בחול המועד פסח בקרתי במוזיאון תל אביב לאמנות , והתצוגה האחרונה שראיתי
מתקשרת ליום הזכרון לשואה ולגבורה שיחול השבוע .
לקראת סוף הביקור הגעתי לחדר לא גדול כשבכניסה היה שלט : קבוץ בוכנוואלד .
שתי המילים ביחד קבוץ ובוכנוואלד לא "הסתדרו" לי במוחי , נִרְעַדְתִּי ונכנסתי לחדר התצוגה .
קראתי את ההסברים לתצוגה ובבית הוספתי ידע מהרשת . תערוכתו של גיל יפמן,[ פרי שיתוף פעולה עם האמן דב אור־נר] "קיבוץ בוכנוולד", שמוצגת כעת במוזיאון תל אביב,
לוקחת את שמה מרגע יוצא דופן בתולדות המפעל הציוני. ביוני 1945, חודש אחרי כניעת גרמניה הנאצית,
קיבלה לידה קבוצת ניצולים ממחנה הריכוז בוכנוולד חווה בבוואריה, והקימו בה קיבוץ הכשרה כשם המחנה שבו נכלאו.
שלוש שנים לאחר מכן הועתק הקיבוץ למדינת ישראל שזה אך נוסדה.
בהמשך שונה שמו ל"נצר" בהשראת הפסוק מספר ישעיהו (יא, א) "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה".
בהמשך שונה השם ל"נצר סרני", על שם צנחן היישוב אנצו סרני. מיד בכניסה יש מיצג סרוג של גדר צמחים להמחשה לכך שמפקד מחנה ההשמדה פקד
על אספקת שיחים שנועדו להסתיר את המשרפות. (סריגת הגדר היא חלק משיתוף פעולה מתמשך בין גיל יפמן [זוכה פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר לשנת 2017 ].
לקולקטיב קוצ'ינטה - קבוצה של נשים אפריקניות מבקשות מקלט החיות בתל אביב וסורגות יחד למחייתן ).
בחדר השני של תערוכה זאת ניצב עץ שוכב על צידו שהפך לסמל להתחדשות .
העץ הופך לספסל הצופה אל הנוף ואילו הנוף הוא עבודת וידאו, שבחלקה יפמן והאמן הוותיק דב אור נר
משחקים מחבואים בין עצי היער. ( למידע נוסף ולצפיה בסרט הוידאו למי שמתעניין אפשר לקרֹא ברשת)
( בין המבקרים היתה נערה, ילדה צעירה שצלמה את עצמה בסלפי כשברקע ה"צמחיה" ,
שקלתי לשאול אותה אם קראה את ההסבר המרגש של המיצג הזה ...לא שאלתי)
להפתעתנו החורף חזר , אבל רק לזמן קצר והשרב כבר בפתח .
ההתרגשות של ערב ליל הסדר חלפה
כשלקחתי קערה ( להכין "קניידלך ) שנותרה בין כלי הפסח של אבא שלי ז"ל
מתקשה להאמין שכבר חלפו כחמישה חודשים מאז שהחליט שדיי לא בעולמנו ,לחלוחית הופיעה בעיני...
התרגשות לקראת עריכת הסדר בביתי , עצב ושמחה מהולים יחדיו.
הסדר היה בסדר כפי שאומרים
כמובן שנותר אוכל לימים הבאים
לא פסחנו על עוגת קרם המצות ( ממנה לא נותר כמובן !)
כבד קצוץ , פשטידת תפוחי אדמה שצברה וותק רב במחוזותינו ( קוגל /קיגל תפ"א)
ופשטידת כרובית וברוקולי שהיא "הצעירה" במחוזותינו .
לא אוסיף בתאור המאכלים אבל הילדים בחרו כמובן בשניצל ותפוחי אדמה בתנור .
בעצם כתיבת הפוסט כדי להביא למי שעדיין לא מכיר את השיר : "דיינו "של אהוד מנור ( בפי אבי טלדנו)
הצילום מרמת הגולן, בו טילתי לפני כשבועים עם קבוצת מטיילים .
נוף יפהפה , זרימת הנחלים בעוצמה מרובה לאחר הגשם הרב שירד השנה, פריחה מדהימה של שפע פרחי העונה .
"דיינו" של אהוד מנור
אם הבוקר יעלה ואותנו יגלה, אם הלב שוב יתמלא - דיינו. אם בשמש החמה עוד יבשילו שדות קמה, אם נישבור רעב וגם צמא דיינו. ואם נותרה מעט חיבה - דיינו, ואם לשמוח יש סיבה - דיינו, ויותר אנו לא נבקש.
דיינו, די די דיינו. די די דיינו, די די די.
אם נאמר מילה טובה שתיגבר על האיבה, אם נדע ולו מעט שלווה - דיינו. אם נימצא עוד אהבה, אם נשוב ונישבע אם נרגיש שלא אבדה תיקווה - דיינו. ואם נותרה מעט חיבה - דיינו, ואם לשמוח יש סיבה - דיינו, ואם ישמח הדור הבא - דיינו, ויותר לא נבקש.
דיינו, די די דיינו...
אם נקום ולא ניפחד להושיט עוד פעם יד, אם נגשים ולו חלום אחד - דיינו. אם נפתור את החידה האחת היחידה, אם ניראה שאין זו אגדה - דיינו. ואם נותרה מעט חיבה - דיינו, ואם לשמוח יש סיבה - דיינו, ואם ישמח הדור הבא - דיינו, ויותר אנו לא נבקש.