(נכתב יומיים לפני הניתוח יום שישי ה 25 לספטמבר בבית החולים אסף הרופא)
שישבת
על המחנה מימיני השבת יורדת
אני כאן מסתכלת על המקום שלפני 12 שנים שירתתי בצבא בדיוק שם
עשיתי שבתות ותצפתטי על בית החולים
אתמול גילו שהגדילה שלו נעצרה לחלוטין.
הוא לא גדל בכלום הוא רק יורד באחוזונים
השבת הזו אני מבצעת את הגמילה ממדללי הדם וביום ראשון ב"ה נכנסת לניתוח.
מנהל המחלקה קבע. אני מפנימה.
המחלקה הזו היא משהו שלא ניתן להבין
מגיעות לכאן נשים חולניות, נשים שבמאה הקודמת רובן היו נהפכות לסטטיסטיקה עצובה
נשמרות בצמר גפן
דמו לעצמכן פלמינגו בגודלים של פילפילוניות ענקיות
הולכות לאיטן במסדרונות, נשים שהן צברי מחלות על גבי מחלות שהחליטו ללדת על אף כל מיני
נבואות והחלטות רפואיות
והצוות כאן עובר כל פעם ומחליף מסביבן צמר גפן
ומנגב דמעות של שבירה, ושל עצב ושל שימחה ושל הקלה
ומלווה יד ביד עד ללידה.
זה לא תמיד מובן מאליו, זה לא תמיד מופנם עד הסוף מה המשמעות של כל הכרכור סביב הנשים האלו
למור על מישהי עד ללידה ולעזור לה להביא ילד או ילדה בריאים הביתה
זו אחת העבודות הכי מלחיצות, על פניו נראית מונוטונית
אבל מלאה במתח תמידי גם מצד היולדת אגב
כל חממת הגידול הלא טבעי הרבה פעמים העקירה מהמוכר מהילדים שכבר יש כל כך קשה
יש כאן גם כמה מיס פיגי גם שפחתכן הנאמנה זכתה להיות אחת מהן
הבידוד הזה כל כך קשה כל כך מתסכל עד שנותר רק לאחוז את הראש בין הידיים ולפרוץ בכי
אבל אני מתחמקת מלספר על עצמי
אולי זה בכוונה אחרי בלוג שלם על עצמי
עצמי לא כל כך חזקה כמו שהיא מנסה להצטייר בעיני הבריות
אבל היא משתדלת היא לא תוותר לעצמי
לעצמי בא לוותר ולהרים ידיים כל כך הרבה פעמים עד שכבר לא יכולה להחליט
מה מצב הרוח שלי
אולי זה לא כל כך פייר לא לתת מעט מרווח בשבילי ולוותר לי קצת
מותר לי קצת להיות מוטרפת, מותר לי מעט
אני מתעבת המתנה, אופי מחורבן שכזה
טיפת סבלנות אין לי ובכל זאת הצלחתי עדיין להמתין
אני עוד לא קולטת שעוד יומיים הניתוח
לא קולטת שההתמודדות רק מתחילה, שאני
צריכה לשים את הכאב הפיזי בצד
ולהתגבר עליו כי יהיו דברים חשובים בהרבה
לידת פג לא היתה בתכנון שלי, אבל זה מתגמד לעומת העובדה שלידת
ילד עם פיגור גדילה לא היה גם בחלומותיי הפרועים ביותר
חודש תשיעי שבוע 37+1 גודלו כשבוע 32+כמה ימים קצת אולי מתקרב לשבוע 33
למה נעצר? לא יודעת
הוא רומז לי שהספיק לו בפנים, הוא רוצה החוצה
הוא יקבל בדיוק מה שהוא רוצה,
אנחנו לא סטטיסטיקות אנחנו אנשים
אימא ובן
אחר כך מצטרפים יתר המשפחה בעזרה בתמיכה באהבה
ולאט לאט שאר המעגלים שיקיפו אותנו
וימשיכו לגדול איתנו מחוץ לרחם בחיים האמיתיים.
אני מנסה לסיים אולי אני אכתוב מחר עוד פוסט
יום ראשון בבוקר יש שיחה עם המרדים
נשימה עמוקה לפני כן ויותר מכך
יהיה בסדר
זה כבר קשור לאמונה שלמה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lulinka