כאן ועכשיו

היום,אנחנו 10 שנים אחרי.

המספר  10  הוא סמלי בשבילי.בספרה 0 ישנו חור.זהו החור שהמוות מותיר בך.

אותו החור-צבעו שחור.

החור הזה לעולם לא יתמלא.

הזמן,הוא רק התווך שבו מתרחש התהליך של הישרת המבט אל החשכה.

בהתחלה העיניים לא  רואות כלום.רק חושך.אח"כ רואים חפצים, זיכרונות,דמויות,ריחות.

במשך הזמן מתרגלים לחושך.לומדים לחיות אותו.לשאול עליו שאלות,לכעוס עליו ולאהוב אותו גם יחד.אין הפרדה.אין גבול.כי המתים שייכים לחיים גם הם.הם מתקיימים בזיכרונם של אלו החיים.

אני רוצה להודות לכל הנוכחים היקרים כאן שמקפידים להגיע שנה אחר שנה ביום הזה לחלוק ללאה כבוד רב.

אני חושב שכולכם יודעים מדוע אתם כאן שנה אחר שנה.המבט שלכם,בכל פעם שאנחנו נפגשים,חושף את אהבתכם כלפיה וכלפי המשפחה הזאת.

אנחנו מוקירים לכם תודה על כך מעמקי לבנו ואוהבים אתכם מאד

שיהיה לכולנו רק אור, שלום ואהבה

אמן.