...simple minds, simple pleasures

מי אינו זוכר את הפעם הראשונה שלו\שלה? ולא, אני לא מדבר על סקס. טוב, גם על סקס, אבל לא באופן בלעדי. החוויה האינטימית הראשונה. הליטוף הלא "סתם חברי", החיבוק הרומנטי הראשון, הנשיקה כמובן.

הפעם הראשונה שלי (ושוב, בלי סקס!) הייתה בסביבות גיל 14. כלומר, לפני כעשור. את בת-זוגתי דאז נכנה בשם דניאל.

או, היא הייתה מקסימה. מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים, אציין כי דניאל הייתה גבוהה מאוד יחסית לבחורה (כמעט בגובה שלי, למעשה). בלונדינית, עיניים תכולות. נורדית טהורה. את החיוך של מיליון דולר כבר הזכרתי?

כל מרכיב בגופה משך אותי. כל שיערה, כל ציפורן. כאשר בחנתי אותה מקרוב, תמיד חשבתי לעצמי איך יכול יצור להיות כה מושלם. כה נשית ומלאת-חן, קורנת לכל עבר.

והמגע שלנו... שלי ושלה, וואו.
חרף ניסיוני בכתיבה (והוא אינו דל), תמיד מצאתי את עצמי מתקשה בכתיבה על מקרים מסוג זה. מקרים.. שמקורם בדחף כה קדמוני ומסתורי; מקרים רווי-רגש. רגש בראשיתי שכזה, המתפרץ ומשפריץ לכל עבר, כאוטי.

אז הפעם הראשונה בה נגענו הייתה לפני כעשור. נפגשנו בחוף-הים בסביבות אחה"צ ובילינו עד שעות הלילה הקטנות יחדיו.

לא לקח זמן רב להתגבר על המבוכה הראשונית, ובמהרה מצאנו את עצמנו קרובים יותר, זה בזרועות של זו. זה לא היה סתם חיבוק, זו הייתה הצהרה. "אני משתוקקת למגע גופך", אמרה ללא מילים. "אני רוצה אותך קרוב אליי, להרגיש את חום גופך.", עניתי בצורה אילמת. דמיינתי בזמנו את רגשותי החדשים והלא ברורים כמעין נוזל הזורם ומציף את גופי; דמיינתי את חום גופה מביא לרתיחתו.

וכך התמכרתי למגע. דניאל התמכרה גם היא. התמכרנו לנו יחד לחוויה החדשה והמרתקת, כמו תינוק הפותח את עיניו לראשונה ומגלה עולם חדש נפלא – עולם בו אפשר לנוע, לטעום, לראות, להריח, להקשיב ולהרגיש. עולם להרחיב אופקים בו, לפרוץ גבולות. להתפתח.

וכך שכבנו לנו במשך שעות, כה קרובים. הלילה היה שלנו. מדברים מדי פעם, אבל המוח והקשב בכלל בעולם אחר.. רחוק, פנטסטי, מושלם. וכך היינו, כל אחד בנפרד, בעולמו הפנימי הפרטי שלו מנסה לעכל את החוויה החדשה. זו הייתה האינטימיות הראשונה, במלוא הדרה.

ומסביבנו אין אף אחד. החוף שומם, הלילה קיצי. הרוח החמימה מלטפת את פנינו בנעימות וללא הרף. הים גועש בשלו, הכוכבים מנצנצים כהרגלם. הטבע אדיש לחוויתינו. ואני בשלי, שוקע במחשבות – כמה נשגבת היא יכולת החוויה האנושית, כמה נבדלת וכמה מיסתורית היא. עולמינו הפנימי, עולם הרגשות, המחשבות והתקוות – איה הוא? –וכיצד ניתן לתת הסבר מדויק ומדעי, למשל, לרגשות שלי... ושלה, באותו רגע. מעין התפרצות סימולטנית של אלף הרי-געש. לבה זורמת בורידנו, חורכת את בשרינו. אנו חיים ומודעים לכך. והיכולת הקסומה הזו.. לחוות עונג, להרגיש סיפוק ולהתמוגג מיופי והדר בסביבתנו – מהו פשרה? מדוע נלקחת כמובן מאליו בקרב בני-האדם? היש נפלא ממנה?

הנשיקה הראשונה סחפה את עולמי הפנימי לדרגות חסרות תקדים של זחיחות ועונג צרוף. היא הגיעה בטבעיות מוחלטת, ללא אי-ודאות או צורך במילים. היא פשוט באה, כי היא היתה הדבר הנכון ביותר לעשות באותו רגע מכל בחינה שהיא. ההרגשה של רגע לפני הייתה מסחררת ומערפלת חושים. זרם פתאומי של דם הציף את מוחי. אוזניי עיקצצו. כל-כך חם פתאום. אני רוכן לעברה, היא לא מסירה את עיניה ממני, אף לא לרגע; בוחנת ומתענגת על כל מרכיב בתנועתי הרכה, על כל רגע קסום ובלעדי. דמי קופא. לבי נקמץ. הגענו לנקודת האל-חזור, ובכך נצמדו שפתינו לראשונה. ובאותו רגע מיליון כוכבים מתפוצצים ומתים מוות קוסמי במוחי. מתים ונולדים מחדש. הבזק של אלף סופרנובות בעיני הכבויות. לבי פועם בעוצמה. דמי שוצף וקוצף. הרגע הפך לנצח. ובנצח זה, אחד היינו.