יומני היקר

בימים אלה שבין שואה לתקומה
צפיתי אמש  בהצגת יחיד : "הרוקמת" עם השחקנית אורלי ויסברוד
(בימוי : אלית ובר מוסיקה : רועי ירקוני) .

הצגה מרגשת במיוחד ונוגעת ללב שחקנית נהדרת ויצירתיות נפלאה !

מחליפה דמויות ואביזרי במה בחינניות וקלילות מדהימה .

"הרוקמת" היא הצגה למבוגרים

המביאה סיפור משפחתי הנרקם על הבמה בחוטי רקמה ובאמצעות מכונה עתיקה להדפסי רקמה.

אחרי 50 שנה בהן העלתה אבק בבוידעם שכוח

מתעוררת לתחיה מכונת הדפסי רקמה עתיקה ומספרת את סיפור חייה של אישה אמיצה שחיה במאה הקודמת.

סיפורה האמיתי של בריינה, אשר מחליטה לפלס דרכה ולעלות לארץ ישראל בין שתי מלחמות עולם

     כשבליבה חלום חצי ממומש על עולם הרקמה וגעגועים עזים למשפחתה ולעיר הולדתה.

 כאשר חולמים חלום אם לא רושמים אותו מיד עם היקיצה הוא נשכח לגמרי,

בעצם הרבה חלומות אנחנו בכלל לא זוכרים .

באחד הבקרים  התעוררתי מוקדם ונרדמתי שנית

ואז חלמתי :

אני נמצאת בכִּתה במכללה בו אני לומדת   פעם בשבוע ( בקורס שסִפרתי לכם עליו כאן בבלוג לפני מספר חודשים )

אני לא מבינה מה אני בכלל עושה שם , כי הרי השבוע לא מתקיים שעור ( וזה נכון במציאות , ערב יום הזכרון )

הבחורה שלידי מספרת לי משהו שאינני זוכרת ואני מחייכת למשמע דבריה

מצדי השני גם יושבת בחורה , אינני ממש מזהה את שתיהן אם הן לומדות אתי  או לא .

לפתע קם אחד הבחורים ואומר שעלינו לסגור  את הטלפונים הניידים,

כי הם מפריעים למהלך הסרט המוקרן ( נזק למכשירי החשמל )

והנה  אני מגלה  שאני בכלל בנעלי הבית שלי וחושבת לעצמי בזמן החלום , שאינני זוכרת איך הגעתי לכתה .

חברתי לקורס שאנחנו בד"כ נוסעות יחדיו

לא נמצאת  , והמרצה נראית לי שונה.

אני קמה מהכסא והולכת הבייתה !

.....ומתעוררת...

 מייד רשמתי את פרטי החלום שהיה שלשום ...

 לי החלום היה מוזר ואולי  לא צריך בכלל לחשוב על פתרון .

ועלה שעל המדרכה נשר

עלה

ואולי פרפר...

(אספתי אותו לביתי וצולם על צעיפי)