יומני היקר

 הוצאתי מארון  הבגדים את בגדי הלבן שלי :

 חצאית   לבנה וחלצה לבנה ,ארוכת שרוולים

 גיהוץ אחרון

 והכנתי ליד   "המחזור" ומטפחת הראש ( מעין צעיף), שהיתה של אמי

     הרחובות התרוקנו...

 אני אוהבת את השקט הזה...

 אנשים בלבן חגיגי הולכים לכוון בית הכנסת...

  בדרך כלל אני מתחילה בכותרת לפוסט,

  היום אני מתלבטת

 ביקור בית ביום הכיפורים

 אשה אצילה

 מחלה

 הארכת חיי אדם

אני מכירה אותה שנים רבות ...

 מקומה בבית הכנסת ליד המושב של אמי ז"ל

עם פטירתה של אמי ירשתי אני את המושב הזה.

אבא שלי , שיחיה, מתעקש כל שנה לשלם עבורו.

אני פוקדת את בית הכנסת   ביום הכיפורים.

בערב יוה"כ לתפילת כל נדרי ובמוצאי יוה"כ לתפילת נעילה.

מאז שאִמי נפטרה אני נוהגת ללכת גם לפני הצהריים לתפילת "יזכור" .

אמש , בהגיעי לביה"כ לא ראיתי אותה את גב' ל.

אשה אצילה, עדינה , לבושה בעידון , עיניה תמיד מחייכות ...

היתה מיודדת עם אמי ז"ל.

 הידידות עברה אלי ...

אלמנה כבת 87 הרבה שנים.

חולה שנים רבות בסרטן העור....

 היום לאחר תפילת "יזכור" החלטתי ללכת לבקר אותה.

 מעולם לא הייתי בביתה, אך מספר פעמים לוויתי אותה לאחר התפילות וידעתי היכן ביתה.

 הִססתי ...

 אולי אפריע לה, אולי לא תשמח לבואי ,

  אך ליבי דחף אותי לביקור הזה !

היא פתחה לי את הדלת...

 לבשה מיד חלוק על גופה הצנום ( רזתה מאוד)

 וישבנו יחד בסלון ביתה.

 הבית מסודר להפליא, מצוחצח נקי .

 היא סִפרה לי שאמש צפתה במרפסת ביתה על נהירת האנשים לבית הכנסת .

 מסתבר שהיא מאושפזת בבית חולים ומקבלת הקרנות .

 היא שוחררה הבייתה רק ליום הכיפורים .

 בהגיעה נִקתה קצת את האבק, אך לפי דבריה אפשר "לגדל חיטה עלהארון מרוב אבק..."

 היא הראתה לי את תמונת בנה היחיד שלפני שמלאו לו 60 ( לפני שנתיים)

 נפטר לפתע מדום לב, לאחר ששב מחגיגה והפלגה לכבוד יום נישואיו.

 היא ספרה לי איך הודיעו לה על מותו :רופאת המשפחה , ידידה ורב שהוא גם קרוב משפחה.

 היא מצפה עדיין לבואו בפתח דלתה

 היא דברה ואני הקשבתי...

 עיני דמעו וגם כעת גרוני נחנק.

 יש לה נכדים ונינים...

 - ואני שואלת ( אין תשובה חד משמעית, אני יודעת)-

 האם יש  טעם לטיפולים הקשים שהיא עוברת , לסבל , לכאבים, לאיבוד חוש הטעם והריח...

 על מנת להאריך את החיים?

  אבא שלי גם כן לא חש בטוב ( ענייני לחץ דם), ואני דואגת מאוד !

   אם תתבוננו היטב תוכלו לראות אשה צעירה , וגם מזווית אחרת אשה זקנה.

  כל אחד 

 ויום הכיפורים שלו .....

                                                                         ציור של מאוריצי (משה)גוטליב 1876-1856 שנפטר בגים 23 בלבד.

 פלאש סרטונים |כל אחד והסליחה שלו

  ( ללחוץ על הלינק)

                                 שני חברים הלכו במדבר,

 בנקודה מסויימת במסעם החל ויכוח בניהם.

אחד החברים סטר לחברו על הלחי

החבר שקיבל את הסטירה נפגע מאוד

אך ללא מילה פשוט כתב על החול: "החבר הכי טוב שלי סטר לי היום על הלחי"

הם המשיכו במסעם עד שהגיעו לנאות מדבר

, שופעת מים והחליטו להתרחץ במימי האגם.

 אותו חבר שקיבל את הסטירה שקע בבוץ והחל לטבוע

אבל חברו הטוב בא והציל אותו.

 אחרי שהתאושש מהטראומה שעבר חרט על אבן: "החבר הכי טוב שלי הציל היום את חיי"

החבר שסטר לשני על הלחי שאל אותו

"אחרי שסטרתי לך על הלחי כתבת בחול ועכשיו חרטת באבן

 למה?

החבר השיב לו

"כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לרשום את זה בחול כדי שרוח המחילה והסלחנות תוכל למחוק את זה,

 אבל כשמישהו עושה לנו משהו טוב

אנחנו חייבים לחרוט את זה על אבן כדי ששום רוח לא תוכל למחוק".

 לימדו לכתוב את פגיעותיכם ועלבונותיכם על החול ולחרוט את הברכות והטוב שבכם על אבן.

                        מבחן  I.Q  של מכון קרני

                                     ( למי שמעוניין)

                              בהצלחה  !

                    התפלגות מנות המשכל היא התפלגות נורמלית,

                שיוצרת גרף פעמון.  מנת המשכל הממוצעת אמורה להיות 100,

                      אם כי בפועל הממוצע וההתפלגות שונים .

  לפי המדינה ותרבותה  .