שכחתי מלעלות פרק היום, מצטערת. ובקרוב גם עיצוב חדש, יאללה בלי לחפור יותר מדי:

כן אבל אני פשוט אמרתי לה "לכי תזדייני ואני מקווה שנשמור על "בסדר בסדר!! מה שתרצו! תתקשרו לרוקסן ותגידו לה שהיא איתנו בלהקה!" אמרתי בגבולות צעקתי

"לך תגיד לה אתה! אתה רצית את האודישנים האלה!" סאב ענה לי ישר בלתי לחכות דקה אפילו.

"אוקי, בסדר. מחר" נאנחתי.

"למה מחר? לא מאוחר בשביל שתתקשר אליה" פייר האיץ. לקחתי את מספר הפלאפון שלה, הולכת להיות לנו בת. בלהקת בנים! צלול הטלפון שלה ניראה כאילו היא לא מתכוונת לענות בקרוב. זאת הזדמנות שלי. ניתקתי.

"היא לא עונה" מיהרתי לענות

"אתה מיהרת לנתק, רק התקשרת" פייר ענה

"לא נכון אני שמעתי מלא זמן את הצלצול המתנה הזה" אמרתי

"צ'אק די. אתה חיכית בול דקה תתקשר שוב" הוא אמר והתקשרתי בשנית. שוב השניות כשנים. אבל היא ענתה. בסופו של דבר. "רוקסן? היי שלום, מדבר צ'אק. צ'אק מסימפל פלאן. אני רוצה להגיד לך משהו וזה לא לטלפון. נוכל להפגש?" אני שואל אותה והיא מתלבטת כמה דקות

"כן אני יכולה לצאת מהעבודה שלי ולבוא לאיזה בר קטן באזור." ענתה בקול לחוץ עד מאוד.

"אוקי, מה דעתך על Heaven?" שאלתי והיא ישר מתנגדת.

"לא. יש עוד בר טוב. iBar מקום נחמד. בר שקט, עם הרבה צלילי באס ברקע. חביב לא?" שאלה והטון דיבור שלה היה לחוץ ומהיר.

"אוקי אז באיי-בר עוד שעה ורבע" אמרתי לה וניתקתי לה לאחר שאמרה להתראות. "בואו לאיי-בר. נפגשים איתה שם, כולנו!" אמרתי להם והיינו בדרכנו אל האוטו. לנסוע לשם כנראה. הדרך נראתה קצרה מתמיד.

כוסות הבירה שזמנו הגיעו ביחד איתה מסתבר, היא נכנסה בשנייה שהוא הגיש לנו את המשקאות.

"היי לכם" היא אומרת ומתיישב לידי, דווקא מכולם לידי.

"היי לך" החזרנו באותה הנימה. "ברצוננו לומר לך: התקבלת!" חייך פייר אליה

"איך מגיבים לדבר כזה? יאיי!" היא אומרת, התלהבות פשוט נשפכת ממנה.

"איך. זה זה היה כל כך טוב הביצוע שלך. כמה שנות ניסיון יש לך?" שאל ג'ף

"אני מנגנת הרבה שנים. רציתי גיטרה ולא היה לי כסף לאחת כזאת. בדרך לא מוסרית כזאת או אחרת השגתי מיתרים. חבר מהבית מחסה הביא לי גיטרה והתחיל לשים לי מיתרים. היו רק ארבעה. שמעתי שיר וניגנתי אותו. ככה עד שיצאתי מהבית מחסה עם עבודה מסודרת ולקחתי שיעורים פרטיים קצת. ואז... לא היה כסף למחשב או טלוויזיה. אז רק ניגנתי, כל הזמן" היא אומרת.

"עברת הרבה, ואני מניח שעברו הרבה שנים" מסכם את כל זה סאב

"כן אני מניחה. מה אתכם, קודם כל. לך קוראים צ'אק... ומי השאר הנכבדים?" שאלה אותי בישירות, אני אוהב את זה שהיא ישירה.

"פייר, סבסטיאן, ג'ף ואני" אמרתי לפי הסדר שאנחנו יושבים בו עכשיו. היא חייכה אל כולם והם עשו לה שלום בחיוך חולמני, כאלה מפגרים לא פגשתי עוד. איך אני חי איתם?

"מתי הקמתם את הלהקה?" שאלה והתעניינה. גם מתעניינת בעבר של הלהקה, אני עוד אתחיל לחשוב שעשינו את הבחירה הנכונה.

"הייתה לנו להקה אחרת, שג'ף וסאב לא נכחו בה. קצת ריבים, הרבה ריבים ונסעתי אל הקולג'. שם פגשתי את ג'ף וסאב שניגנו בלהקות משלהן. השלמתי עם פייר והקמנו את סימפל פלאן" אמרתי לה

"וואו, דרך ארוכה. צ'אק, יש לך ידיים של מתופף או חדר כושר? או שאתה פשוט כותב מלא?" שאלה

"מתופף כותב ומתאמן קבוע" חייכתי

"לפי מה שראיתי, פייר הסולן ושניכם גיטריסטים? אחרת לא הייתם צריכים בסיסט חדש" אמרה, יש לה ניחושים טובים או פשוט אינטואיציה נשית מאוד חזקה.

"כן, נכון מאוד" אמר פייר

"כמה זמן סימפל פלאן קיימת?" רוקסן התעניינה בינתיים שהזמינו עוד סבב בירות.

"ארבעה שנים, פחות או יותר" עניתי

"לא הרבה..." תהתה

"לא הרבה יחסית למה?" שאל ג'ף

"ל...ללהקה!" תשובה מהירה מצידה. בטח מהתרגשות, לא כל יום מתקבלים ללהקה כמו שלנו. "מה קרה לבסיסט הקודם? הרי לא פתאום מחפשים בסיסט?"

"לא היה. היה בלהקה הקודמת והתחלנו כך שפייר הבסיסט. זה התחיל סבבה וכי לא הייתה בררה, גם יש עריכה של שירים. אבל זה נהיה בלתי נסבל אחרי האלבום הראשון" ג'ף שאל

"אז ג'ף. איפה אתה התחלת את דרכך?" שאלה, היא כבר מתחילה לחפור.

"כרגיל להקת נוער אחרי זה להקה בקולג' ושם פגשתי את צ'אק. סבס ואני רק היינו מכירים לא היינו מדברים כל הזמן או משהו" ג'ף אמר "אני מניח שגם סאב התחיל ככה" הוא אמר וראה שכולנו מיואשים.

"מתי התחלתם לנגן? ג'ף וסאב?" שאלה, בטח נדלקה על ג'ף.

"בגיל 11" שניהם ענו יחד. את זה לא ידעתי עליהם.

"כבר מאוחר ומחר החזרה ממש בבוקר. ב9 אנחנו נפגשים, בדרך כלל עיתון וקפה למי שלא שותה בבית ו-9:10 מתחילים. לא לאחר" פייר אמר וכולנו קמנו וכל אחד התפזר לביתו. לנוח, לראות טלוויזיה ולישון.

בוקר, רבע ל-9 ואני התעוררתי. נכנסתי להתקלח לכמה דקות, לשטוף את גופי ולהתכונן ליום החדש שמחכה לי.

את הקפה אני שותה שם. התלבשתי, מכנס רופף וחולצה  חומה שקילפתי עד המרפק. לקחתי אותה פעם מפייר, היא קטנה עליו עכשיו.

יצאתי אל הרחוב עם הפלאפון שלי והאוזניות, מקבל השראה ממוזיקה אחרת, לראות איך אפשר לפתח כיוון כלשהו בסגנון שלנו.

הגעתי אל החדר חזרות ברגל, בדיוק בכיוון השני מסאב. הוא יורד ועולה את העלייה על בוקר עם האופניים המתרוממות שלנו שאני כבר רואה בחוץ והאוטו של פייר כבר פה גם.

"בוקר טוב כולם" אמרתי וצדקתי. סאב ופייר היו שם, גם רוקסן. בטח החרמן אסף אותה בבוקר. "קפה מישהו?" שאלתי ורוקסן באה איתי למטבח, הרתחתי מים ושמתי לי כוס והתחלתי להכין

"רוצה?" שאלתי מנימוס

"כן תכין גם לעצמך" היא אמרה ולקחה את הכוס קפה שלי! אני לא מאמינה! חוצפה! מבטי היה המום, וחיוך מופתע נפרס על פני ההמומות.

"את! אני אכין גם לעצמי" נכנעתי בסופו של דבר והכנתי עוד אחד. השעה הייתה 9 ועשרה בדיוק. וג'ף כבר הספיק לבוא. המאחר הראשי שלנו.

"אם איזה שיר נתחיל?" שאלה ישר רוקסן למרות שלא מכירה את השירים.

"את לא רוצה לשמוע קודם את השירים?" שאל פייר

"קניתי את הדיסק שלכם. שמעתי אותו מהרגע שחזרתי הביתה באייפוד" היא אומרת, חרוצה.

"את יודעת איפה קולות רקע ואיפה באס?" שאלתי והיא הנהנה. הגשתי לה את הארקודים הפתוחים והגשר.

את צורת הגשה וכל מה שהיא צריכה לדעת.

"נתחיל מאיימ גאסט א קיד!" אומר סאב

"אפשר מאיי אליין" הציעה רוקסן והיא בת, אי אפשר לסרב לה!

התחלנו לנגן, חזרה ענקית! עמוסה!!

אחרי מיי אליין ניגנו את איימ גאסט א קיד, אדיקטד, וורסט דיי אבר, וואן איימ וויט יו, מיט יור דאר, גוד מאסט הייט מי, וואן דיי, איי גו אניטינג, גראו אפ, איי וונ בי דאר, פרפקט ויו דונט מין אניטינג.

את כל האלבום בסדר שהיה לה קשה אל הקל.

"היית מעולה, אנחנו נעשה את כל מה שהיה לך קצת קשה היום ואז נחשוב על חומרים חדשים" אמרתי ויצאנו..

"בא לכם מסיבת פיג'מות?"

הפרק שאחרי זה, כלכך משעשעD: