"שלומו תניח לילדה" אמרה חנה אמא של שרה לבעלה שלומו ואז הוסיפה "שרה לכי מיד לחדר".
בזמן ששרה הולכת לחדר בלת בררה שלומו וחנה מתווכחים ,
"היה מגיע לה יותר" שלומו צעק לחנה
"היא סה"כ ילדה" חנה השיבה ברוגע
"את ראית אייך היא דיברה?" אמר שלומו בזמן שהוא צועק על חנה
"אני ידבר איתה" אמרה חנה והלכה לחדרה של שרה ,
"אני ניכנסת" אמרה אמא של שרה חנה
חנה פתחה את דלת חדרה של שרה וניכנסה בזמן ששרה יושבת על המיטה ובוכה.
"שרה מה עובר עלייך?" אמא שאלה
"למה אבא לא רוצה להבין שאני רוצה ללכת?" שרה יללה
"כי זה לא מקובל שאת תלכי" חנה השיבה
"אבל נימאס לי להיות כל הזמן בבית סגורה אני רוצה לראות עולם אחר" - שרה
"את גדלת במשפחה כזאת ואיין לשנות את זה" - חנה אמרה
"אבל אמא נימאס לי אני רוצה לצאת למה אתם לא מבינים את זה?" - אמרה שרה בזמן שהיא בוכה
"אני ידבר אם אבא" אמרה חנה אמא של שרה
"תודה אמא" אמרה שרה ורצה לחבקה מהר.
כעבור כמה דק' אמא של שרה יצאה מין החדר , שרה התפללה שאביה יסכים לה ללכת למחנה הקייץ שנפתח בעוד חודש.
"כמה שאני רוצה ללכת , למה אמא ואבא שלא מבינים אותי שאני לא רוצה להיות כאן כל החופש אני רוצה לצאת. אני כל הזמן בבית ואף אחד לא מתיחס אליי בכלל , כל מה שחשוב להם זה למצוא לי חתן בזמן שאני בגיל 16 זה כל מה שמעניין אותם ואני לא רוצה להתחתן בגיל כזה ובמיוחד לא אם מישהו שאני בקושי מכירה ושאני בקושי אוהבת זה לא פאייר" חשבה שרה ,
שרה נעמדה מול המראה שהיתה תלויה על הקיר הורידה את משקפיי הראיה שהיו לה כבר מעל כ3 שנים בערך והסתכלה טוב טוב אל תוך המראה ,
היא היתה כ"כ יפה , לראשונה בחייה של שרה היא מרגישה שהיא יפה , בחיים שרה לא חשבה על האפשרות שהיא יפה תמיד היתה אם משקפיי הראיה שלה ולא הביטה ממש ממש אל תוך פניה היפות שהיו לה.
"אני יפה , אני יפה" צעקה שרה בקול רעם
מין הסלון אמא צעקה "שרה את בסדר?"
"כן אמא" השיבה שרה
שרה שוב המשיכה להסתכל אל תוך המראה ולהביט טוב טוב בפניה המיוחדות.
•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
"יאלה להית' בובה אני הולכת" רינת אמרה לאור , חברה של רינת מבית הספר.
"מה עכשיו? , מוקדם עדיין" השיבה אור בפיתאומיות ,
"אני חייבת ללכת" רינת מלמלה
"לאן?" שאלה אור ועיקמה פרצוף
"לא חשוב אני צריכה ללכת וזהו" אמרה רינת והלכה משם כמה שיותר מהר.
רינת רצה משם מהר , את הסיבה האמיתית היא לא אמרה , היא לא יכלה להגיד שההורים שלה במצב לא טוב , התביישה בהם כ"כ , כל מי שביקש מימנה עזרה ברחוב רינת צעקה עליו.
אך רק הגיע לבית שנתה התנהגות כ"כ אהבה את ההורים שלה לא יכלה לראות אותם סובלים בכל לילה היא בוכה , כואב לה כ"כ שאת כל האמאמץ שלהם הם משקיעים בא ברינת
אך רק היא יוצאת לבחוץ היא משתנה את כל הכאב והזעם היא משפריצה בחוץ.
"רינת זאת את?" לחשה אמא של רינת
"כן אמא באתי" רינת השיבה
רינת ישר ניכנסה אל המבטח והוציא מין הארון את הכדורים של אמא לכחה כוס מין הארון שמה את מים בתוכו והלכה אישר לחדרה של אמא.
"כחי אמא" אמרה רינת באהבה
"תודה" אמא השיבה
רינת התקרבה לאמא ונישקה לה במצח וכיסתה אותה בשמכה והשכיבה אותה לישון כמו תינוקת ,
ישבה ליד מיטטה של אמא כמה דק' עד שנרדמה ממש. הלכה לחדרה ושוב ישבה והתחילה לבכות , אף פעם לא הבינה מדוע הוריה יצאו ככה והיא כ"כ שונה מהם , אף לא דומה להם בכלל.
"נימאס לי , פשוט נימאס לי מהחיים האלה" אמרה רינת בלב ,
פיתאום צלצל הטלפון
"הלו" אמרה רינת לקו השני
"אהבה שלי מה את עושה?" שאל ירדן , ירדן היה החבר של רינת , הוא ידע עלייה פשוט הכל ממש הכל , הכל היא היתה מספרת לו מבלי להסתיר דבר , רינת כ"כ אהבה אותו והוא אותה שלא יכלה להתייחס אליו רע ולא לגלות לו את האמת.
"סתם בבית" היא אמרה ביאוש
"שוב בכית?" שאל ירדן בזמן שהוא עצוב בצד השני
"כן" היא אמרה
"אמרתי לך שלא לבכות נכון?" אמר לה ירדן בעצבים
"אבל.." רינת באה לסיים את משפטה ואז קטע אותה ירדן "מצטער שצעקתי עלייך , אני מבין אותך"
"אתה רוצה לבוא? ההורים שלי נרדמו"שאלה רינת בצפייה לתשובה חיובית , היא כ"כ רצתה אותו שהוא יהיה לצידה עכשיו ויחבק אותה.
"לישון?" שאל ירדן
"אם אתה רוצה.." אמרה רינת בקול עדין ורך
"טוב אני בא יפה שלי ותפסיקי לבכות" ירדן אמר בזמן שהוא מנסה להרגיע את רינת
"תודה" רינת אמרה וחייכה לעצמה
"אני אוהב אותך" הוא אמר לה , וניתק את הפלא'.
רינת היתה כ"כ שמחה שירדן בא לומרות היחס הלא מובן והקצת רע שלה לפני אנשים היא ממש אהבה את ירדן ורק אליו ואל הוריה התיחסה הכי יפה שבעולם , כי בעצם ידע שהם היחידים שאוהבים אותה נורא ואהבה אמיתית לא כמו כל החברות שהיא מסתובבת איתם שכולן רק שקר , מזויפות ורעות.
רינת שכבה במיטה שלה וחיכת לירדן.
•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
"כמה אתה צריך אחי?" שאל ליאור את תומר החבר הכי טוב שלו עוד מהגן
"50" אמר תומר אל ליאור בזמן שהוא מסתכל עליו בצפייה גדולה
"טוב חכה פה אחי אני יביא לך ונצא" אמר ליאור אל תומר
ליאור ניכנס לחדרו פתח את הארנק והוציא מימנו 50 ש"ח לתומר ויצא בחזרה לתומר "כח" הוא אמר לתומר והושיט לו את הכסף
"תודה אחי" השיב תומר בצניות
"אתה צריך עוד?" שאל ליאור את תומר בנדיבות
"לא אחי זה יספיק לי" תומר אמר בביטחון
"טוב יאלה הולכים למה אני ממהר" אמר ליאור
"לאן את הולך?" שאל תומר בסקרנות
"לשובל" אמר תומר
"טוב החברה המעפנה שלך" אמר תומר וגיחך
"למה מעפנה?" אמר ליאור בצניעות , בחיים ליאור לא צעק על תומר גם אם הוא עושה לו את הכי רע שיש.
"סתם סתם יאלה בוא נלך כבר" אמר תומר ,
תומר וליאור יצאו מין הבית , תומר הלך לעיר וליאור הלך לחברה שלו שובל.
•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
בזמן שליאור הולך לשובל , שובל נימצאת אם יוגב בבית הנטוש הזה בלת בררה.
"יאלה צאו מהחדרים" צעק האיש שהביא את יוגב ושובל לכאן לכל הילדים שנימצאו במקום הנטוש ,
כל ילד וילד יצא בפחד מין החדר שלו רק שובל ויוגב לא יצאו , לא הבינו כלל מה הם עושים כאן בכלל ,
"שתיי החדשים אמרתי לצאת מה לא מובן פה?" צעק האיש אישר מתוך המקרופון הגדול שהיה לו בתוך המשרד, חזק כ"כ , עד שלא היתה להם בררה אלה לצאת מין החדרים.
יוגב ושובל יצאו לאט לאט מין החדרים שהיו בהם כמה שעות ונעמדו מול כל הילדים המסכנים המפוחדים שהיו שם ,
שובל הרגישה כמו בסרט "מישהו לרוץ איתו" באותו רגע וישר התחילה לבכות
"כאן לא בוכים" צעק עלייה האיש
"ילדים הינה החדשים במעון" צעק האיש וניסה להציג את שובל ואת יוגב.
"אני רמי המנהל שלכם , ואתם עושים את כל מה שאני אומר , מובן?" צעק רמי על יוגב ושובל
יוגב ושובל עמדו מפוחדים ולא הוציאו מילה מהפה.
"שאלתי אם מובן?" צעק רמי שוב
"לא" ניסה יוגב להתמרד נגד רמי שכלל לא הכיר אותו ולא כ"כ מפחד מימנו.
רמי התקרב ליוגב ונתן לו סטירה כ"כ חזקה , ואז התקרב לשובל "והינה גם לה כדי שתלמד מראש מזה להתעסק אם רמי" אמר רמי ונתן סטירה ממש חזקה על פניה של שובל.
שובל התאפקה לא לבכות "למה אני כאן , אני רוצה את אבא שלי" אמרה לעצמה בלב.
"עכשיו לפי הסדר הילדים שבמעון יסבירו לכם לאט לאט מה עושים" צעק רמי
ואז זה התחיל אחד הילדים גימגם "כאן פועלים על פי ההוראות של רמי"
ואז השני הוסיף בפחד "לכאן מביאים כסף"
וילדה חמודה אחת אמרה "ומי שלא מקשיב לרמי חוטף עונש"
ואז ילד ממש קטן בסביבות 6-7 אמר "גונבים , ומי שלא משיג כסף לא מקבל אוכל יומים שלמים" הילד התבלבל בין יום ליומים
"אתתתתה בוא לכאן" צעק עליו רמי , בזמן שהילד המפוחד מתקרב אליו בפחד רמי מחטיף לו מכות "זה מה שקורה אצלי במעון" צעק רמי והסתכל לעבר שובל ויוגב.
רמי השליך את כל הילדים לחדרים שלהם בחזרה.
שובל התחילה לבכות בכי מר לא יכלה לראות אייך רמי הרביץ לילד כ"כ כאב לה לומרות שגם היא קיבלה סטירה כ"כ כואבת , רצתה לחזור לבית לאבא שלה , לא הבינה למה זה כמו הסרט שראתה , בחיים לא חשבה שחלק מהסרט בדומה בטיפה יהיה על החיים שלה , חשבה שזה חלום ושהיא ישר תקום אך היא לא קמה היא עדיין במציאות ששורפת אותה מבפנים.
"ללממהההה ?" צעק יוגב בזמן שהוא יושב בחדר ובוכה ,
ונזכר בדומתה של אימו אייך בדם קר היא מתה , והוא לא עשה דבר הרגיש יצורי מצפון
"אולי זה מגיע לי מה שאני עובר , סליחה אמא סליחה אני כ"כ אוהב אותך" אמר לעצמו בלב ,
יוגב נשכב על המזרון הקשה שהיה מונח בחדר והזיל דמעה ,
נזכר בימים הטובים אם אמא לומרות שמצבה היה קשה היא תמיד אהבה אותו ותמיד טיפלה בו , "את זה לעולם אני לא ישכח אמא" אמר יוגב בקול רעם.
ונירדם על המזרון הקשה לומרות שכאב לו הגב ניסה כמה שיותר להתרגל לזה שהוא כאן עכשיו ואיין מי שיעזור לו.
עד ששובל ויוגב הצליחו להירדם שוב צעק רמי "תצאוו מין החדרים התחילה העבודה"
שובל ישנה עמוקות כך שלא שמעה את הצעקה של רמי , יוגב ישר קם בקפיצה מין המיטה אישר לכל הילדים שעמדו זקוף ובשורה , ורק שובל ישנה בשקט בתוך החדר שהיתה בו.
רמי הסתכל על הכולם ועל הילד החדש יוגב ועיקם פרצוף , זז משם והלך אישר על החדר של שובל ואז נשמע קולה של אחת הילדות "הוא יבריץ לה" היא אמרה , למזלה רמי לא שמע את דבריה פתח את הדלת בזעם התקרב לשובל ומשך אותה אישר מהחולצה היא כ"כ נבהלה.
"שאני אומר לקום וצאת אל המסדרון זה לקום ולצאת אל המסדרון" הוא אמר
"אני לא שמעתי" ניסתה שובל לשכנעו
"אצלי תמיד שומעים" צעק רמי כ"כ חזק בתוך אוזנה של שובל.
"אני מצטערת" אמרה שובל בפחד
"טוב תצאי מהר מין החדר אישר למסדרון" אמר רמי
שובל רצה בריצה אל תוך המסדרון ועמדה זקוף מול כל הילדים שעמדו שם ,
"היום אני שולח אותכם בקבוצות של 3" אמר רמי
רמי התחיל לחלק את כל הילדים בשלשות את יוגב הוא צירף אם אחד בשם "גרישה" שדיבר רוסית ואם ילדה בשם "אנסטאסיה" שגם דיברה רוסית ,
רמי המשיך לחלק את הילדים עד שנשארו שובל והילד הקטן בן 6-7 שרמי החטיף לו מכות כמה דק' קודם לכן.
"אתה תהיה רק איתה" צעק רמי והסתכל על תוך עינו של הילד בכעס
"עכשיו כולם לרדת למטה" צעק רמי על כל הילדים ,
"אתה תסביר לה מה עושים" אמר רמי בזמן שהוא מסתכל על שובל ועל הילד הקטן שהיה איתה
"כן המפקד" אמר הילד על רמי בפחד.
מאז שהילדים כאן תמיד קוראים לרמי "המפקד" לאחר כל פקודה זה כבר הפך להרגל ,
כולם עלו אל תוך ההסעות וישבו לפי הקבוצות שרמי חילק אותם.
כולם ירדו לפי המקומות שרמי זרק אותם , יוגב גרישה ואנסטסיה ירדו בכיכר של העיר בזמן שאיתם יורד שומר ,
את שובל והילד הקטן הורידו באמצע הרחוב שהיה ממש קרוב לביתה שם שובל ואיתם ירדו 2 שומרים ענקיים.
"אייך קוראים לך?" שאלה שובל
"תום" אמר
"בן כמה אתה?" היא שאלה
"6" הוא ענה
"איך הגעת לכאן?" היא שאלה שוב
"איין לי הורים" הוא ענה
"מצטערת" שובל אמרה בתמימות ואז הוסיפה "למה לא ברחתם מכאן?"
"הוא מאכיל אותנו , והוא איש רע!" אמר תום בעצב
"מה עושים?" שאלה שובל ביאוש
"גונבים מאנשים / מחנויות" אמר תום
"אני גרה קרוב לכאן" היא אמרה
"אז למה הם סמו אותך כאן?" הוא שאל מופתע
"אני לא יודעת אבל אני רוצה לברוח" אמרה שובל לתום
"את לא יכולה" אמר תום בביטחון
"אני ינסה" אמרה שובל
"טוב לבנתיים אין לנו בררה אלה לעבוד" תום אמר
תום ושובל הלכו אם המלווים שלהם לעבר הרחוב שובל ותום התפצלו כל אחד הלך למקום אחר שובל התקרבה לילד שהיה מאחוריה , שובל ראתה רק את גבו.
הבחור לבש ג'ינס ומאחורה בכיס הופיעו שטר של 20 ש"ח , "זה גם משהו" חשבה לעצמה שובל
שובל התקרבה לאט לאט בזמן שהבחור מדבר בטלפון ושלפה את ה20 שקלים , הבחור הסתובב והסתכל בפנייה ולא האמין
"שובל?" אמר ליאור...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: