Just break the silence |
כינוי:
Running scared בן: 33 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
אני מחליא את עצמי.
לאן הגעתי
מצאתי תעצמי מגיע הביתה דומע
בגלל פאקינג 60 בכימיה..
אני יודע שזה "עובר" ו"קורה"
אבל אחרי כל הנאומים של המורים
של "זה סה"כ ציון וכולה חשוב הבן אדם"
והאופי חשוב ובלה בלה בלה
ועוד הרבה מאוד בלה בלה בלה..
שמגיעים לתאכלס ציון מסתכלים על המבחנים
אז מה עם המורה אומרת "מגיע לך יותר"
ואז מה אם היא יודעת שהתחלת גרוע ואתה ב"תהליכי שיפור"
ואז מה אם אתה מלמד את הילד עם הציון הכי גבוה בכיתה
את לא יכולה לתת פאקינג ציון.. שיהיה שווה ללמוד בשבילו
שאני יתגאה לומר.. יש לי 80.. יש לי אנערף "טוב" לא יודע
ציון שאני יוכל להגיד למישהו והוא לא יגיד לי
"כנראה היא טעתה.. לא יכול להיות אין מצב שיש לך 60"
אנל'א מהחרשניות האלה שבוכות על 98 במקום 100..
יש לי גם ציונים יותר נמוכים.. 55 בתנך.. וציונים ממש נמוכים במבחנים
אבל שם אני יודע שזה מה שאני עשיתי..
לא השקעתי לא עשיתי כלום קיבלתי 70.. סבבה
לא מגיע לי יותר..
אז היא אומרת לי "העלתי לך 12 נק'.."
אז לא העלת מספיק.. מה אני יכול להגיד..
והנה שוב הכל עולה..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
