יומני היקר

זהו , היום החלטתי שעלי לחזור ל"הליכות"

נגמרו כל התירוצים-למה לא לעשות זאת...

 היו לי תירוצים למכביר:

 משתעלת, מתגרדת, מתעצלת (!)

מוותרת.....

עסוקה , לחוצה , עייפה,

ואני בכלל לא שמנה ((-:

מזג האוויר כרגע נעים

 שעת בין הערביים

ממש נעים (:

נעלתי את נעלי הספורט,

לבשתי טרינינג דקיק, נעים למגע

וכמובן לא שכחתי את המצלמה.

מאז שהייתי בפעם האחרונה

העיריה צבעה את אבני השָפה

אלו שגובלות עם המדרכה

כולן צבועות בצבעי הגלידה

עיגולים, עיגולים

בצבעים מרהיבים, תאווה לעיניים.

לאחר הליכה  דיי מתונה

החלטתי לחכות לה...

לחכות לשקיעה ולתפוס אותה במצלמה !

ישבתי על ספסל וצָפיתי בעוברים ושבים

הולכים בזוגות

וגם יחידים

האנשים שמטיילים עם הכלבים

עם שקית ניילון, ממש אזרחים!

בים שָחו למרפא הפלא

אב ושני  ילדים

הם נראו ממש מאושרים .

איש אחד עבר על אופניו

וכלבו רץ אחריו....

ועוד אדם עם כלב...

בזמן שחכִּיתי

הקשבתי לרחש השקט של הגלים

מי שמחפש רגיעה

שינסה להקשיב

כמה שקט שומעים ,

והִנה עוד צילומים ...

התלבטתי בכותרת המתאימה   לקטע :  

חכיתי לה...לשקיעה

 רוגע לך

פסק זמן

לפני שקיעה

בין הערביים

לעת ערב

לנשום...ליד היָם

אתם מוזמנים להוסיף כותרת משלכם  (:

   הנסיעה  ברכבת

היתה תקופה שנסעתי רבות ברכבת,

בד"כ אני פותרת את התשבצים בעתון היומי

ואח"כ  קוראת בספר שהבאתי.

 רוב האנשים בבוקר מדפדפים בעיתונים,

נחפזים  וממהרים ,

 בשובי בערב או עם לילה

 רבים האנשים שקוראים ספרים

לשִמחתי גם  הרבה מהם צעירים...

הנוף מוכר וידוע,

אך עונות השנה מתחלפות,

הצבעים משתנים

הים שלא נגמר בגוונים הכחולים

ובצד השני צבעים צהובים ירוקים ואדומים.

צולם מחלון הרכבת

בנסיעות הארוכות "זכיתי" לפעמים למספר ""פגישות"

 פגישות עם אנשים

 שהם כמו חברים וירטואלים

אומנם רואים אותם פנים אל פנים ,

 אך לעולם יותר לא נפגשים .

הנוסעים עולים , יורדים, מתחלפים

לפעמים עם חלק שיחה מנהלים

לפעמים כאילו מכירים שנים...

באחת מנסיעותי

ישבו מולי אם צעירה

 והילד שלה בן החמש לידה,

 לאחר שאכל חטיף וממתק

 קבל דף ציור, התחיל לצייר , לכתוב את שמו

 לבצע איזושהי משימה ,

 ואינני זוכרת כיצד התחילה בינינו השיחה

 ילד נחמד בעל כושר הבעה ,

 היה לי נעים להעביר כך את הנסיעה.

  אמו שמחה לספר לי  בגאווה

  שהוא הקטן הזה משתתף כ"דוגמן" בפרסומת  ,ממש מוצלח בהופעה...

  משום מה  גם   מספרי טלפון  החלפנו

   בלבביות ובחיוך נפרדנו ,

  כשהִגענו  לתחנה

  ויותר  לא ראיתי את האֵם וילדהּ .

"פגישה" שנייה

היתה לי עם שני בחורים ,

 האחד התעניין לדעת מה שם הספר שאני קוראת ועל מה מדובר בו .

הסתבר שהוא עובד במסעדה ידועה בעירי,

 אמר שאבוא עם בנזוגי ,

 יקבל אותנו בברכה.

 עדיין לא נִצלתי את ההזמנה...

 הם דברו בשפה רהוטה ,

 ללא שום מבטא,

 היו בדרכם לאילת

לאחר שנודע לי שהם "מבני דודנו"

 חשבתי  והרהרתי :

 מדוע אנחנו לא דוברים ערבית

כמו שהם דוברים את השפה שלנו ?.....

בנסיעה אחרת ישב מולי

גבר שהיה צלם עיתון , לא ארצישראלי

ביקש לדעת מידע

על התחנה שעליו לרדת בה.

דִברנו באנגלית,

וכשאכלתי מנדרינה  שִתפתי אותו

בפרי וגם במפית (:           

בנסיעה אחרת

 אני זוכרת,

שישב מולי מישהו

 ו"ביחד" פתרנו תשבץ ,

העִתון עבר מצד לצד  ומיד ליד

לא הֶחלפנו מִלה .

הוא התחיל לפתור, הוספתי אות חסרה,

 הוא הוסיף מִלה או שתיים

 ושוב אני לקחתי את העִפרון

וכך הגענו סוף סוף לפתרון  !

לעתים הרכבת כה עמוסה,

 בעיקר בסופי השבוע

ואז אין ממש מנוחה....

צלצולים שונים ומגוונים

שלא נשכח שאנו בעידן הטלפונים הניידים.

תוך כדי נסיעה אתה לומד ויודע

מה עבר על הנערה היושבת מולך

רבה עם החבר, הסתכסכה עם החברה

וכל זה בלי שיהיה ממש אִכפת לך....

איש אחר מנהל את כל העסקים

 באמצעות מספר טלפונים ניידים .

גם המחשב הנייד לא נפקד מקומו,

ומבצע במסירות את תפקידו .

אלה רק דוגמאות

לָרוב הנסיעות ממש שקטות,

 שקועה בחלון או בספרי

ומחכה להגיע למחוז חֶפצי....

טוב, הגעתי ליעד

עלי לרדת מייד

אוי , היכן שמתי את הכרטיס

בארנק או בכיס?...