Special ;)

הסוף של הפרק הקודם:

פתאום נשמע הצלצול והמורה נכנסה לכיתה כשאחריה ממהרים כמה ילדים להיכנס גם הם. כולם התיישבו במקומותיהם והמורה פתחה ואמרה משהו מפתיע, משהו שאף אחד לא ציפה שהיא תגיד...

פרק 2- הקניון:

המורה פתחה וסיפרה לתלמידים שקרוב לבית הספר שלהם אירעה תאונה חזיתית מזעזעת שאף שודרה בחדשות. כל התלמידים החלו מתלחשים ומדברים והמורה אמרה: “תלמידים, זה לא הסוף. אלה רומם מכיתתנו הייתה בדרכה לביה"ס עם אביה באחת המכוניות שהשתתפו בתאונה.” כל הכיתה השתתקה וחיכתה להמשך. “אנחנו יודעים שאביה מאושפז כרגע בבית החולים במצב קל אך אלה, שישבה במושב הקדמי לצד אביה נפגעה מאוד מההתנגשות והיא מאושפזת במצב קשה מאוד.” כולם היו בשוק.

כל היום עבר בבאסה ששררה בכל שכבת י'. כולם לא הצליחו לעכל את העובדה שאלה מאושפזת במצב קשה בבית החולים. אלה לא הייתה מאוד מקובלת אבל היו לה כמה חברים וינון וענת הכירו אותה טוב כי הייתה בכיתה שלהם.

בסוף היום הלכו ינון וענת לכיוןן שער היציאה של ביה"ס. בדרכם ענת שמה לב שינון קצת מבואס ושאלה אם זה בגלל אלה. “לא", הוא ענה, אבל לא אמר יותר.

“אז למה יש לך פרצוף של תשעה באב?”, היא שאלה.

“אני באמת לא יודע", הוא אמר, “כבר מהבוקר אני ככה, מאז שפגשנו את דנה, ואני לא מבין למה".

“מה? אתה לא אוהב אותה?”, ענת שאלה.

“זה לא זה", הוא אמר, “אני לא אוהב אותה יותר מדי, היא פקאצה. אבל אין לי בעיה איתה. פשוט מאז שהיא ביקשה ממך ללכת איתה לקניות.. ואני בכלל רציתי להזמין אותך אליי ולבשל לך ארוחת צהריים כמו שביקשת ממני אז..”

“אה נוני, אז למה לא אמרת? הייתי הולכת איתה מחר..”, אמרה ענת.

“לא זה בסדר, תהנו", הוא הוסיף לפני שראו את דנה מתקרבת.

דנה פגשה את ענת וינון ליד השער של בית הספר ונראתה נלהבת לקראת מסע הקניות של שתי הבנות שתוכנן מוקדם יותר באותו הבוקר. כשהיא התקרבה יותר היא ראתה שענת קצת עצובה והיא הצליחה לעודד אותה כשאמרה שהיא מבטיחה שהן ילכו לבקר את אלה כשהדבר יתאפשר.

שתי הבנות נפרדו מינון והלכו לתחנת האוטובוס שמחוץ לבצפר. הן תפסו אוטובוס ותוך חצי שעה היו בעזריאלי.

“מזל שתמיד יש עליי כסף", ענת אמרה לדנה, “פעם הבאה אל תפתיעי אותי ככה על הבוקר".

“טוב סליחה.. לא התכוונתי. את בטוחה שאת בסדר? את נראית לי קצת עצבנית", דנה אמרה.

“לא.. זה כלום"

“לא נראלי שזה כלום", דנה אמרה, “יש לי הרגשה שזה קשור לינון. תגידי, קורה ביניכם משהו?”

“מה? לא. למה נראה לך?”, שאלה ענת בהפתעה

“סתם, הוא התחיל להסתכל עלייך אחרת", דנה אמרה ובחנה את ענת. “תסמכי עליי, את יודעת שאני מבינה בעניין", היא הוסיפה.

ענת ידעה שדנה מבינה בעניין. הן היו חברות טובות ודנה תמיד הייתה מומחית לדברים האלה. היא גם הייתה רכלנית לא קטנה. היא תמיד ידעה מי עם מי, מי הולך להיפרד ממי, אבל המיוחד בה היה שהיא הבינה ויכלה לראות אם מישהו רוצה אותה לפי איך שהוא מסתכל עליה, מדבר איתה והיא תמיד השיגה את מי שהיא רצתה. רק לא מזמן היא נפרדה מ"מלך השכבה", דורון. הוא היה חתיך בטירוף, טיפה שחום, גבוה, שיער שחור ועיניים כחולות. הוא כמו השלים את דנה שהייתה בלונדינית מהממת עם עיניים ירוקות. האמת, ענת לא הבינה בכלל למה הם נפרדו. דנה הסבירה לה כמה פעמים אבל היא לא הצליחה להבין. “הוא לא מתייחס אליי יותר, זה לא כמו שהיה פעם, אנחנו בקושי יוצאים, בקושי מדברים", דנה אמרה. אבל ענת ראתה אותם יושבים כל הפסקה יחד וידעה שהם דיברו פחות פעם אחת ביום בטלפון ליותר מחצי שעה.

“ענת? את פה?!”, דנה שאלה אותה ונופפה את ידה מול עיניה.

“כן, סליחה. מה אמרת?”, אמרה ענת כאילו התעוררה מחלום.

“את וינון?”, דנה שאלה.

“באמת שאין כלום. אנחנו פשוט חברים ממש טובים. הנה, רק היום הוא רצה שאני אבוא אליו לצהריים", היא ענתה.

“נו, וזה כלום? לי זה נשמע כמו דייט"

“אוי תסתמי כבר", ענת אמרה והוסיפה, “נו לאיזה חנות רצית ללכת?”

“אמממ נראלי בלו בירד, אני צריכה בגדים לקיץ", היא ענתה והבנות המשיכו בקניות שלהן.

[בבית של ינון]

ינון פותח את הדלת, נכנס ומניח את התיק בכניסה.

“שלום חמוד", אמרה גלית, אמו של ינון.

“היי אמא. מה יש לאכול?”, הוא שאל בקול ממורמר.

“אני מכינה שניצלים. בא לך?”

“כן. תקראי לי שזה מוכן אני עולה למעלה", הוא ענה ועלה במדרגות המובילות לחדרו.

הוא הדליק את המחשב, התחבר למסנג'ר ונזכר שענת בקניות עם דנה. הוא נכנס לפייסבוק אבל לא היה שום דבר חדש.

“..זה אני האחד שסגד ליופייך..”, נשמע פתאום הטלפון שלו וינון ענה.

“אה אחי, מה קורה? שנים לא ראיתי אותך. איפה אתה?”, ינון דיבר לטלפון, “אהה.. אתה בסביבה? נו אז תקפוץ במילא אין לי מה לעשות ואמא שלי הכינה שניצלים", הוא אמר. “טוב ביי עומר אני מחכה".

ינון ירד לסלון ואמר לאמא שלו שעומר בא ושתשים גם לו צלחת. כמה שניות אח"כ נשמעה דפיקה בדלת וינון פתח אותה לעומר. חיבוק וכמה צ'פחות והם התיישבו לאכול צהריים.

“נו אז מה עושים בערב?” עומר שאל

“לא יודע, נראה כבר", ינון ענה

“אולי נלך לשבת איפשהו, תביא כמה בנות מהבצפר שלך לריקודים ושירה ואני אביא קצת שתייה יהיה מגניב", עומר אמר.

“זה לא בצפר לריקודים ושירה, זה בצפר לאמנויות"

“בסדר אותו דבר, נו אז אתה מסכים?”

“בסדר אחי נראה אח"כ..”, ינון אמר וחזר לאכול את השניצל שלו.

“טוב מה זה הפרצוף הזה שלך? ככה אתה מתייחס אליי? לא ראית אותי כמעט חודש ואני צריך לקבל את הפנים האלה?”

“מצטער אחי, לא יודע מה יש לי אני ככה מהבוקר, מאז שדנה לקחה את ענת לקניות", ינון ענה.

“מה? זה בגלל בחורה? נו מה הבעיה אתה משיג אותה בקלות", עומר אמר.

“אני לא רוצה אותה", ינון אמר ודחף עוד מזלג של שניצל לפה בוהה בתקרה וחושב לעצמו.

“בסדר מה שתגיד", עומר אמר. “היי אולי תביא אותה ועוד איזה חברה בלונדינית ונצא בדאבל?”, הוא פתאום אמר.

[בקניון]

“... לא לא לא הוא לא יודע שאת פה..”

“ענת, הטלפון שלך מצלצל", דנה אמרה לענת

“אויי כן, רגע..”, ענת אמרה כמנסה לעשות PAUSE לאיזה סרט או משהו.

“הלו?”, ענת אמרה לתוך הטלפון.

עברו חמש דקות של שיחה קצרצרה שבמהלכה דנה הבינה שזה ינון.

“זה היה ינון, נכון?”, דנה שאלה.

“מה? איך ידעת?”, ענת שאלה.

“אני מכירה אותך מספיק טוב מותק שלי", דנה אמרה כרומזת משהו.

“טוב זה לא משנה, הוא שאל אם אנחנו פנויות בערב ואמרתי לו שכן. הוא רוצה לעשות לך שידך!”, ענת אמרה, משאירה את דנה עם פה פתוח.