יומני היקר

 חלפה שנה מאז הפסטיבל למחולות בכרמיאל

זכרונות נעימים משנים שחלפו

ריקודים (כמעט) עד אור הבוקר

השתנו הזמנים

היו שנים שלא נסעתי לחגוג

מכל מיני סיבות

ולשמחתי חזרתי למסורת הזאת .

כבר שנתיים או שלוש שאני בוחרת לצפות במופע אחד משפע המופעים המרהיבים

פסטיבל המחולות הוא לא רק  ריקודי עם ישראלים

בפסטיבל זה הזדמנות פז לצפות במופעי להקות מחו"ל בבלט ובריקודים בסגנונות שונים

מופעים בהיכל התרבות.

לפני שנתיים צפיתי במחול ספרדי מדהים

ואשתקד ב"כרמן" , בביצוע נפלא ביותר ! של להקת מחול הונגרית

והשנה רכשתי מבעוד מועד כרטיס לבלט -מנילה

הרכישה מבעוד מועד הכרחית כי הכרטיסים אוזלים במהירות  מירבית

לצערי לא תמיד אני יודעת אם אוכל לנסוע ( חום כבד ועוד...שלא אפרט) אבל אני לא מוותרת

 קמתי בבוקר (יום שלישי) בתחושה לא טובה

אבל במשך היום חל שיפור לטובה!

 ונסעתי לפנות ערב לכרמיאל ( הפעם ברכבת )

  למופע בלט המבוסס   על אגדת עם פיליפינית מהמאה ה-15

על שלושת בניו של מלך ועל מסעם הארוך ביערות הממלכה כדי למצוא  את "ציפור הקסם" - היה מרגש ומלהיב.

הרקדנים רקדו בכשרון רב , המפע קצבי מאוד ,35 רקדנים בתלבושות מרהיבות והמופע סוחף .

הלהקה נוסדה בשנת 1995, הופיעה כ- 4,900 פעמים בפיליפינים וערכה 180 סיורים ברחבי העולם

עם למעלה מ-1,000 הופעות.

 גוגל הקדיש היום את הדודל היומי ל ג'ינו ברטלי

מרגש לקרא על הקשר שלו ליהודים בתקופת מלחמת העולם השניה , מעשיו  פורסמו רק לאחר מותו

כאשר נודע על קיום קבוצת פליטים במנזר מסוים, נהג ברטלי לצאת לכיוון המנזר במסגרת אימוניו

כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את שמו במטרה שהדבר יסייע לזהותו כרוכב הנודע.

הוא אסף צילומים של הפליטים מהמנזרים והביא אותם למעבדה באסיזי  , מחתרת שבה היה פעיל ,

לשם שילובם בתעודות זהוי מזוייפות

והעביר באופן דומה את התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים.

כל זאת, תחת עיניהן הפקוחות של משמרות המשטרה הפשיסטית הגלויה והסמויה והצבא הגרמני .

המסמכים הוחבאו בשלדת האופניים, באוכף האופניים ובספר התפילות שנשא ברטלי האדוק.

החיפושים, שנעשו לעיתים בכליו במחסומי הדרכים, לא העלו דבר. בפעם אחת הוא נקרא לחקירה

במפקדה של המשטרה הפשיסטית, בה בוצעו עינויים והוצאות להורג.

בחקירתו הוזהר שלא לקיים קשר עם המחתרת. לאחר חקירה זו שלח ברטלי את בני משפחתו למחבוא והמשיך בפעולותיו במחתרת.

ג'ינו ברטלי   Gino Bartali‏;18 ביולי 1014  -  5במאי 2000  היה רוכב אופניים איטלקי וחסיד אומות עולם .

ונחשב אחד הרוכבים האיטלקיים הבולטים ביותר.

בעיצומה של הקריירה שלו

התרחשה מלחמת העולם השנייה בה הופסקו חלק גדול ממרוצי האופניים.

למרות זאת הצליח ברטלי לשמור על כושרו התחרותי והצליח לשחזר את ימיו הגדולים גם לאחר המלחמה.

מלבד ניצחונותיו   בג'ירו ד'איטליה (1936, 1937 ו-1946) ובטור דה פראנס  (1938 ו-1948),

הוא התפרסם  ביריבות הספורטיבית שלו מול הרוכב האיטלקי פאוסטו קופי  יריבות שפילגה את אוהדי הספורט באיטליה.

"אם אתה טוב בספורט, מצמידים מדליות לחזה שלך ואחר כך הן נוצצות באיזה מוזיאון.

מה שמושג דרך מעשים טובים, מוצמד לנשמה שלך ונוצץ בכל מקום", אמר ברטאלי לבנו אנדראה .

ב-2013  הכיר יד ושם בברטלי כחסיד אומות עולם , בעקבות עדויות שהציל 800 יהודים תוך ניצול מעמדו כרוכב נערץ .

  אני חשה שלאחרונה אני רק מתלוננת כאן בבלוג

 אבל איך אתם אומרים בשביל מה יש בלוג ?

 והסיפור הפעם כזה :

 לאבא שלי יש שתי טלוויזיות וכיון שלאחרונה הוא בקושי צופה בטלוויזיה נתן לנו במתנה את הקטנה יותר

 הטלויזיה הגדולה נשארה בסלון אצלו לרווחתו של העובד הזר

[אה, גם עליו, יש לי עוד סיפור

 רוצים לשמוע? לקרא? אם לא תוכלו לדלג מספר שורות

 ביום ראשון אחרי חצות הלילה אבא של טלפן וכשאני רואה על הצג "אבא" בשעה כזאת

 אני נבהלת. ברור ? נכון ? 

 לא הבנתי בדיוק מה קרה

 וטלפנתי אל העובד לשאול אותו

 תנחשו ???

 הוא לא זמין

 טלפנתי שוב

 לא זמין !

 טלפנתי למשרד הקבלה של הדיור המוגן , למזלי הפקיד החביב מייד שלח מישהי לבדוק מה מצבו של אבי

הכל בסדר התקשרה לומר לי

אבל...שוב תנחשו...העובד לא בחדרו והשעה כבר רבע לאחת בלילה !!

הוא יודע שאסור לעזוב את אבי לבדו לאחר שנפל מספר פעמים והובהל לבית חולים עם חבלות רציניות

( היתה תקופה שיצא בסביבות עשר בלילה עד שהתגלה לנו הענין)

לפני שאבי התקשר אלי כמובן קרא לעובד וגם התקשר אליו. אבל ללא מענה .

הזמנתי מונית ונסעתי לשם . השעה כמעט אחת בלילה !

העובד הגיע כעשר דקות לפני

והצטדק שנגמרה לו הסוללה ולכן לא ענה לנו .

אמרתי לו שהוא יודע שאסור לעזוב את אבי לבד ואם כבר יצא שיהיה אחראי ויצא עם סוללה מלאה

( כל צהריים הוא יוצא ברשות ורוב היום הוא בעצם לא עושה כלום )

שבתי לביתי כשעלי שוב להזמין מונית ספיישל !

זה  הסיפור בתוך הסיפור)

ובכן הטלויזיה  הועברה לביתי עם הממיר כמובן,

כיון שהממיר ישן ומסורבל בקשתי מ"הוט" להביא לי ממיר חדש.

הובטח לי חגיגית ששליח יביא לי את הממיר  ללא עלות משלוח . שליח בלבד ויהיה עלי להתקינו בכוחות עצמי .

נקבעו היום והשעה לאתמול

ואני ממתינה וממתינה וממתינה ...מחכה ומחכה ומי לא בא ?

כאשר חלפו למעלה מחמש שעות

טלפנתי שוב ל'הוט' , בררו  וגילו שיש להם מס' טלפון לא תקין

עדכנו ומחברת המשלוחים בִשְרוּ שיודיעו לי ברגע שיביאו ואולי זה יהיה עוד היום ( כלומר אתמול)

חלף היום

חלף הערב

חלף הלילה

חלף גם הבוקר

והגיעה שעת הצהריים (היום )

ואני שוב מטלפנת ל'הוט'

נציג אחד בודק , יחזרו אלייך

נציגה שניה בודקת

יחזרו אלייך

חזרו אלי שניים למכור לי חבילת "טריפל"

מי ביקש ? !

ושוב כל הסיפור מההתחלה

ואני מותשת מההסברים החוזרים וגם הסבלנות שלי מסתיימת

בשיחת הטלפון האחרונה ( אחרי 5 נציגים כמדומני) הנציגה סופסוף נתנה הסבר ל"תקלה" .

אבא שלי בעל הטלוויזיה . הממיר יכול להגיע רק אליו !!

אז מראש למה לא אמרתם ? והרי אני מסרתי את הכתובת שלי !

  ואני שואלת , ואם זה כך - אז למה השליח   לא הגיע אליו אתמול כפי שהובטח ?

ואני מנסה להסביר שוב ולבקש שהממיר יגע אלי

לשווא !

יש נוהל היא אומרת

את כנראה לא מבינה ! הנוהל הוא שרק  בעל הטלוויזיה יכול לקבל את הממיר כדי למנוע שיבושים כמו אלה

אני מבינה נהלים !!

אני מחפשת (אני אומרת לה ) קצת גמישות וסיוע למי שלא יכול בעצמו להגיע לחנות  שלכם לקחת את הממיר

( או להחזיר ממיר ישן שעדיין אצלנו מטלוויזיה שלא פועלת זמן רב ויש עליו עלות מסויימת)

ראיתי שאין לי עם מי לדבר

תלונה לא מפחידה אותה

ה"אשמה" כולה עלי שלא הודעתי על העברת בעלות

  ומה אכפת להם שאבא  שלי ישאר בעל הטלוויזיה ?

ואם הטלוויזיה כבר אצלי מה זה משנה לשליח לאן הוא מביא את הממיר ? אז למה לא לסבך עניינים אם אפשר ?!

נמתין עד מחרתיים שהממיר החדש יגיע בע"ה אל אבא שלי

הממיר הישן של הטלוויזיה שלו שכבר היה אצלי הושב היום על ידי לאבא שלי ( למזלי מישהי  היום לקחה אותי לשם,

ולא הייתי צריכה לשאת אותו , הממירים הישנים דיי כבדים)

מותשת או לא מהשיחות

הייתי חייבת להעלות זאת  על גבי המקלדת ( מעניין  שמהיר מכתיבה בעט על נייר)

  [צלמתי פעם בחוף הים ]

ואני אגב כמעט ולא צופה בטלוויזיה !

   אשה שנראתה האחראית על הדיור מוגן (בית האבות)

 הודיעה לי שההנהלה החליטה להעביר  את כל תושבי המקום לשלושה בתי אבות אחרים,

אחד האנשים שאני מכירה אמר לי שהחליט לא לעבור

ויעבור למחלקה הסיעודית ( אותה הוחלט להשאיר במקום)

 אני רואה את אבא שלי מחבקת אותו ולוחשת לו :

    בוא לגור בעיר שלנו

  ...וכך החלום מסתיים...

 זה היה אתמול בבוקר

( או לפנות בוקר בו אני חולמת וכך זוכרת -לפעמים- את החלומות ,וממהרת לרשום לפני שיתנדפו לחלוטין ) 

 והחלום היה לאחר שקבלתי הודעה על פטירתה של אותה קשישה

אולי מישהו מכם זוכר את הפוסט שלי  

על אותה קשישה ( באמת מאוד קשישה)

 שנהגה לבוא בערב יחד עם בנה או כלתה  למבואה של בית האבות 3 פעמים בשבוע

אבי היה ממתין להם ומשוחח עימם

  הוא הכיר אותה כמעט מהיום הראשון בו הגיע    לבית האבות

 ובערבי שבת הם ישבו ליד אותו השולחן ואם מישהו מהם נעדר מסיבה כלשהי דאגו להביא את הלחמניה

לחדר של מי שלא נכח בערב שבת בחדר האוכל . מחוה צנועה ויפה .

במשך הזמן אבי פסק ללכת לשם ( המתכונת של ערבי שבת שונתה)

והיא הועברה למחלקה הסיעודית

וכאמור 2-3 בשבוע נפגשו למחצית השעה

לא יודעת אם זהתה את אבא שלי  וכשאני נכחתי בפגישות שאלה מידי פעם מי אני ( אולי אשתו, חברה שלו...)

במוצאי שבת היא הלכה לעולמה...

ואני חשבתי על אבא שלי שיחיה ויבדל"א

את מי הוא כעת יפגוש בלובי

ועם מי ידבר

האחרים עוברים ושבים או נכנסים למועדון לשמוע הרצאה או לערב מוזיקלי

כולם מברכים אותו לשלום והרבה דורשים בשלומו

אבל אלה שיושבים שם אין להם מבקרים ( בשעה זאת ככל הנראה ) של הילדים

וחלק  יושבים בקפיטריה ואבי יושב במקום קבוע בלובי .

(אני אישית גם לא מכירה את בני המשפחה  של הקשישים האחרים)

אתמול בקרתי את אבי כהרגלי , ולמרות שהיה קצת תשוש נסענו לניחום אבלים ( וטוב עשינו)

  הם הבטיחו שיבואו לבקר  אותו .