמיד שמח לראות אותי

אני מזכירה לו את הימים הטובים

שהיו

שחלפו לפני...

לפחות כמעט שלושה עשורי שנים

בתו היתה כבת 8 

ילדה חביבה עם שער בהיר

דומה לאמה ממוצא אמריקאי כמדומני ,

שהכרתי במסגרת עבודתי

האם ,אשתו, עזבה מזמן

והבת הלכה (אולי ) בעקבותיה לארץ נכר

גם בנו עבר לשם

עסוק

לפעמים מטלפן , כך הוא מספר לי

והוא אומר לי:

אולי בקיץ כשיהיה לי כסף אסע לשם..

בסוף אני אסע

"הילדה" כך הוא אומר לא מדברת אתי

אבל הבן , לפעמים, כשיש לו זמן

הוא עסוק, את יודעת...

( במוחי עלה "הסקייפ" שכל כך מקצר היום את התקשורת הבין-לאומית

מחבר אותנו לעולם שמעבר לאוקיינוסים ויבשות , אבל אולי אין לו בכלל מחשב ,הרהרתי)

הוא חייך אלי

בפֶה שחסרות בו שִניים...

אני מתבונן באלבומי התמונות כשהיו ילדים קטנים...

לבי נעצב...

ואני יודעת שבפגישה הבאה

ישוב לספר לי

עליה,על הבת שלו , שבחרה בחיים שהם לא לטעמו, אבל מה הוא יכול לעשות?

את יודעת...הוא אומר : היום ההורים לא יכולם להתערב...

על הבן העסוק

על תוכניותיו לנסוע ולפגוש אותם

וסיים

אם הילדים יטלפנו אמסור דרישת שלום ממך...