לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אימא של תינוק פאנטום

אני לולי. אימא של אריאלי ושל נועם שיבדלו לחיים ארוכים. אני גם אימא של אסף. שיגדל רק בלב שלי. אני כאן כדי לספר איך לומדים להתמודד עם העולם הפנימי והחיצוני כשמאבדים את התמימות באמצע ההריון ואיך החיים נראים מפרספקטיבה שונה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שבע השנים הרזות


18.8.2002-18.8.2009
 
יכולתי לכתוב הרעות אבל הן לא היו רעות.
הן היו מיוחדות ויוצאות דופן ושונות
עברתי בהן כל כך הרבה ולמדתי כל כך הרבה
אני מסתכלת אחרוה על אותה ילדונת בת 23
שצועדת לעמוד מתחת לריבוע הבד ליד מי שיהיה בן זוגה
לטוב ולרע לתפארת ולפחות מכך כמה לא היינו מודעים לכלום?
כמה אתה חושב שאתה בוגר וגדול ומבין ויודע.
אני נהנית להסתכל על המבטים המצועפים האלו התמימים
הם כל כך חמודים בעיני שני הילדים האלו
זה לא שאני כל כך בוגרת עכשיו או חפה ממניירות של ילדותיות לחלוטין
אבל אני יודעת את ההבדל בין אישה לצעירונת
אני יודעת את ההבדל בין זוג נשוי לזוג צעיר
יש בכל דבר את היופי שלו את השלמות שלו
למדנו אחד על השניה כל כך הרבה
מתי להתעקש ומתי לוותר  מתי לצחקק ומתי לכעוס
הדרך שאנחנו הולכים בה היא עודנה כל כך ארוכה והלמידה
בה עוד רבה מכפי שכנראה אני אוכל לתאר
רק עכשיו אנחנו מתחילים לעמוד בכוחות עצמנו כמשפחה גרעינית קטנה
מנתקים את החבלים שלנו ועומדים להפוך לדור הביניים, אומנם יש לנו
עוד עשרים שנים עד שהטייטל הזה שמקבע את מעמדך בין הוריך לילדיך
יתחיל לקחת את חלקו בקלחת
אבל עד אז אתה יכול לסלול את הדרך לצורה שבה זה ייעשה
בשבע השנים האחרונות הן היו רזות לא בגלל משהו חומרי אלא בגלל הרוחני
יכול להיות כי נישאנו מאוד צעירים ועוד לא מגובשים
יכול להיות מאידך שמגובשים באישיותנו ככל שהיינו
מה שזימן לנו הגורל שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לאיך נתמודד אלא
רק החיים למעשה ההתמודדות היומיומית היא לבדה יכלה להטוות את האופן בו בחרנו להמשיך.
אלו לא היו שנים רעות כי קרו לנו בהן המון דברים נפלאים שלעולם לעולם לא אוכל לכמת במילים
החל מהדברים הקטנים שהיוו את אבני הבניין למשפחה שלנו דרך לידת הבן הגדול והאהוב שלנו
וההמשך שגרם לנו להתחשל וללמוד שעל כל הקשיים האלו ולמרות שקרו אחד אחרי השני
במעין סחרחרה טוב שקרו כי הוכיחו לנו שכזוג
אנחנו יכולים לעמוד בהרבה דברים כל עוד לא נשכח שאנחנו יחד
ומעל להכל מוכיחים לנו גם כיום שלא איבדנו את מי שאנחנו בתוך הזוגיות של שנינו
 
אז היום נחתום את שבע השנים האלו, כשאנחנו בוגרים יותר
מלאי שריטות וחבולים ומעט כואבים אבל שורדים וממשיכים
כי כמו שאמרתי אומנם רק יצאנו מהג'ונגל הראשון אבל עוד כברת דרך ארוכה ונפלאה מולנו
ואת שאר השנים הבאות לאו דווקא שבע אלא בכלל
אנחנו ננצור גם כדי שנוכל לספר בזקנתנו שלעולם לא מאוחר להמשיך ולחלום יחד חלומות.
 
ולאחותי הצעירה ממני במעט שבתוך פחות מחודש ב"ה
תעשה את צעדיה אל אותה חופת בד אל עבר בחיר לבה אני רק אאחל
שכל שנותיה יהיו מלאות וטובות
ושדרכה אל עבר המטרה תהיה רק מופלאה ומעבר לכך.
 
 
 
נכתב על ידי lulinka , 18/8/2009 09:17   בקטגוריות אהבה ויחסים, יום נישואין, אחיות, חלומות, חיים, חתונה, הריון לאחר אובדן, הריון, צמיחה אישית, קבלה עצמית  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  lulinka

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlulinka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lulinka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)