לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אימא של תינוק פאנטום

אני לולי. אימא של אריאלי ושל נועם שיבדלו לחיים ארוכים. אני גם אימא של אסף. שיגדל רק בלב שלי. אני כאן כדי לספר איך לומדים להתמודד עם העולם הפנימי והחיצוני כשמאבדים את התמימות באמצע ההריון ואיך החיים נראים מפרספקטיבה שונה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום השיחרור שלי


אוקיי אין דרך קלה לנסות להסביר מה עומד להגיע
הפוסט הזה יופיע כאחרון שהעולה אבל הראשון שתקראו כך שכשתדפדפו אחורה בהנחה שזה מה שתעשו תגלו
החל מדף אחד סדר כרונולוגי הגיוני
שמתחילבהודעת הריון ומסתיים בלידה ובידיים מלאות בלי עין הרע
ובדרך לבטים התחבטויות ומה לא
 
את שמו אני אחשוף אחרי הברית ב"ה.
נולדנו לפני 10 ימים בערב יום הכיפורים בקיסרי חירום
 
סיפור הלידה הולך כדלקמן רק עכשיו קצת זמן התפנה לי
אז ככה הכל התחיל מהתקף אסטמה קטן בשבוע 33
של ההריון שזה השבוע השני של חודש שמיני סבבה הגעתי למיון נשים עם אי יכולת נשימה קלילה
 חיברו אותי לחמצן ושמו אותי בבידוד של 4 ימים בגלל שפעת חזירים ארבעה ימים אחרי
קיבלתי תשובה שזה אכן התקף אסטמה חריף למדי הבעיה היתה שזה הגיע שעתיים אחרי
שאחותי עלתה לחופה והתחתנה וככה הפסדתי את החתונה של אחותי הקטנה ישבתי בכיתי
אבל עבר לי אחר כך גילו על הדרך שהעובר הפסיק לגדול כנראה בגלל קרישי דם בשיליה
השאירו אותי בהשגחה אמרו לי שנתרחק מעט מההתקף אסטמה וגם ניתן
לילד לפחות שבועיים שלושה לגדול מבחינה התפתחותית לא פיזיולוגית טוב כל
שבוע הפער גודל ההריון מתקדם והילד נשאר קטן אני בשגרת בית חולים לא רואה אף אחד
כי אין כניסה בגלל שפעת חזירים ולא רוצה שההורים שלי או גיא יכנסו בטח
לא אריאלי ראיתי אותו כל החודש וחצי האלו פעמיים לעשר דקות אבל החזקתי מעמד
העיקר תנו לי תאריך סבבה נתנו לי תאריך לקראת ה 4 באוקטובר אמרו לי
תהיי באמצע תשיעי שבוע כמעט 39 הכל יהיה בסדר אמרתי לא איכפת לי
העיקר לא ללדת ביום כיפור העיקר לא ביום כיפור יום שישי לפני יום כיפור רצה מנהל המחלקה
לתת לי פס הביתה לאיזה שבוע ככה להתארגן לקראת הניתוח אומר לי רק נבצע
עוד אולטראסאונד ונראה שאת יכולה ללכת אמרתי לו אני אופטימית
הוא מרים אצבע ואומר לי תהיי אופטימית לא קוסמית אבל אופטימית
אחרי עשר דקות שאני יוצאת מהאולטראסאונד בלב כבד אני כבר יודעת מה הוא עומד לומר לי
טלפון בהול ממנו תפסיקי מדללי דם ליום וחצי ואת
בערב יום כיפור שזה יצא יום ראשון נכנסת לניתוח חירום   מהלחץ
עד שעבר לי שוב עברתי התקף אסטמה שרק החמיר ככל שהניתוח התקרב הפער
היה כבר מעל חמישה שבועות שזה מעבר לגרוע כי מותר פער של שבועים
גג טוב ערב יום כיפור אני נכנסת לחדר ניתוח המרדים רואה אותי מקבל דיווח
שמהלילה עשיתי כבר 3 אנהלציות נותן לי עוד אחת בחדר ניתוח ועושה הרדמה מלאה
בגלל שהכל היה נפוח וקנה הנשימה מעובה מהאסטמה הוא פצע את הקנה
ומיתרי הקול כשהוא הכניס את צינור ההנשמה אז אין לי קול בכלל טוב אני
קמה מהניתוח אחרי 4 שעות באמת קשות כאב לי אבל כל הזמן אמרתי לעצמי את
חייבת להתגבר על זה גיא נכנס אומר שהילד נולד 2.200 שזה קטן מדי בקילו
לפחות ממה שהוא אמור היה להיות ו ב חצי קילו מהמשקל הכי נמוך לשבוע 37 שזה
לפחות 2.2700 אבל אמר לי שתודה לאל הוא לא מונשם והוא לא בטיפול נמרץ כמו
שהזהירו אותי שיכול להיות טוב אני כולי בכוחות מחודשים מגיעה למחלקה אבל
משתעלת רצח פשוט רצח וזה כואבבבבבבב בתפרים אלוהים חשבתי שאני מתה מכאבים
אבל החזקתי בשיניים אמרתי נו שיהיה העיקר לקום אחרי עוד שש שעות מהניתוח
סך הכל עשר שעות עברו אני אומרת להם תורידו אותי תוציאו את הקטטר
והלכתי להניק את הילד חצי שעה אחרי שישבתי על הכיסא כולי נגמרתי האחיות
חשבו שיצאתי מדעתי אבל תכל'ס? זה היה צורך נפשי יותר מצורך אחר הייתי
חייבת להיות לידו בכל רגע נתון באותו לילה גיא נשאר לישון בבית החולים כי
היה יום כיפור למחרת הוא כבר מרגיש לא כל כך טוב נוסע הביתה בצאת יום כיפור וקם
בבוקר של יום שלישי עם 40 מעלות חום וכאבי גרון ונכנס לבידוד אמיתי של שפעת חזירים אני לבד!
מדיניות בית החולים שרק אדם אחד מקבל ידון להיכנס למחלקה של היולדות
אם אותו האדם לא יוכל להיכנס זו בעיה של היולדת כי הכללים נוקשים וחלים
על כולם יש בכניסה 2 שומרים קבועים עם נשק אף אחד לא נכנס איתי או אלי
כל חמשת הימים הבאים של האישפוז הכל עשיתי לבד קמתי לילד איזה עשר
פעמים ואני משתעלת כמו כלבה כל הימים האלה האחיות עשו כל מה שיכלו להקל עלי הם היו
באמת מקסימות אבל הנחיות של מנהל בית החולים הן לא יכולות להפר בשום מקרה וכמה
 שכעסתי הבנתי אותן הן לא יאבדו את העבודה שלהן בגלל שבעלי חולה ומבחינתן
ההגיון היה שאני אשאיר אותו בתינוקיה ואתן להן לעזור לי זה אני שלא רציתי הן
 כל יומיים הביאו לי רופא ואינהלציות וניסו לעזור אבל נגמרתי באמת שכן בכל מקרה
 היה לי חשוב גם להניק אותו ואני די שמחה שהתעקשתי כי הפורמולות גרמו
לו להקיא והוא גם ככה כל כך קטן הוא כמו שתי חבילות סוכר שתביני הוא עוד ירד במשקל
מרוב שהאוכל לא נכנס בסוף אמרתי להן תפסיקו לדחוף לו אני באה להניק אותו
לא איכפת לי כמה פעמים בלילה בלילה הרביעי הן כבר עשו עלי דיון והחליטו להביא
 לי את הילד כל שעה וחצי לשעה למחלקה העיקר שאני אשכב במחלקה מה אומר
אירגון הנכים יכול להיות גאה בי כי לקח לי דקה לפצח איך אני מתקלחת בלי להתכופף
ואיך אני בכלל שמה תחתונים ותחבושות על התפרים שלא נאמר להתנגב עשרים וחמש
סיכות בבטן מצד ימין לשמאל כי היו צריכים לנקות שלא יהיו קרישי דם שהיו לי
על השיליה שלא ישארו ברחם  אני כמו פיתה עכשיו זה מירך לירך אבל עשו לי כבר בדיקה והכל בסדר
אין קרישי דם שנוצרו חדשים וכו'   עכשיו אני בבית והשיעול לא הפסיק לא אצלי
 ולא אצל גיא שעדיין לא ראה את הילד מאז הלידה אני אצל ההורים שלי עם שני
הילדים והוא בבית ואז היום שנינו התבשרנו שגם לי יש דלקת ריאות ויראלית
ולגיא יש דלקת ריאות חיידקית יעני שנינו הצלחנו בדרך נס לצבור גם דלקת ריאות
ועוד לא אותו הדבר   אז לסיכום התבכיינות אני עדיין משתעלת כמו כלבה אין לי
קול בכלל כל הגוף שלי כמו אחרי תאונת דרכים אבל אני מודה לאלוהים שזה נגמר
גם בגלגול הבא שלי אם יהיה לי בכלל אני מבקשת להיווצר מחדש אפילו כעציץ קקטוס
העיקר לא מתכוונת לעבור שוב הריון ולידה אני מתכוונת לחזור לעצמי להשתקם
גופנית ההריון הזה גמר אותי מכל הבחינות האפשריות  
 
 
אבל עכשיו לדברים הטובים
אז אני אימא לשלושה לאסף שלי כמובן ושיבדלו לחיים ארוכים לאריאלי ולפוקי
הדבר הראשון שאריאלי אמר לי כשהוא ראה אותו
שהוא משעמם אותו וכשביקשתי כשנסענו מבית החולים הביתה
שיסתכל עליו טוב הוא אמר לי בקול מתבכיין "אוף אימא למה דווקא אני??."
אמרתי לו בסדר אני אבקש מעשרים האחים האחרים שלך שיעשו את זה
במקומך ובמקום לענות לי הוא התחיל לדבר על דינוזאורים או משהו כזה האמת
שזה היה קורע כי לפחות זו תגובה נורמלית של קנאה נקווה שיעבור לו למרות
שכל לילה לפני השינה הוא מוודא שלא נשכח שאנחנו אוהבים אותו יותר מאשר את אחיו החדש  
שאלוהים יעזור לי על הפסיכולוגים שאני אצטרך להשקיע אחר כך הברית שלנו תהיה ב"ה
רק אחרי שהוא יעבור 3 קילו כי יש לו חור באחד מכלי הדם בלב שלא נסגר כי הוא נולד
כביכול קטן מדי ומוקדם מדי מהבחינה הפיזית אז בינתיים גיא יעלה לתורה יום
 חמישי ואחרי זה יעניק לו רסמי את השם נוכל להשתמש בו באופן חופשי יותר
ביננו אבל עדיין עד לברית שומדבר לא יהיה נחלת הכלל
בינתיים קוראים לו פוקי ובמבה ואני לא מאמינה שהדבר הקטן הזה יצא
ממישהי כמוך והאלמותי אני לא ראיתי בחיים שלי כזה תינוק קטן אני לא
מרימה אותו עד שהוא יהיה בן חצי שנה באדיבות אחותי הקטנה כמובן ואימא שלי בהתאמה  
אני עומדת לשחרר את הקטעים שכתבתי בהריון עצמו אחד אחרי השני
בבום כזה
תשבו תקראו אולי תהנו אולי לא
אני רק יודעת דבר אחד
לעולם אסור למישהו להיות בטוח בעצמו יותר מדי ולקחת את הסובב אותו כמובן מאליו
ביום הניתוח שלי הינו שלוש נשים בקיסרי חירום
שתיים יצאו בידיים ריקות
ביום הרביעי לניתוח ישבתי ובכיתי על חברה אישה עדינה וטובת לב
שאיבדה את התינוקת שלה
וידעתי ששום דבר לעולם אסור לו לעבור ולחלוף על פניי מבלי שיזכה להערכתי המלאה
 
 
אחרי הקטעים בעתיד אולי אשוב ואכתוב עוד כמה מילות תודה כאן או שם
את המכתב שכתבתי לילד יום לפני הלידה אני צריכה למצוא ולהעלות למחשב כתבתי בכתב יד
ואודיע מה שמו כמובן אחרי הברית ב"ה
 
שיהיה לכולכם רק טוב
בחיי
רק טוב
 
נכתב על ידי lulinka , 7/10/2009 00:13   בקטגוריות לידה, IUGR, אהבת אם, אימהות, אמא, אני עצמי ואנוכי, הורות, הריון, הריון בסיכון גבוה, הריון לאחר אובדן, התמודדות, חיים, חלומות, ניתוח קיסרי, צמיחה אישית, קבלה עצמית  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמו אוויר לנשימה


(נכתב בתאריך ה 18 לספטמבר יום אחרי החתונה של אחותי במחלקת הי ריסק אסף הרופא)
 
אני כבר חמישה ימים מאושפזת
לא הצלחתי להגיע לחתונה של אחותי לא שלא ניסיתי
לא שלא רציתי וייחלתי
יש פיגור גדילה של חודש
אי אפשר ליילד אותי כי אני עם בצקות בריאות בגלל
התקף אסטמה כל כך חריף שאחרי כמעט ליטר קורטיזון לורידים ועוד סטרואידים
אני עדיין מתקשה בנשימה
הילד קטן
קטן מדי
אי אפשר עדיין ליילד אותו חייבים לנסות למשוך עוד קצת קצת
עוד שבועיים לפחות עד שיגיע הזמן שלו
לפחות 38 שבועות מלאים
ואולי נצליח עוד כמה ימים ב"ה הלוואי
לא קל לי אבל המטרה מול העיניים שלי
ואני כולי תקווה שאחרי הלידה כבר נוכל לנשום לרווחה
ואוכל לפרסם באופן מסודר את המחשבות והרגשות שלי מהאישפוז האחרון כמו שצריך
בצורה מסודרת
שבוע 36+1
נחזיק אצבעות
נכתב על ידי lulinka , 7/10/2009 00:13   בקטגוריות IUGR, אחיות, אני עצמי ואנוכי, הריון בסיכון גבוה, הריון לאחר אובדן, התמודדות, הריון, לידה, לקראת לידה, ניתוח קיסרי, קבלה עצמית  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  lulinka

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlulinka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lulinka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)