היו כל-כך הרבה שינויים בתקופה האחרונה.
וכתבתי קודם פוסט ארוך על האקס שהתחתן אבל הוא נמחק ואני לא אצליח לשחזר אותו כמו שרציתי שהוא יהיה. אבל זה אחד הדברים שקרו לאחרונה.
התחלתי עבודה חדשה לפני שבועיים. אני עובדת בגן אירועים בתור מקימה. אני באה בשמונה בבוקר ועורכת את השולחנות, את המזנונים, קבלת הפנים וכו', לקראת חתונות שמתקיימות בערב. שבוע שעבר היה לי כל-כך קשה! חזרתי כל יום אחרי שמונה שעות עבודה והייתי מותשת! משהו מוזר לאללה כי יצא לי לעבוד אפילו 12 שעות בעבר ומשום מה פשוט היה לי קשה. אולי זה בגלל שעוד לא יצא לי לעמוד שמונה שעות על הרגליים ולעשות עבודה כל-כך פיזית לפני כן.
אתמול פעם ראשונה שאחרי שסיימתי לעבוד הלכתי הבייתה להפסקה וחזרתי אחרי שעה כדי להיות גם באירוע עצמו ולמלצר. תכלס לא הייתי כזה עייפה כשאפיר (אחראית על המלצרים- הבוסית שלי) החליטה להעיף אותי ב-23:30, אבל עדיף ככה. יצא שגם הספקתי לחזור הבייתה ולדבר עם החבר לפני שהוא נרדם.
היום היה טיפה קשה לקראת הסוף אבל מקווה שהאחה"צ הפנוי ייתן לי זמן להתאושש. מחר אני שוב ממלצרת שם אחרי העבודה ובחמישי אני ממלצרת באירוע אחר, גם אחרי עבודה של שמונה שעות.
השינוי הגדול הנוסף הוא ה"חבר". זה כל-כך מוזר לי. אני ודויד כבר בקשר מעל תשעה חודשים. "הכרתי" אותו לפני שנה ויומיים היום.
לקחנו הרבה זמן לדבר, להכיר אחד את השני. הוא גם היה תקוע ביציאות גרועות של הצבא ככה שלא ייצא לי לראות אותו הרבה במהלך החודשים הראשונים. רק לא מזמן (לפני איזה חודש וחצי) יצאנו לדייט הראשון שלנו. הדברים התגלגלו ולפני שבוע וחצי נהיינו רשמית "חברים".
וזה מצחיק אותי איך שרוב האנשים נהיים זוג ורק אחר-כך מכירים אחד את השני ויוצאים. האמת שעד עכשיו רק עם דויד זה יצא לי ככה אבל אני חושבת שזה הרבה יותר חכם. נכון, באיזשהו שלב זה כבר נמאס טיפה ונמשך יותר מדי, אבל אני באמת מכירה אותו. ובגלל זה אני יכולה להגיד שאני באמת אוהבת אותו. ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי. ונראה לי שרק ככה אנחנו יכולים לבסס קשר הגיוני אחד עם השני, ולא לפעול על-פי ניסוי וטעייה עם כל אדם שני שאנחנו פוגשים.
טוב לי. למרות שכרגע קצת מתוסכלת מהמשך השבוע הארוך שמצפה לי. אבל מקווה שהחייל, סליחה הקצין, ייצא ונוכל להיפגש. הלווואי שנבלה את כל הסופ"ש יחד. אולי זה ייתן לי כוחות לשבוע הבא. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
me, myself and I :P