Special ;)
|
 כינוי:
me, myself and I :P בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
פרק 11- שחרור
בפרק הקודם:
"איך
יכולת? למה עשית את זה?" היא אמרה ודמעה נוספת זלגה מעיניה. "למה אני
צריכה להיכנס לקפיטריה ולראות אותך מחבק את הפוסטמה הזאת?!" היא שאלה
עכשיו כבר ממש כואבת להגיד את זה. היא התחילה שוב לבכות ולא היה אכפת לה
שיראה.
"מה? על מה את.." עומר התחיל לומר ואז הבין "את מדברת על רותם?"
"אז על מי?"
"אני ניחמתי אותה כי היא סיפרה שאחותה נאנסה ונר.."
"תספיק להמציא שקרים!"
"אני לא ממציא!"
"אין לרותם אחות!"
"זה מה שהיא אמרה לי.."
"אז היא עבדה עליך ונפלת בזה"
"מאמי זה לא מה שאת חושבת.."
"טוב! אני לא רוצה לדבר איתך. תלך מפה"
"אני לא הולך"
"אז
אני אלך", היא אמרה וקמה והלכה. לא היה לו כוח להילחם בה יותר. הוא חשב
שייתן לה להירגע וכשהיא תוכל לחשוב בהיגיון הוא יסביר לה הכל.
פרק 11:
עומר המשיך לשבת שם כמה שניות ואז הפלאפון שלו צלצל. "הלו"
"עומר, ענת יצאה!" רותם אמרה במין שמחה מוזרה כזו
"טוב אני בא עוד מעט" עומר אמר בחוסר חשק וקם משם.
בינתיים
דנה הלכה במסדרונות בית החולים, חצי בוכה. ראשה היה מופנה לרצפה ועיניה לא
התרכזו בדבר. פתאום היא נתקעה במישהו ושניהם נפלו על הרצפה.
"אווץ'" היא אמרה והחזיקה את ראשה הכואב.
"אני מצטער" קול מוכר אמר והיא הרימה את ראשה לראות מי זה.
"דורון?!"
"דנה!" הוא אמר עם חיוך והושיט לה יד לעזור לה לקום. "מה את עושה פה? מה קרה? בכית?"
"אמממ קצת.. סיפור ארוך.." היא אמרה עם חיוך עצוב. "מה אתה עושה פה?"
"אני מבקר את סבתא שלי. היא עברה ניתוח קטן."
"אהה.. בהצלחה" היא אמרה. "אממ אני צריכה ללכת אז.."
"דנה.. אני יכול לתת לך צלצול אחר כך?"
"בטח. אולי ניפגש בערב.." היא אמרה וחשה שהוא הצליח לעודד אותה קצת.
"סבבה. אני זז" הוא אמר והלך.
היא
הלכה לכיוון החדר של ינון ובדרכה החליטה שתיפגש עם דורון בערב. פתאום היא
לא הבינה למה נפרדה ממנו בכלל. כל הרגשות שלה לגביו התעוררו כשראתה אותו.
"ענת! כמה אני שמחה לראות אותך", גלית אמרה במתיקות
"גלית? איך הגעת לפה כל-כך מהר?"
"לא יכולתי לנסוע 5 שעות באוטו. זה חשוב מדי. לקחתי את הטיסה הראשונה שהייתה לאילת."
"אהה יופי" ענת אמרה וחייכה אליה
"איפה הוא?" גלית שאלה בזהירות
"הוא בחדר. 302"
"אוקיי. תודה מותק" גלית אמרה והניחה את ידה על כתפה של ענת בדרכה לחדר של בנה.
גלית
נכנסה לחדרו של ינון, סגרה את הדלת והתקרבה למיטתו. הוא היה נראה כה שליו
וחסר אונים. היא הניחה את התיק שלה על הכסא האפור שלצד מיטתו ורכנה מעליו.
היא נישקה בזהירות את לחיו ולחשה "אהוב שלי, איך נתתי לזה לקרות?"
"אמא?!" ינון אמר בקול מסומם לאחר שפקח מעט את עיניו.
"אויי חמוד שלי, אתה ער" היא אמרה ועיניה נצצו בשמחה
"אמא, מה קרה? איפה אני?"
"אני לא יודעת חמודי. סיפרו לי שהייתה קטטה, שנדקרת. באתי לכאן מהר. עליתי על הטיסה הראשונה לאילת ובאתי."
"מה? קטטה? עם מי? איך?" הוא שאל וקולו עדיין חלוש.
"זה היה רועי", אמר קול מוכר. ינון הסתכל לעבר הדלת וראה את חברו נכנס בעדה ומתקרב.
"היינו
במועדון. במסיבה שמאוד רצית ללכת אליה. ישבת על הבר עם ענת" עומר אמר,
"אני ודנה רקדנו", הוא המשיך ופתאום דמעה זלגה מעינו כשנזכר במה שקרה פחות
משעה קודם לכן.
"ו..?" ינון אמר, משתוקק לדעת, אך מפחד להפציר בחברו.
"אחרי
כמה דקות ענת נכנסה בריצה ובקול מתנשם אמרה לי שאני חייב לבוא החוצה.
ראינו אותך ואת רועי עומדים אחד מול השני במרחק מה זה מזה, ומאחוריך עמד
אחד החברים שלו עם סכין שלופה.."
"ענת צרחה. אני זוכר. זה מה שגרם לי להסתובב..", ינון אמר
"כן.." עומר השלים אותו, "ולקבל את הסכין בבטן במקום בגב"
"זה
נשמע איום ונורא!" גלית, ששתקה עד עכשיו וחיכתה לשמוע את הסיפור אמרה
לפתע, מזועזעת. "איך הצלחת להסתבך בזה?" היא שאלה את בנה בפנים מודאגות.
"אמא,
הוא כמעט אנס אותה. רק רציתי להרחיק אותו ממנה" ינון אמר ואמו הבינה על מי
הוא מדבר. אותה הילדה שעיניו נצצו כשהיא נכנסה בדלת ביתם כשבוע קודם לכן.
אותה הילדה שעמדה מחוץ לחדרו היום וראו שהיא מנסה בכוח לעצור את הדמעות
שלה. ענת.
"זה בסדר, ילד. תנוח עכשיו. אני אקרא לאחות", גלית אמרה ויצאה מהחדר.
"עומר הכל בסדר, אחשלו?" ינון אמר ומשך את עצמו כלפי למעלה לישיבה
"לא ממש. זה בסדר, נדבר על זה אחרי הניתוח שלך. אני שמח שאתה בסדר." עומר אמר והתקרב אל ינון. הוא חיבק אותו חזק
"אוווו" ינון אמר
"אויי אני מצטער אחי, שכחתי"
"זה בסדר.." ינון אמר והסתכל על עומר במבט מוזר
"אני יודע שאתה רוצה משו. נו תגיד. בשבילך- כל דבר!"
"אתה יכול לקרוא לענת? אני רוצה לראות אותה פעם אחרונה"
"מה אתה מגזים? כולה ניתוח!" עומר אמר וצחק צחוק משחרר. "אין בעיה אחי!"
עומר
יצא מהחדר וראה את ענת הולכת אחרוה וקדימה מול החדר של ינון. ידיה אחזו
אחת בשנייה ואומצו חזק אל פיה. פניה שמוטות ועיניה תקועות ברצפה. הוא יכול
היה לראות שהיא מודאגת.
"ענת?"
היא הרימה את ראשה במהירות ובעיניה מבט שואל
"הוא רוצה לראות אותך"
היא
חייכה לעצמה ונכנסה לחדר. פתאום כשהייתה בפנים והדלת סגורה מאחוריה היא לא
ידעה מה לעשות. היא נשארה עומדת ליד הדלת, פוחדת להתקרב. קודם, כשהיה
מחוסר הכרה היא הרגישה כל-כך בנוח להגיד כל מה שרצתה, ועכשיו, מה הוא
יחשוב?!
הוא הסתכל עליה וחייך. "בואי, מה את עומדת שם?" הוא אמר פתאום עם הרבה בטחון.
היא התקרבה אליו לאט, בצעדים חוששים..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
