"אי אפשר להמשיך ככה!" ג'ף עצר את החזרה שלנו, שהייתה גרועה כרגיל! הוא כל כך גרוע במה שהוא עושה. "פייר אתה גרוע בזה!"
"אתה אומר לי שאני שר גרוע?" שאל פייר ישירות.
"אני אומר לך שאתה מנגן גרוע. כל כך." ג'ף ענה לו, המשכנו לנגן כרגיל. גרוע עם זיופים. אי אפשר לנגן ככה יותר.
"טוב, אולי נלך על הרעיון של צ'אק ונעשה אודישנים לבסיסט חדש?" שאלתי
"אבל, אבל... סימפל פלאן זה סימפל פלאן. ועם מישהו אחר יבוא, זה לא יהיה סימפל פלאן. זה יהיה להקה סתם." אמר פייר
"לא, אתה טועה. סימפל פלאן צריכה להתקיים ובלי בסיסט אי אפשר להתקיים עכשיו כמו שזה נשמע פייר, צריך לעשות אודישנים! גם אם אנחנו רוצים וגם אם לא" אמר צ'אק "סימפל פלאן צריכה בסיסט. היא חייבת אחד כזה. אתם צודקים אולי זה לא יהיה כמו פעם, לרעה ואולי אפילו לטובה! אולי הוא יעשה לנו רק טוב." חייך.
"כן, אני משער שאתה צודק" מסביר את עצמו פייר
"קדימה. צריך לפרסם בעיתון ובתקשורת" אומר ג'ף וצלצל למדור המקומי, כל קנדה כמעט קוראת בו. זה יהיה מקום מעולה! ופייר התקשר לחדשות הבידור ויתן את הפרטים כנראה. הוא בקשר טוב איתם.
"פייר אולי תדבר עם חדשות הבידור של קנדה? אתה בקשר טוב עם הנרי, לא?" שאלתי
"כן, רעיון נהדר!" מחמיא לי על הרעיון שלי וישר מתקשר להנרי, חבר שלו שעובד במשרדים שם. שיחת חולין קצרצרה הייתה בין השניים אך בסוף פייר הגיע לעניין "הנרי אני צריך טובה קטנה. הלהקה שלי: סימפל פלאן, זקוקה לבסיסט חדש, אתה יכול לפרסם את זה במדורה הערב?" שאל ופניו של פייר החליפו הבעה. הוא חייך, כלומר הוא הסכים! "תודה הנרי ולהתראות" הוא ניתק את השיחה.
"כל הכבוד פייר! עכשיו רק צריך לחכות למחר. נלך הביתה, אמרתי לו מחר ב11 שיבואו מי שרוצה להבחן לכאן" אמר פייר וג'ף הלך לדבר עם העיתון.
כך נגמרה עוד חזרה שגרתית אך עם זאת מאוד חשובה. אנחנו נעשה אודישנים! פסעתי אל כיוון האופניים הלבנות שלי, שעמדו חסרי ישע בחוץ. עליתי אליהם והתחלתי לרכב באופניים, אני גר רחוק מאולפן חזרות. זה לא באותה השכונה, אבל אני אוהב לעשות את הירידה לבית שלי.
הירידה אל הבית שלי היא הדבר הכי טוב כמעט בחזרות שלנו או בפגישות שלנו, כל אחד גר בשכונה אחרת. אתה יורד, מסתכל על הבתים. מונטריאול תמיד הזכירה את אירופיה. היא לא הייתה לגמרי קנדית, תמיד היה בא איטליה המודרנית או צרפת העתיקה. אני מניח, שאנחנו לא נהיה באמת נרגיש ובאמת ירגישו שזה קנדה פה. יותר מדי חיקוי אירופי, הרבה אירופה.
תמיד אני אגיע למסקנות האדיוטיות האלה ברחוב, שאני עם האופנים, רעב לארוחת צהריים של יום רביעי אחרי חזרה גרועה.
אבל, לא עוד!
אבל, לא עוד! אני בטוחה שהאודישנים שלנו יהיו מעולים! כלמור, נמצא בסיסט מתאים במהירות ונעשה חזרות נורמאליות, כאלה שלא היו אף פעם אבל צריך להתחיל ממשהו, לא?
לקח קצת זמן עד שהגעתי הביתה, אבל זה קרה בסופו של דבר. כאשר פתחתי את דלת הכניסה ישר זרקתי את המפתחות על הרצפה והלכתי אל המטבח המסריח.
לקחתי את הנודלס מלפני ארבעה ימים וחיממתי במיקרוגל. היה לזה טעם קצת מוזר אבל עדיין היה אכיל.
את שאר היום, כמובן. השעה עכשיו היא 2:45 בדיוק ואין לי מה לעשות. כמו כל הזמן. אחרי החזרה של הבוקר לא עושים הרבה. רק יוצאים לבר בערב אבל אנחנו לא יכולים לשתות היום. מחר צריך להיות ערני.
*הבוקר שאחרי*
התעוררות מהירה מלווה בהרבה קפה. קמתי מוקדם, לעלות את כל העלייה ולהיות ערני. גם ספורט וגם מוזיקה. אני חי טוב אפשר לומר. למרות העליה הגדולה בבוקר, אני תמיד מגיעה ראשון ולכן אני מספיק לשטוף את פניי מהזיעה.
לקחתי את התיק צד החום שלי. יש בו פלאפון, ארנק שכולל כסף, כרטיס אשראי, תעודת זהות ורישיון נהיגה. מגבת קטנה ודאודורנט.
התלבשתי, חולצה קצרה לבנה עם כיס מצויר וג'ינס רחב. כמובן אולסטאר כחולות כהות.
לקח לי לפחות 10 ד'ק לעלות את כל העלייה ועכשיו נשאר לי רק את השדרה. השדרה הראשית של השכונה הזאת. המרחק שלי ושל החדר חזרות הוא שכונה וחצי בערך. משהו שברבע שעה אני מגיע באופניים לבנות קצת ישנות.
הגעתי, סופסוף.
הלכתי לשירותים שלנו, משתנה אחת וכיור עם סבון בריח נפלא. שתפתי את פניי ושמתי דאודורנט.המחלק עיתונים השאיר לנו עיתון, הוא תמיד משאיר. אז אני מספיק גם לקרוא בבוקר. הבוקר מצוין. הוא התחיל מצוין, כמו אתמול ושלשום. כמו כל יום, כמו תמיד.
"בוקר טוב" אמר ג'ף כאשר נכנס עם פייר.
"בוקר אור" אמרתי וחייכתי אליהם. ישר הלכנו אל הגיטרות. פייר פתח את פיו כדי להוציא מילה ובדיוק צ'אק ודיוויד נכנסו. "בוקר טוב" אמרתי להם, התחלנו לנגן קצת. למרות שאנחנו גרועים ככה.
"אני מקווה שאתם לא עייפים!" אומר צ'אק, הוא יכול להיות מנהל להקה נהדר. "יש לנו אודישנים עוד שעה. נעשה חזרה קטנה" הוא אומר וכולם מקשיבים לו. תמיד זה ככה. התחלנו לנגן את אדיקטד. שיר שכולנו ממש אוהבים.
כולם כבר התחילו להגיע בחוץ, והיו הרבה. כל-כך הרבה.
"אני אצא ואגיד להם כבר מה לעשות" אמר צ'אק ויצא יחד איתי, כולם ביישנים, כל אחד בא עם הבאס שלו וכאלה שלו. אני נותן להם 80 איש. לא ממש הרבה לא צריך הרבה. "תראו, אני תולה פה דף ותכתבו את השם שלך, כותבת, ופלאפון. למרות שיש פה רק ארבעה עמודות אתם צריכים רק שלוש" הוא אמר ואני חייכתי אליהם וכולם התחילו למלא את הדף, באמת שזה לקח רק כמה דקות.
"אוקי, יש עוד מישהו שלא רשם שם כדי שנדע?" שאל צ'אק, גם בנות היו שם. חלקן חמודות ושקטות, חלקתן מתרגשות וחלקן זולות. לקחנו את הדף וחזרנו אל החדר חזרות. פייר סידר בזמן שהיינו בחוץ סולחן וכיסאות והזיזו טיפה את הכלים. ואז הבאס הנחנו מולנו במרחק נורמאלי. לא קרוב ולא רחוק.
"אז הראשון – קווין. אתה בן 24." אמר צ'אק "מה תנגן לנו?" שאל צ'אק ישירות את קווין שניראה בסך הכול בחור נאה.
"שיר של להקה שאני מאוד מחבב כי יש בו באס טוב לדעתי. בלינק 182 את השיר תגלו לבד" הוא אומר, אוקי נזרום איתו... והוא מתחיל לנגן ופייר מכין את עצמו לשיר את השיר עם המילים שהוא הכי אוהב בעולם.
והוא אכן שר.
ג'ף וצ'אק צחקו ואני איתם. אני מניח שכבר כיף לנו, אני מפחד להמשך.
צ'אק סימן עליו וי בעמודה ברביעית של הדף. מגניב הוא שהוא חושב, לעשות סינון ואז להזמין אודישן את מי שעובר.
"אנחנו נשמור איתך על קשר," אומר לו פייר בחיוך ונתן לו כיף, פייר.
"הבא בתור... או הבאה בתור! ג'נט" אמרנו ונכנסה ג'נט. ויש לה, יש לה... הרבה ציצים!
"הייייי ג'נט" אמר ישר צ'אק בשרמנטיות ביישנית, היא חייכה אליו עם הגשר שלה,
"מה את תנגני?" שאל פייר "תתכופפי ותקחי את הגיטרה. אנחנו מעדיפים את הגיטרה הבאס שיש פה.."
"אין בעיה" היא אומרת ומלקקת את שפתיה. היא ניגנה אפילו לא שאלנו איזה, פייר וצ'אק רק חייכו אחד לשני והבהו בה.
"אנחנו נתקשר אלייך אם תעברי" אעיף אותה משם ג'ף, עשה בשכל. אני ממש לא מוכן שזונה כזאת תהיה בלהקה שלי
"אני ממש חושב שצריך לשקול אותה לחיוב!" פייר אמר.
"לא!" אמרנו אני וג'ף
האודשנים עברו... הומואים, בנות כאלה משוגעים ואפילו מעריץ היה לנו היום. אני לא מאמין יום פשוט ארוך, 73 אודישנים ביום אחד ורק 17 עברו. כולם ממונטריאול.
"בואו נחזור לאמבולנס של אבא שלי" אמר פייר שהזמין את אבא שלו למקרה שאחד מהם יתעלף או שאחד מאיתנו ימות מצחוק. וזה קרה הרבה! סגרנו את האורות וצ'אק לקח את דף. כולנו העתקנו את השמות של מי שעבר, ויחשוב על זה בבית. רק מאחד התלהבתי. כל השאר היו בנות או לא כאלה טובים ואני רוצה את הטוב ביותר ללהקה שלי.
"בואו ניסע באמבולנס גם האופניים הגאות שלך יכנסו שם סאב" אמר לי צ'אק והלכנו לשם, הייתה שם אישה אחת. שגרתית מאחורה. לא נורא לא חשובה כל כך.
היא ניראת מסכנה כזאת.
"ילדה מה את עושה פה?" שאלתי אותה
"אין לי איך לחזור הביתה.." שאלה ואז ג'ף התפרץ לשיחה שלנו, שיחה מאוד מאוד שגרתית מה הוא רוצה ממני? אפילו בחורה אין לי.
"אין לך איך? אז תבואי איתנו לא יקרה שום דבר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
