נכתב במקור ב 28 ליולי 2009
וכשתגיעי לבית שלו ותמצאי אותו שמה ספרי
שאני מחכה בלילות ואל תספרי עד כמה אמרי
לו עדיין אני נמצאת מסרי אהבה ושלום בקשי
שירים עוד כוס לחיי ולזכר ימי התום זמן שנשאר
ואין רחמים אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי
זהו כל מה שיש אז מה מחבר בסופו של דבר
שני אנשים יחד צל חלומות, משקל העבר משא
של בדידות ופחד אני עייפה מלכסות יותר עייפה
מלרדוף בין הברירות לשלם ולוותר אני אשלם עד
הסוף זמן שנשאר ואין רחמים אין לי שום חרטות
או תקוות לעצמי זהו כל מה שיש הוא בטח זוכר
איך באתי אליו חיפשתי תשובה מושלמת חול מעוור
את עינינו עכשיו סופה בכבדות נושמת.
אני יודעת שהרבה נשים מתרגשות מעטוף ברחמים
אני מתרגשת מימי התום
הוא מדבר על סוג של השלמה אומנם של מעין אובדן אחר אבל השלמה של חוכמת חיים, אולי של ניסיון
עברנו את שבוע 26 בציון דרך די מזעזע
אישה ששכבה לידי במחלקה איבדה את העובר שלה בשבוע 24
עובר מושלם, לא חולה, בלידה רגילה רק שלושה חודשים לפני הזמן
והוא לא שרד. הוא מת בצהרי היום באותו היום של אסף שלי
ובכיתי, כל כך בכיתי, כאב לי כאילו וסכינים חתכו אותי לגזרים,
למחרת הלידה שלה, היא חזרה למחלקת הריון בסיכון, מדדה קצת עדיין. בוכה.
היא ניגשה אלי וחיבקה אותי ולחשה לי על האוזן תודה ושיהיה לי בהצלחה.
וכל כך רציתישלא תלך שתשאר עוד קצת. אבל זהלא היה פייר.
היא היתה הרבה יותר חזקה ממני מן הסתם, אולי יש קשר למגזר ממנו היא באה
אימא שלי כעסה עלי, למה את בוכה בשבילה? מי בכה בשבילך?
אמרתי לה אני לא בוכה בשבילה. אני בוכה כי עכשיו אני מבינה
שיום נורא בשביל מישהי אחת הוא יום שמחה בשביל מישהי אחרת
ובגלל זה לתאריכים האלו אין באמת משמעות.
והגיע הזמן שאני אוותר על ציון התאריך.
גל ניסתה המון זמן לומר לי שעצם איסוף התאריכים הוא מיותר כי ככה השנה תגמר וגם ככה מחקנו
חצי מהחודשים בלוח השנה
שלא לדבר על חגי ישראל ורבע מהעשור האחרון שבחיי יכולתי להסתדר יופי גם בלעדיו
אין דבר כזה גורל, יש חיים. אין דבר כזה תאריך נוראי או תאריך עצוב, יש לחיות את היום הזה
ולצפות שמחר יהיה טוב באותה מידה או לפחות יותר טוב מזה שעברנו
כן אפשר לזכור יום ספציפי אבל האמת היא שממילא כל יום שעובר כל דקה אני זוכרת
אומנם עם יותר אהבה וסלחנות אבל אני לא באמת צריכה יום
ספציפי כדי להתאבל כדי לסגור מעגלים.
עשיתי את זה בשנה הראשונה וזה הספיק לי
השנה הבנתי שאני לא זקוקה למספר שרירותי כדי לקחת פסק זמן לעצמי
אני לא זקוקה לתאריך שבו אני נכנסת לטראנס של אבל כי אני לא באבל.
אני פשוט ממשיכה מאותה נקודה שהפסקתי לפני כן באותה הדרך עם המבט קדימה
כשהעבר שלי עוזר לי להתקדם בתנופה מהירה ומשחררת.
אני ממשיכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lulinka