 כינוי:
me, myself and I :P בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 אהבה קטנה, אולי זה סוף סוף יתחיל
אני מנסה לא להתרגש יותר מדי כי דברים כאלה איכזבו אותי כל-כך הרבה פעמים.
אבל קשה שלא. אחרי חצי שנה שאנחנו בקשר של דיבורים נטו, ולא הרבה מפגשים, הוא קיבל רגילה.
עד עכשיו כל פעם שנפגשנו הייתה עם חברים. הרבה פעמים הרגשתי שאני עושה מעל ומעבר כדי לראות אותו ושזה בכלל לא מזיז לו.
בהתחלה הייתי חושבת שאולי הוא מדבר איתי מרחמים או שפשוט לא נעים לו להפסיק.
הוא היה מתעלם ממני כשהיינו נפגשים, מדי פעם מסתכל לכיוון שלי אבל לא יותר מזה. לא הבנתי מה קורה איתו.
עם הזמן, וכשהתקרבתי לחברים שלו, פשוט הבנתי שהוא ביישן. הוא כזה. האמת היא שרק לאחרונה באמת הפנמתי את העובדה שהוא מעוניין בי, בנו. שזאת הסיבה שבגללה הוא כל-כך לחוץ מלדבר איתי. וזה מוזר כשזה נאמר על מישהו שיש לו הרבה חברים, שהוא מפקד בצבא.
והוא אמר שאני יפה ושהוא נמשך אליי, ודווקא בגלל זה הוא נזהר כל-כך. הוא פוחד להרוס את זה והוא רוצה שיהיה בינינו משהו עמוק ולא סתם משהו חולף.
ואין לו זמן.
תמיד אנחנו חושבות שזה תירוץ, אבל הוא כזה צנוע ובאמת שאין לו זמן. הוא כל השבוע בצבא, ישן מקסימום 4 שעות בלילה, כל היום על הרגליים עם חיילים בטירונות, שוואלה לא תמיד מעניין אותם מה הוא אומר. והוא כזה מאופק ואכפתי.
הוא קיבל רגילה. חיכיתי לזה חצי שנה.
ושנינו עסוקים. שנינו מתנדבים בהדרכת קייטנות ילדים. אבל השנה, דווקא בשבוע הזה, אנחנו לא הולכים לאותה אחת. וידעתי שהפעם אני לא יכולה לוותר על מה שאני רוצה רק כדי שאני אראה אותו. כי זה צריך להיות חשוב לו גם, ובמילא לא נהיה לבד, ולא נבלה זמן איכות ביחד.
אבל הוא יוצא מחר. ויש לו סופ"ש ארוך שכזה עד יום ראשון- שהקייטנה מתחילה.
כרגע החלטנו לא לקחת את הדברים ברצינות מדי, עד שיתפנה זמן ונרגיש שאנחנו באמת מוכנים. אבל אני אמיצה לאחרונה.
שאלתי אותו אם יש לו תוכניות, והוא אמר שלא. אמרתי לו שחשבתי להיות נועזת ולהזמין אותו לבלות את יום חמישי ביחד. בכל זאת, אני מתגעגעת. לא ראיתי אותו כמעט חודש עכשיו. ולא התכוונתי דייט או משו, סתם לכייף. מקווה שהוא הבין את זה נכון ושהוא יסכים.
הוא אמר שהוא יחשוב על זה ואמרתי לו שיחשוב מה אפשר לעשות.
תחזיקו לי אצבעות :)
| |
 שבוע קייטנה, ומשולש אהבה עם שני אחים
היה שבוע כזה מוזר, אבל בהחלט אחד הטובים בחיי.
הייתי מדריכה בקייטנה לילדים בכיתות ה'-ו', יחד עם כל החברים הכי טובים שלי.
נהניתי מכל רגע והתברכתי הרבה יותר ממה שחשבתי.
את רוב הזמן ביליתי עם סיי, אח של דויד. כל-כך התגעגעתי אליו. אנחנו חברים טובים אבל הרבה זמן לא התראינו.
שמחתי לגלות השבוע שיש לנו קשר מיוחד. יש לנו היסטוריה ואנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני.
מצד שני, זה הזכיר לי את התקופה בה הוא מצא חן בעיניי. שלא תבינו, הוא בנאדם מדהים. הוא פשוט כל-כך טוב ואוהב. יש לו לב רחב והוא יודע מי הוא. הוא מודע לסביבה והוא תמיד מוכן ורוצה לעזור. הוא גם נראה טוב ומקסים ובאמת אי אפשר לתאר בכלל כמה אני אוהבת אותו.
יצא לי לחשוב על כל זה המון השבוע.
הגעתי למסקנה שאני שמחה על איך שהדברים קרו. תמיד ידעתי שיש לי איזה קשר מיוחד איתו ואני שמחה שפיתחנו חברות טובה. בעיקר שאני יודעת שיש סיכוי גדול שהחיים שלנו שזורים זה בזה. חח זה מצחיק, הוא אמר השבוע, אחרי שהשפרצתי עליו בבריכה, "כשתפגשי את אשתי היא בטח לא תשמח שעשית את זה".
חשוב לציין שאין לו חברה, אבל הוא כבר בן 22 וחצי והוא מאלה שמתחתנים מהר כי הם יודעים בדיוק מי הם ומה הם צריכים ורוצים.
זה הראה לי שהוא גם מודע לגורל הזה שיש לנו.
הוא גם "לעג" לקשר שלי עם אחיו כמה פעמים. בצחוק, מנסה לרמוז שהוא יודע יותר ממה שנראה לי.
אני פשוט מודה לאלוהים שהוא נמצא בחיי. באמת שיש לי הרבה מה ללמוד ממנו, וגם להינות מחברתו.
ובנוסף דיברתי עם דויד כמה פעמים השבוע ואני מתחילה לחבב אותו יותר ויותר, משום מה. 
| |
תקופות, אהבה וגיל ההתבגרות
תקופות שהורגות אותי.
הקיץ הזה היה אמור להיות קליל וזורם ובמקום זה הוא מעייף ומתיש.
סוף סוף נגמר המחנה קיץ ונגמרו השבועות העמוסים של הקייטנות. נהניתי בחלקן אבל זה היה יותר מדי ועמוס מדי.
ואני מרגישה שאני צריכה משהו עמוק יותר ומשהו זורם יותר ושיהיה לי פשוט כייף.
וגיליתי שאין הרבה אנשים שאני באמת אוהבת ובאמת נהנית מחברתם, אנשים שאני
יודעת שמאוד אוהבים אותי ומעריכים אותי רק על עצם היותי ואיכשהו זה שבר לי
עוד חתיכה קטנה מהלב.
אני רואה אנשים מסביב- מאוהבים, מחובקים, מתנשקים, חברות טובות שמדברות
וצוחקות, חבורות של נערים ונערות שמבלים ויוצאים יחד ויש להם חוויות ועבר
משותף ואני מקנאה ואני גם רוצה ואין.
אני מאמינה שהכל יהיה טוב ושכל מה שאני צריכה אני אקבל. אף פעם לא הרגשתי
שיש מישהו מסויים שאני יכולה באמת להינות איתו או איתה והם תמיד שם בשבילי.
האמת, יש לי כמה - ענבלי- החברה הכי טובה שלי כבר יותר מ-10 שנים, וטולי שלא מזמן הצטרפה למעגל חברותיי המצומצם.
אבל בנות אל תעלבו אני מדברת על משהו אחר שחסר לי.
ואהבה- גם לך אני אצטרך לחכות, רק הלוואי שלא הייתי סגורה וחסרת רגש
ואחר-כך נסערת ורגשית מדי, מאוהבת חסרת תקנה שהרגשות באים לה מהר ונעלמים
באותה מהירות ושליבה קופץ למראה מישהו שחייך אליה.
גיל ההתבגרות מוזר וחצוף. הלוואי שנעבור אותו כבר ונרגיש איכשהו נורמלי עם עצמנו.
אבל אני גם יודעת שאני אתגעגע אליו. ואני תמיד חושבת לעצמי שהאהבה בגיל הנעורים היא היפה מכולן.
לשכב מחובקים על הדשא מתחת לכוכבים, שיחות טלפון מתוקות מדי שנמשכות אל
תוך הלילה, הפרפרים בבטן והלב שדוהר בכל פעם שעינייך מונחות אפילו על
תמונה שלו, הזכרונות שמציפים את מוחך כשעולה שמו, החלומות המוזרים שאת
חולמת עליו והרצון התמידי להיות לידו אף רק לשנייה.
דברים שמשום מה לא נראה לי קרוים אחרי גיל 20 כשאנחנו כבר בוגרים וכבר
נעלמו ההורמונים הטיפשיים שגורמים לסערת הרגשות ואנחנו מתביישים לחשוף את
עצמנו האמייתיים, אפיו בפני אהובנו ולהצטייר מטופשים או ילדותיים.
אהבה- למה היא כל-כך מסובכת ופשוטה?!
|
נכתב על ידי
me, myself and I :P
,
7/8/2009 19:39
בקטגוריות אכזבה, בדידות, בלבול, תקופות, קיץ, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
