חודש ויותר לא כתבתי כאן
מה אכתוב ?
על הקורונה -כולם מדברים ומדברים
ואף אחד לא ממש מבין
כעס
תסכול
חשש וחרדה
על העליה לתורה של הנכד שלי
בבית הכנסת
התרגשנו מאוד
בזמן שהתבוננתי בחלון ראיתי שני פרפרים לבנים עפים
ותהיתי וידעתי שזאת דרישת שלום מההורים שלי
על המסיבה שנדחתה
שכל המשפחה כל כך חכתה וצִפתה
על ערב ראש השנה ש"חגגנו" בזוג
ולבי עם אלה הבודדים
על הקשישים בבתי האבות
על הישיבה בבית
באביב ישבנו ולא ראינו את יופיו של הטבע הפורח
וכעת גם עם בוא הסתו נשב בבית לעת עתה
מידי פעם מפרסמת הרהורים כאלה ואחרים
בדף הפייסבוק
ממשיכה לצלם ביציאה לחוף הקרוב לפנות ערב עוטה מסכה
לבדי , לא עם חברה
(למזלי במרחק קצר מהבית)
בבית הספר הסמוך לא נשמע צלצול הפעמון
התלמידים לא יוצאים להפסקה
אפילו החתולים לא נראים על המדרכה
המסעדות סגורות וגם החנויות
לא מקנאה בבעלי עסקים
ששוב בקשיים כלכליים
לא מקנאה בהורים שעובדים מהבית
ועליהם להשגיח על הילדים הקטנים...
לא מקנאה ברופאים אחיות וכל מי שעוסק בסקטור הרפואי
עובדים ימים כלילות וצופים במראות קשים
מי יתן והתקופה הזאת תעבור
ונהיה כולנו בריאים !
בתמונה משקיפה על השקיעה
מתוף מסעדה סגורה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה