יומני היקר

כבר פעמיים בִּטלנו פגישה

החברה שלי , חזרה לה המחלה...

אשה חזקה עם תעצומות נפש !

כשזה כבר התאפשר לנו להפגש מבחינתה

תכננתי לבקר אותה

ואז אני הייתי חולה .

היום נפגשנו

צרפנו לפגישה

עוד שתי חברות 

ישבנו למעלה משעה

בבית הקפה

בחוץ באוויר הצח , בצל

שלושתן עם כוס מיץ גזר ( המסורתי)

ואני על כוס קפוצ'ינו שהוא בכלל מה שנקרא כנראה קפה הפוך.

נסינו לדבר רק על דברים חיוביים

החלפנו חוויות ורשמים

ונפרדנו עם חיוך על הפנים

בדרכי חזרה , בדרך הבייתה

צלמתי את פרח הצבר הפורח כעת

כמה נפלא!

 וזה היה אמש

כבר סוף אפריל

אבל לקחתי איתי ברדתי לים מעיל

לא יזיק , מעיל כזה קליל

והסתבר שממש הועיל

רוח ורחש של גלים

המצלמה בנרתיק הקטן שעל הזרוע .

לידי מקפצים שלושה אנקורים

ועד שהוצאתי את המצלמה הם כמובן עפו להם בזריזות מדהימה

בדרך כלל פני מועדות שמאלה לטיילת שאין בה מסעדות או בתי קפה

אנשים צועדים במכנסיים  צמודים  וגופיות

ילדים ומבוגרים על אופניים וכמובן שעתם של הכלבים .

משום מה בחרתי הפעם לפנות ימינה

לחוף 'הסגור' ,לצפות בשקיעה שבין הסלעים .

אין הרבה אפשרויות של 'אלכסון'

ב "חלון לים התיכון"

( כך בחרתי לקרא לתמונה בשם השיר של יהודה פוליקר)

חלפתי במהירות על בתי הקפה שברובם ריקים

ונכנסתי לחוף שבקיץ הומֶה מאנשים.

כלבה שוטטה שם הלוך ושוב במים הרדודים

 הבעלים שלה  אמר שלי שהיא 'תופסת' שם דגיגונים .

בצד החוף סלעים ומתנפצים שם גלים דיי גבוהים

שיחד עם השקיעה יצאה ( לדעתי) תמונה מדהימה!

בקבוצות הצילום בפייסבוק אהבו אותה

חזרתי הבייתה עם נעליים רטובות וגרביים רטובים,

אבל עשו לי טוב הצילומים !!

[ומחר סוף סוף לאחר אבחון במכון הפיזיותרפי של קופת חולים

נרשמתי  לתרגול  קבוצתי של תרגילים למניעת בכתף הכאבים ].

 אז שיהיה ברור יש הרבה דברים מרגיזים וכואבים במישור המדיני, הארצי והאישי,

 אבל בחרתי לספר כאן על פרטים קטנים של יום חולין , שמוסיפים  טעם או תבלין לחיים ! 

באקראי   גליתי שהפוסט הזה בנושא השואה הגיע למומלצים

תמונות בבלוגים 

ואני חשה צורך לכתוב שוב על העיירה הזאת.

 זה היה אחד המקומות הקשים במסע לפולין

סיפור קשה על היהודים של עיירת טיקטין ( טיקוצ'ין) ,

שהועלו ל-3 משאיות

ואחר כך נאלצו ללכת ברגל בחודש אוגוסט !!

הם סחבו איתם בגדים, מעילים מזוודות

שחלקם נשרו להם בדרך ...

הם הובאו ליער לופוחובה , לאחר נאום של המפקד הגרמני שהם הולכים למקום טוב יותר.

אנשי העיירה הפולנים שהיו שכנים שלהם

הביטו בהם בהלכם ...

ושם נהרגו ללא רחם, וכך  עשו לאנשים בשתי המשאיות שנותרו...

כל העניין נתגלה רק בשנות ה-80 ,כשיהודי אמריקאי הגיע במקרה לעיירה ואשה נוצריה

מבנות המקום ספרה לו על ההרג הנורא הזה ועל מקום ההרג.

מאז משלחות מישראל מגיעות למקום הזה , להדליק נר לזכרם של תושבי העיירה.

ספרה לי חברה שבנה בהיותו  קצין צעיר הגיע לשם עם משלחת חיילים וספר לה:

אמא, בכינו כמו ילדים קטנים...

יהי זכרם ברוך!

 יהודה עמיחי כתב שיר : אחרי אושוויץ

אַחֲרֵי אוֹשְׁוִיץ אֵין תֵּאוֹלוֹגְיָה
  
מֵאֲרֻבּוֹת הַוָּתִיקָן עוֹלֵה עָשָׁן לָבָן,
סִימָן שֶׁהַקַּרְדִינָלִים בָּחֲרוּ לָהֶם אַפִּיפְיוֹר.
מִמִּשְׂרְפוֹת אוֹשְׁוִיץ עוֹלֶה עָשָׁן שָׁחֹר
סִימָן שֶׁהָאֱלֹהִים טֶרֶם הֶחְלִיטוּ עַל בְּחִירַת

הָעָם הַנִּבְחָר:
אַחֲרֵי אוֹשְׁוִיץ אֵין תֵּאוֹלוֹגְיָה:
הַמִּסְפָּרִים עַל אַמּוֹת אֲסִירֵי הַהַשְׁמָדָה
הֵם מִסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הָאֱלֹהִים
מִסְפָּרִים שֶׁאֵין מֵהֶם תְּשׁוּבָה
וְעַכְשָׁו הֵם מְנֻתָּקִים אֶחָד, אֶחָד .

אַחֲרֵי אוֹשְׁוִיץ יֵשׁ תֵּאוֹלוֹגְיָה חֲדָשָׁה:
הַיְּהוּדִים שֶׁמֵּתוּ בַּשּׁוֹאָה
נַעֲשׂוּ עַכְשָׁו דּוֹמִים לֵאֱלֹהֵיהֶם
שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְאֵין לוֹ גּוּף.
אֵין לָהֶם דְּמוּת הַגּוּף וְאֵין לָהֶם גּוּף."

קוראי הוותיקים ודאי זוכרים את המסע שלי לפולין לפני כשנה וחצי

לא אשכח את המראות , הסיפורים, התחושות ,הצמרמורות , החנק בגרון

 ולא אשכח כששבתי ארצה 

לא הייתי מסוגלת לדבר , וכשהתחלתי לספר הדמעות הציפו והגרון נחנק...

מסע מטלטל!!

מסע חשוב!!

מסע מרוכז ! של שבוע ימים !!

מודה שאינני בטוחה שהוא מתאים לבני נוער, שיוצאים במשלחות מטעם בתי הספר , 

ואולי עדיף וחשוב ! לשלוח לשם את חיילי צה"ל

( חלקם אכן נשלחים לשם במשלחות שונות).

והנה...

 אני קוראת לאחרונה שמשרד החינוך מכין לשנה הבאה תוכנית חדשה:

  לימוד השואה גם בגיל הרך

 הרעיון : מהעתון: "תיווך זהיר של הגננות בהתאם לשלבי ההתפתחות של הילדים"

ואני שואלת :

האם כל הילדים באותם שלבי התפתחות?

האם ילד בן 3-4 יכול לקלוט את המושג שואה?

אני חושבת שאנחנו המבוגרים לא תמיד יכולים לקלוט את גודל האסון הנורא! השואה!!

ילדים בגיל הזה לא יכולים להבדיל בין העבר להווה , בין הרחוק לקרוב ..

 איך מתכוונים לספר  להם על מה שקרה?

אפילו בכתות היסוד של ביה"ס היסודי עדיין קשה להסביר לתלמידים ולילדים לקלוט את נושא ההרג ההמוני

ילדים רבים מפתחים פחדים בעקבות סיפורים על יום השואה.

 כן, אני יודעת שהילדים חשופים כיום  לכלי התקשורת  קולטים חלק ממה שרואים או שומעים,

אבל בין זה לבין לימוד הנושא בגן כשהגננת אומרת אנשים רעים הרגו את היהודים יש הבדל גדול !

משרד החינוך צריך לתת את הדעת על המינון של התוכנית

 ולדאוג שילד בן 4 כשהוא שב הבייתה ביום השואה מגן הילדים לא יפחד שעומדים להרוג אותו ואת הוריו

 או ילדה בת 8-9 לא תפחד להכנס למקלחת ( ואלה סיפורחם אמיתיים !)

* * *

ובהקשר לנושא השואה -

בטלוויזיה הוקרן ביום רביעי האחרון סרט בשם : "בין שני אסמים" על העיירה  ידוובנה ,

שתושביה היהודים נשרפו במתבנים ורק   לאחר כ-70 שנה העניין נתגלה שם ובעוד עיירות רבות!

התושבים הפולנים שהיו שכנים של אותם יהודים שתקו!!

מראה הקבר המשותף בעיירה ( בסרט)הזכיר לי את  הקבר בו בקרנו במסע לפולין כשנסענו עם  שניים מחברי למסע ( שני אחים)

למקום בו סבתם נספתה עם  אנשי העיירה . הם גילו בעזרת מחקר שעשו

את מקום הקבר המשותף בשדה וכולנו הצטרפנו לשם במסע הזה.

הלכנו בשורה ארוכה

בין דשאים ועשבים, פרות מסביב ושמים בגווני תכלת...

מי היה מאנין לזוועה שהתרחשה כאן לפני שנים?!

  ( ויש לציין שאני צופה לעתים רחוקות על סרטים בנושא השואה) 

ושוב עלה לי בזכרוני    אחד המקומות שהשאירו עלי את אחד הרשמים הקשים ביותר מהמסע הזה ( מלבד אושוויץ')

 הוא יער לופוחובה שבו  נספתה עיירה שלמה -טיקוצ'ין-ורק לאחר שנים התגלה הדבר...

 * כתבתי את הפוסט הזה ( ולא הספקתי לפרסם) לפני שקראתי אצל עדה ,

 שכותבת שהנושא של התוכנית החדשה לגיל הרך של משרד החינוך  יצא מכל פרופורציה .

 בכל זאת אני מדגישה שיש לחשוב היטב כיצד להסביר    בעיקר לילדים קטנים את נושא  'השואה',

    כדי למנוע פחדים !

 הנושא כמובן נלמד בכתות של ביה"ס התיכון וכמובן יש להסביר !

         לזכור ולא לשכוח !!