בפרק הקודם:
"אני אומר לכם, היא נחטפה! ענת בחיים לא הייתה הולכת בלי הפלאפון שלה" ינון אמר, "אני יודע! היא לא מרגישה בטוחה בלעדיו"
"אז יש לנו סיבה טובה להאמין שהיא באמת לא בטוחה כרגע" עומר אמר.
פרק 15:
"מה אתה רוצה ממני?" ענת התעקשה, אבל הוא לא ענה לה.
היא
יצאה מהמיטה והסתובבה בחדר. היא הגיעה למין מטבחון קטן ועל המקרר הודבק
פתק בו כתוב "את מוזמנת להכין ארוחת בוקר מותק!". הפתק היה נראה לה מאוד
מוזר והכתב היה קצת מוכר. היא שמטה את כתפיה בחוסר חשק לנסות לפתור את
התעלומה ופתחה את המקרר.
"מה? איך?" היא אמרה ופיה נפער.
"אוקיי, בואו נרגע ונחשוב רגע" עומר אמר
"לחשוב על מה?" דנה שאלה אותו
"מי היה רוצה לפגוע בה.." ינון אמר, מבין למה עומר התכוון.
"היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה רועי אבל לקחו אותו חזרה לת"א" עומר אמר
"טוב, יודעים מה? בואו נתקשר למשטרה" ינון אמר
"אני לא יודע אם זה רעיון כל-כך טוב" עומר אמר
"טוב חבר'ה תקשיבו" דנה אמרה, "לכו לחדר ואני אפגוש אתכם שם עוד כמה דקות"
"מה היא מתכננת החברה שלך?" ינון שאל את עומר כשהם התחילו לעלות במדרגות
"אני באמת לא יודע" עומר ענה לו.
'נו, איפה הם יכולים להיות? אני מחפשת כבר 20 דקות' דנה חשבה לעצמה.
"גל,דן, רותם והילה תעלו עכשיו לחדר!" דנה אמרה להם כשלבסוף מצאה אותם בקפיטריה.
"אוף מה את רוצה?" רותם שאלה וגילגלה עיניים
"זה לא מה אני רוצה, זה מה אני צריכה, ולא שאלתי-אמרתי!" דנה ענתה לה עצבנית
"אוקיי אנחנו עולי" גל אמר ומשך איתו את רותם ודן והילה הלכו אחריהם.
"יופי" דנה אמרה מיואשת מהחיפושים.
"הכל בסדר?" שאל אותה קול מוכר
"כן" היא ענתה בייאוש קל והסתובבה לראות מי זה
"דורון?" היא אמרה מופתעת וסידרה את עצמה והעלתה חיוך על שפתיה. "אתה עדיין פה?" שאלה, והפעם בחביבות.
"כן, האמת שאנחנו עוזבים עוד יומיים"
"אנחנו אמורים לעזוב מחר אבל אני לא חושבת שזה יקרה" היא ענתה לו בעצב
"למה? משהו קרה?" הוא שאל אותה מודאג
"כן, ענת נעלמה.. טוב אני חייבת לרוץ!" היא אמרה ורצה לכיוון החדר שלה.
"למה אתם פה?" עומר שאל בבוז כשגל, דן, הילה ורותם נכנסו לחדר
"אני קראתי להם" דנה ענתה לו כשהיא נכנסה לחדר מתנשפת.
"בשביל?" ינון שאל לא מבין
"אולי הם יודעים משהו.."
"מה קורה פה?" דן שאל מבולבל
"ענת נעלמה" עומר ענה לו בחוסר חשק
"מה? מתי? איך?" הילה שאלה מודאגת
"לפני בערך חצי שעה" ינון ענה לה, לא מבין מה הם עוזרים
"היי, אתה פה?" ענת שאלה אל האוויר
"כן, מתוקה שלי. הכל בסדר?" החוטף שלה אמר בחביבות
"לא. איך ידעת?"
"איך ידעתי מה?"
"איך ידעת מה אני רוצה לאכול?"
"ככה. אל תשאלי שאלות מיותרות."
"טוב" היא אמרה בקול מהסס "תענה לי רק על עוד שאלה אחת"
"טוב" הוא אמר בזלזול
"איזה צבע אני הכי אוהבת?"
"טורקיז" הוא ענה לה בפשטות
'משהו מוזר קורה כאן' היא חשבה לעצמה
"זהו?" הקול שאל אותה
"כן" היא אמרה והלכה להכין לעצמה פנקייקים מהבלילה שהייתה מוכנה בשבילה במקרר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
me, myself and I :P
) לא נורא, הצלחתי!
