Special ;)
|
 כינוי:
me, myself and I :P בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
 עברה שנה!
וואו!
עברה שנה מאז שהייתי פה. טוב, לא בדיוק, אבל הפוסט האחרון היה לפני שהתחיל בצפר.
כל-כך הרבה השתנה מאז.
בצפר נגמר. לתמיד. אחרי 12 שנה אני לא חוזרת לשם יותר- למסגרת המגוננת והמוזרה הזו שהייתה משהו מרכזי כל-כך החיים שלי, של כולנו.
וצבא- יש עוד הרבה זמן עד אז.
אולי זה בדיוק המקום והזמן לאסוף את הזיכרונות והשברים ולסכם את השנה הזאת.
אני זוכרת שהתחילה שנת הלימודים האחרונה. כיתה י"ב. כבר מההתחלה הרגשתי את הסוף, יכולתי להריח את זה באוויר.
אני זוכרת אירוע אחד- זה היה בסוף אוקטובר, והתקרב הסופ"ש. נכון בד"כ אין תוכניות גדולות, בד"כ פשוט זורמים- יוצאים, יושבים עם חברים או סתם ערב עם המשפחה.
אבל באותו סופ"ש היו שני אירועים שסתרו אחד את השני. החברות תיכננו ללכת בשישי בערב/לילה לים לחגוג יומולדת של כמה בנים עם חצי מהשכבה. האמת היא שממש רציתי ללכת. אני אוהבת דברים כאלה ולא יצא לי ללכת להרבה. גם אמרתי- שנה אחרונה למה לא לכת לכמה שיותר דברים של השכבה יהיה כייף.
ואז ביום חמשיי בערב דיברתי עם ידיד טוב שלי מחולון-סיימון.
הוא חייל ואני מכירה אותו הרבה שנים. לא שייך לבצפר. הוא יצא חמשוש והתחיל איתי שיחה בפייסבוק. הוא שאל אם יש תוכניות לסופ"ש וסיפרתי לו.
"עזבי אותך מזה. יש טיול של נג"ד, אני ממש אשמח אם תבואי."
(נג"ד זו קבוצת נוער של חברים שלי מת"א- אחר-כך הייתי הולכת אליה מדי פעם, אבל זה לאחר-כך)
חשבתי על זה הרבה אחרי שדיברתי איתו ובסוף החלטתי ללכת.
אני כל-כך שמחה שהלכתי. שם פגשתי את דויד, אח של סיימון.
את דויד הכרתי לראשונה ב-2005, בפסח. באותו זמן שהכרתי את סיימון. נפגשנו בטיול למדבר של איזה ארגון ובאותו שבוע הייתי הרבה עם דויד וג'ק (חבר משותף שלנו). אחרי זה שמרתי על קשר עם ג'ק אבל לא עם דויד.
אחרי איזה שנתיים היה לי קטע עם חבר של סיימון ומאז אנחנו חברים טובים. הוא בן 22 עכשיו, ודויד בן 20.
אחרי אותו טיול בתחילת שנה אני ודויד היינו מדברים מדי פעם. אבל הכל דיי התחיל בסילבסטר.
לא, לא התנשקנו. אבל מאז היינו בקשר חמישה חודשים.
אני לא יודעת מה קורה איתנו עכשיו. אבל זה יחזור. הוא יהיה אהבת חיי.
לצערי, הוא האירוע המרכזי של השנה הזאת.
בין השאר, עשיתי פסיכומטרי בניסיון להתקבל לעתודה ללמוד רפואה במסגרת הצבא. התקבלתי אבל בתנאי שאני משפרת את ציון הפסיכומטרי שלי. אני אעשה את זה בחורף כנראה, ונקווה לטוב.
סיימתי בצפר. עבדתי הרבה.
עוד שבוע וחצי אני עוזבת את הבית. עוברת לדירת חדר משלי, חמש דק' מהבית של ההורים. מוזר אבל ככה זה בקיבוץ.
וזהו. החופש מתכונן היטב- הרבה עיסוקים, ים, קייטנות וחו"ל.
אחרי זה כבר נראה :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
