בחולצת פסים.

אני לא מאמינה שזה קרה לי שוב,כל מה שניסתי לתרץ.

זה לא עוזר אני צריכה להתמודד עם זה..לסיים עם זה..,

תמיד היינו חברות,הכי הכי טובות ותמיד היא הייתה יותר טובה,ככה חשבתי לפחות.

תמיד חייתי באשליה ,שכיף לך איתי ושנהיה גדולות נשאר בקשר ונלך לשתות קפה או אנערף

שאת בחיים לא תפגעי בי,ושאת תמיד תקשיבי.

אבל התבדתי,את שוב ושוב המשכת לדרוך עליי ואני כרגיל סלחתי,משום מה היה לי קל לסלוח לך,למרות שאף פעם לא ביקשת סליחה ואף פעם לא טרחת לדעת איך אני מרגישה תמיד חשבתי

שאני אשמה בזה.

את תמיד מצאת אנשים "יותר טובים" להסתובב איתם,ואז תמיד חזרת עם הזנב בין הרגליים שהכל התפוץץ,

אבל אז זה השתנה,גדלתי,יפיתי ,השגתי חברים חדשים ואז שוב חזרת וסלחתי לך כרגיל טעות חיי.

במבט לאחור היה ממש כיף כל השטויות שהיו,אבל שטויות נשארות כאלה ואני כבר במקום אחר..

אתה לא יכולה להמשיך לזלזל ולצפות שאני אשאר.

כבר גילתי מזמן שאת לא מספיק טובה בשביל להיות חברה טובה,את לא מספיק טובה!

אני כבר לא מרגישה שאני רוצה לדבר איתך על משו הכל כזה ישן ומעורפל ומלוכלך..

היום הייתה השיחה האחרונה שלי איתך בתור החברה הכי טובה..סגירת מעגל כזאת.

אני לא יכולה יותר עם הזלזול והאגואיסטיות הזאת אני שמחה שאני סוגרת את זה ככה.

זה קשה לנתק קשר עם מישו שמכירים מהגן אבל די,יש גבול לכל דבר.

הפסד שלך תתמודדי,

חיפשתי הערכה ולא מצאתי,

אני.