“אני
מצטער. לא התכוונתי
לפגוע בך", ינון אמר
לענת שלא ענתה ונראתה פגועה מהשאלה.
“זה
בסדר. לא עניתי פשוט כי
חשבתי על זה..”
“ו....?”,
ינון שאל ואז הוסיף,
“כאילו, אם
לא אכפת לך שאני שואל..”
הוא
מאוד פחד להיכנס לנושא. הוא
לא ידע מה היא חושבת והוא לא ידע אם השאלות
שלו פוגעות בה, מעליבות
אותה או לא מזיזות לה.
“ואני
חושבת שעברתי את הקטע עם רועי ממזמן ואני
יודעת שלא נחזור ואני לא רוצה שנחזור.
זה פשוט שקשה לפעמים לא
לחשוב על 'מה היה קורה
אם' או סתם על רגעים
טובים שהיו לנו ביחד", ענת
אמרה וחיוך התפשט על פניה. היא
לא ידעה איך להסביר לינון את זה אבל זה
בכלל לא קשור לרועי. היא
פשוט אהבה להרגיש נאהבת, ורועי
(לפחות בהתחלה) גרם
לה להרגיש ככה. היה לה
טוב.
ינון
שראה את החיוך החולמני בהבעתה של ענת כבר
לא ידע מה לחשוב. מצד
אחד היא אומרת שהתגברה עליו ולא רוצה
אותו, ומצד שני היא
מחייכת ככה. זה סותר
אחד את השני. 'אוף!
למה בנות חייבות להיות
כל-כך מסובכות?!'
הוא חשב לעצמו. 'אני
פשוט לא מצליח להבין אותה'.
בינתיים,
לא רחוק מהם- בקצה
הרחוב, ישבו דנה ועומר
על ספסל וניסו להכיר אחד את השני.
“רגע,
אז אתה לא לומד בבצפר שלנו?”,
דנה שאלה, קצת
משחקת אותה בלונדינית.
“לא",
הוא ענה לה בפשטות
“אז
מאיפה אתה מכיר את ינון?”
“מהחטיבה.
למדנו ביחד. אפשר
להגיד שהיינו חברים הכי טובים, וגם
אסף היה איתנו. את מכירה
אותו? הוא לומד איתכם
בשכבה..”
“אההה
כן.. זה ההוא שהיה חבר
של ינון ואז הם רבו בגלל ענת”, דנה
אמרה כמגלה פתאום את החלק האחרון של הפאזל.
“מה?
על מה את מדברת?”, עומר
שאל לא מבין.
“ענת
הייתה חברה של רועי בתחילת השנה ואז אסף
רצה אותה וגרם לרועי לבגוד בה ואז ינון
שמע על זה התעצבן עליו הרים עליו כיסא
ומאז הם לא מדברים. וזה
קרה לפני יותר מחצי שנה.”
“וואו
אז החסרתי הרבה..”, עומר
אמר צוחק
“לא
נורא, נראלי שמעכשיו
תהיה יותר בעניינים...” דנה
אמרה כרומזת משהו והתקרבה אליו עד ששפתיהם
נגעו זו בזו והפכו לנשיקה לוהטת.
ינון
פתאום קלט את המתרחש על הספסל בצד השני
של הרחוב ואמר לדנה, “כן.
נראלי שהולך להם ממש טוב..”
דנה
הרימה את מבטה להסתכל על השניים וצחקה.
היא שמחה שדנה סוף סוף יצאה
קצת ופגשה מישהו שמוצא חן בעיניה. היא
שמחה שהיא סוף סוף משוחררת.
“אז
מה עושים בחופש?”, ינון
פתאום שאל out of the blue
“האמת,
אני דנה וכמה חברות מתכננות
לנסוע לאילת אחרי הבגרות בהיסטוריה.
אולי תצטרפו?”
“אני
לא יודע..”, ינון אמר
פוחד לדעת מה הוא מרגיש לגבי זה.
“למה
לא? אני בטוחה שעומר
ישמח לצאת איתנו. וחוצמזה,
אנחנו צריכות בנים חזקים
שישמרו עלינו", ענת
אמרה במבט מתחנן.
“טוב.
אני אדבר עם עומר ונראה..”
“ישש!!”,
ענת אמרה, יודעת
שהיא ניצחה.
'הולך
להיות ממש כייף באילת' היא
חשבה לעצמה. 'עכשיו רק
צריך לעבור את הבגרות בהיסטוריה'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
me, myself and I :P
