לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אימא של תינוק פאנטום

אני לולי. אימא של אריאלי ושל נועם שיבדלו לחיים ארוכים. אני גם אימא של אסף. שיגדל רק בלב שלי. אני כאן כדי לספר איך לומדים להתמודד עם העולם הפנימי והחיצוני כשמאבדים את התמימות באמצע ההריון ואיך החיים נראים מפרספקטיבה שונה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נ.ב.- היו שלום ותודה המפתחות יהיו בפנים


הבטחתי שכשאמצא את המכתב שכתבתי לנועם מעט לפני לידתו אני אביא אותו לכאן

 

אז הנהו לפניכם

 

  

 

רק אומר שחצי השנה האחרונה לא היתה קלה

 

ואסף אכן עשה ככל שביכולתו לשמור על נועם שיבדל"א

 

עברו שלוש שנים כמעט, פחות שבועיים

 

  

 

ובכדי לכבד את זכרו של אסף אני מעדיפה לפרסם את המכתב הזה כדי להוכיח שהחיים חזקים מהכל

 

אבל שהדבר שגורם להם לחוזק הוא היכולת לשלב ולארוג יחד את הדברים הטובים והעצובים והשמחים והמצחיקים אחד בשני

 

לכדי שמיכה משפחתית מחממת בכל עת ולמתי שצריכים

 

  

 

אני נפרדת מכם מכיוון שהבלוג הזה הגיע אל סיומו

 

לא מיציתי אומנם את חיי מן הסתם אבל אני מקווה שהדרך שעברתי תיתן עזרה ויכולת בוננות גם לאחרים ולאחרות שיעברו

 

באותו המסלול

 

יותר מהכל אני מחזקת אתכם

 

ואוהבת אתכם

 

ומאחלת לכם אהבה ובריאות וצחוק מתגלגל של ילדים.

 

  

 

  

 

  

 

תינוקי שלי

 

 

 

(נכתב במקור בלילה של ה- 26/9/2009 בלילה שלפני ניתוח החירום- יום ההולדת של נועם- ערב יום הכיפורים 27/9/09)

 

 

 

אני רושמת לך מכתב יום לפני.

 

יום לפני שתיוולד.

 

גם לאחים שלך רשמתי. עוד לפני שהענקתי להם שם.

 

יש לך שני אחים. הראשון יגדל איתך, שמו אריאלי.

 

תוכלו להתחבק כשטוב וכשפחות טוב, תוכלו לדבר מתי שיציק ומתי שיהיה משהו חשוב לומר

 

תוכלו ללמוד אחד מן השני ולהתפתח.

 

תוכלו להיאחז אחד בשני ולחגוג שמחות יחד, ולאחוז אחד בשני בחוזקה בעיתות משבר.

 

הוא יהיה אחיך הבכור וחברך הטוב ביותר.

 

הוא המתין לך חמש שנים פחות חודשיים, הוא אהב אותך עוד לפני שראו את הבליטה בבטן שלי,

 

בסבלנות אין קץ שלא אופיינית לגיל הצעיר שלו המתין לך.

 

והוא יהיה שם לעד בשבילך.

 

וכך גם אתה בשבילו.

 

יש לשניכם עוד אח.

 

שמו אסף.

 

הוא לא חי איתנו אלא מסביבנו. הוא ישמור עליך מחר ובשארית החיים שלך. הוא אור מלא אהבה.

 

מישהו שהגיע אלינו לזמן קצר והיה חייב להמשיך הלאה בדרכו, אבל לעולם יהיה שלנו. כל פעם שתחוש

 

שאתה נזקק לכוח עליון שיתמוך בך, כל פעם שתרגיש צורך לשאת תפילה, הוא יהיה שם, לחבק את לילותיך ולשמור עליך בעת הצורך.

 

הישות שלו מקיפה אותך ואת אריאלי בכל אשר תפנו ולכל אשר תלכו.

 

הוא עמוד האש שלכם. הוא זה שיזכיר לכם תמיד שכל עוד יש לשניכם לך ולאריאלי אחד את השני

 

כלום בעולם הזה לא חשוב.

 

 

 

ילד קטון שלי

 

אתה עומד לעבור תקופה לא פשוטה רק מעצם העובדה שאתה לא חוזר איתי הביתה

 

(הוא חזר התרחיש הטוב ביותר שיכולנו לקוות קרה והוא שוחרר איתי הביתה במשקל שני קילו אבל אז לא ידעתי את זה)

 

ככל הנראה, תלוי במשקל גופך, כולי תקווה שתצא סר וזועף אל העולם צווח את דרכך החוצה, מתלונן על כך ששברנו לך את קיר הבית מוקדם מדי.

 

אבל החשיבות גדולה מאחר ואתה אמור לגדול ולצמוח, ובתוך הרחם אתה לא מסוגל, משהו מפריע לך לעשות את זה ולשם כך אנחנו נעזר בכל מה שיתנו לנו.

 

יפה שלי.

 

כן, אני יודעת שאתה יפה. אבא שלך יהיה איתך ככל שיתאפשר לו, ואני אעשה כל מאמץ אפשרי לקום מהר ככל שאוכל מהמיטה.

 

אתה תיוולד באחד הימים המקודשים ביותר שישנם, ואני מבטיחה לציין את זה בצורה מיוחדת.

 

זהו היום של אלוהים.

 

ובהן צדק הפעם הוא יהיה לצידנו ואיתנו. הוא מעניק לנו אותך. מעניק לנו חיים. נותן לנו סמל ואות.

 

בשבועיים האחרונים של ההיריון הזה כשהמתנתי כאן בהשגחה, אלו היו שבועיים מורטי עצבים של ממש.

 

אבל ידעתי שכל עוד משגיחים עליך אני אסתדר, אני יכולה לסחוב כל עוד אני רגועה שהכל איתך נבדק, והם לא אכזבו כאן.

 

אף אחד מהצוות. היינו חשובים. כל תלונה הכי קטנה, פחות שלך יותר שלי. בעוד כמה שעות אתה תצטרף אלינו.

 

הימים הראשוניים שנשאר כאן כל אחד במחלקה שלו יעברו במהרה.

 

אתה בועט עכשיו במרץ ואני קצרת נשימה.

 

מחכה לנשימות הראשונות שלך שיבשרו לי ולאבא שלך שהגיע הזמן להתחיל לחיות שוב

 

כמשפחה גרעינית מתפקדת.

 

אז ילד שלי תחזיק מעמד ברגעיך הראשונים עם אבא. אימא תחשוב עליך בכל שניה ושניה.

 

ואני סוף כך סוף יכולה לומר לך שאני אוהבת אותך ומחכה לך ושכך היה ויהיה תמיד

 

אוהבת אותך לעולם

 

אימא.

 

נכתב על ידי lulinka , 27/6/2010 02:43   בקטגוריות אהבת אם, אובדן הריון, אימהות, אלוהים, אמא, הורות, הריון, הריון בסיכון גבוה, הריון לאחר אובדן, התמודדות, חברות אמיתית, חיים, חלומות, ילד פאנטום, כאבים בלב, לידה, לקראת לידה, ניתוח קיסרי, צמיחה אישית, קבלה עצמית, אופטימי, אהבה ויחסים, סיפרותי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלווה


(נכתב יומיים לפני הניתוח יום שישי ה 25 לספטמבר בבית החולים אסף הרופא)
 
שישבת
על המחנה מימיני השבת יורדת
אני כאן מסתכלת על המקום שלפני 12 שנים שירתתי בצבא בדיוק שם
עשיתי שבתות ותצפתטי על בית החולים
אתמול גילו שהגדילה שלו נעצרה לחלוטין.
הוא לא גדל בכלום הוא רק יורד באחוזונים
השבת הזו אני מבצעת את הגמילה ממדללי הדם וביום ראשון ב"ה נכנסת לניתוח.
מנהל המחלקה קבע. אני מפנימה.
המחלקה הזו היא משהו שלא ניתן להבין
מגיעות לכאן נשים חולניות, נשים שבמאה הקודמת רובן היו נהפכות לסטטיסטיקה עצובה
נשמרות בצמר גפן
דמו לעצמכן פלמינגו בגודלים של פילפילוניות ענקיות
הולכות לאיטן במסדרונות, נשים שהן צברי מחלות על גבי מחלות שהחליטו ללדת על אף כל מיני
נבואות והחלטות רפואיות
והצוות כאן עובר כל פעם ומחליף מסביבן צמר גפן
ומנגב דמעות של שבירה, ושל עצב ושל שימחה ושל הקלה
ומלווה יד ביד עד ללידה.
זה לא תמיד מובן מאליו, זה לא תמיד מופנם עד הסוף מה המשמעות של כל הכרכור סביב הנשים האלו
למור על מישהי עד ללידה ולעזור לה להביא ילד או ילדה בריאים הביתה
זו אחת העבודות הכי מלחיצות, על פניו נראית מונוטונית
אבל מלאה במתח תמידי גם מצד היולדת אגב
כל חממת הגידול הלא טבעי הרבה פעמים העקירה מהמוכר מהילדים שכבר יש כל כך קשה
יש כאן גם כמה מיס פיגי גם שפחתכן הנאמנה זכתה להיות אחת מהן
הבידוד הזה כל כך קשה כל כך מתסכל עד שנותר רק לאחוז את הראש בין הידיים ולפרוץ בכי
אבל אני מתחמקת מלספר על עצמי
אולי זה בכוונה אחרי בלוג שלם על עצמי
עצמי לא כל כך חזקה כמו שהיא מנסה להצטייר בעיני הבריות
אבל היא משתדלת היא לא תוותר לעצמי
לעצמי בא לוותר ולהרים ידיים כל כך הרבה פעמים עד שכבר לא יכולה להחליט
מה מצב הרוח שלי
אולי זה לא כל כך פייר לא לתת מעט מרווח בשבילי ולוותר לי קצת
מותר לי קצת להיות מוטרפת, מותר לי מעט
אני מתעבת המתנה, אופי מחורבן שכזה
טיפת סבלנות אין לי ובכל זאת הצלחתי עדיין להמתין
אני עוד לא קולטת שעוד יומיים הניתוח
לא קולטת שההתמודדות רק מתחילה, שאני
צריכה לשים את הכאב הפיזי בצד
ולהתגבר עליו כי יהיו דברים חשובים בהרבה 
לידת פג לא היתה בתכנון  שלי, אבל זה מתגמד לעומת העובדה שלידת
ילד עם פיגור גדילה לא היה גם בחלומותיי הפרועים ביותר
חודש תשיעי שבוע 37+1 גודלו כשבוע 32+כמה ימים קצת אולי מתקרב לשבוע 33
למה נעצר? לא יודעת
הוא רומז לי שהספיק לו בפנים, הוא רוצה החוצה
הוא יקבל בדיוק מה שהוא רוצה,
 
אנחנו לא סטטיסטיקות אנחנו אנשים
אימא ובן
אחר כך מצטרפים יתר המשפחה בעזרה בתמיכה באהבה
ולאט לאט שאר המעגלים שיקיפו אותנו
וימשיכו לגדול איתנו מחוץ לרחם בחיים האמיתיים.
 
אני מנסה לסיים אולי אני אכתוב מחר עוד פוסט
יום ראשון בבוקר יש שיחה עם המרדים
 
נשימה עמוקה לפני כן ויותר מכך 
יהיה בסדר
זה כבר קשור לאמונה שלמה  
נכתב על ידי lulinka , 7/10/2009 00:13   בקטגוריות IUGR, הריון בסיכון גבוה, הריון לאחר אובדן, הריון, התמודדות, לידה, לקראת לידה, ניתוח קיסרי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  lulinka

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlulinka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lulinka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)