בלוג עידכונים-jonas brothers

ואל, הלואו גייז!!

מה קורה? אממ מצטערת על האיחור היו ועוד יהיו לי הרבה מיצבים ומבחנים ועבודות וכל החרטה שאתם בטח מכירים אישית. קיי. אתם עדיין רוצים פרק? כן? לא? אולי? אוקי אוקי. קבלו.

בפרקים הקודמים:

ידיהם הצטלבו האחד בשנייה. הם נתנו למוזיקה הנעימה שמתנגנת בליבם להתעצם ולקחת פיקוד,

כי זוהי הייתה מוזיקת האהבה, זאת ולא אחרת. ואותו השיר מתנגן שוב ושוב בתוך ליבם. והדיסק לא נשבר לעולם. ולעולם לא ישבר, אם אתה מוצא את השיר הנכון.

פרק 10-שקרנית נוראית:

"זה היה השיעור הכי מעצבן שהיה לי כל החיים!!" אמרתי בצעקה כשיצאנו מן הכיתה והתהלכנו במסדרון.

"נוי, את אומרת את זה כל שיעור." נועם אמרה. "וזה עדין לא משנה את הדעה שלי!" אמרתי והיא צחקה, העבירה את אצבעותיה בין שערה וחייכה. "אבל תודי, גיאוגרפיה זה פשוט, ס-י-ו-ט, כאילו. – כמו כל מקצוע?"

נועם השלימה אותי. "חמש נקודות לנועם. ממש קוראת את מחשבותי" אמרתי בזלזול. הרי כולם יודעים מה אני חושבת. לפעמים זה אפילו מפחיד "נכון, זה באמת מפחיד שכולנו יודעים מה את חושבת" ג'ו זרק ועיני נפתחו. לא הוא לא. "איך א-  תרגול" קטע אותי ונאנחתי. אני לא רוצה לדעת. רק במחשבות שלי אני רואה את ג'ו יושב על הרצפה עם ספרים מכל צדדיו שהנושא העיקרי הוא "איך לקרוא לחברה שלך את המחשבות" או "רוצה לדעת אם חברה שלך חושבת עליך?" או "מחשבותיה של נוי" וכל החרטה. אז בואו פשוט לא נחשוב על זה.

התקדמנו לעבר ה"זולה" הפרטית שלנו בבית הספר, נו , המקום שאנחנו יושבים בו כל הזמן, עדיין לא יודעים איפה זה? טוב, פשוט הלכנו? . "אוו, אז לכאן נעלמתם" נועם חייכה ומחאה כפיים, הרמתי את ראשי והסתכלתי. "נחמד. וחשבתי שאני התלמידה הרעה אה סמדי?" צחקתי והתיישבתי, טופחת לניק על הכתף.

"עבודה טובה אח של ג'ו" צחקתי וניק הסתכל עלי בכעס. "אני פשוט, אתעלם." ניק אמר בגלגול עינים וחייך לסמדר. "או הפרענו לכם? שנלך?" או, ג'ו התחיל לשתף איתי פעולה. לא. אני לא רעה. תפסיקו לחשוב על זה. כן, אני קוראת את המחשבות שלכם. בדיוק כמו שהם את שלי, גם לי מותר. לא?

"נו-עם" בן צץ מהפינה. "בן!" נועם חייכה וחיבקה אותו נותנת לו נשיקה קטנה על הלחי ומחייכת, משאירה את ידיה סביב צווארו. עיני עברו ישר לעידו שישב כל השיחה ושתק, ועכשיו? לא רק שהוא שותק הוא מאדים מרוב כעס עד ש. "עידו, עידו חכה שנייה."  כן, ניחשתם נכון. עידו לקח את הרגליים שלו והלך. "תעזוב אותי אתה לא מבין. אם אתה כל כך רוצה להיות גבר כמו שאתה יוצא עכשיו אז בו, נו בוא, תרביץ לי!" עידו פרס את ידיו לצדדים, הוא גלגל את עיניו. "עלק גבר!" מלמל והסתובב. עידו התחיל ללכת במהירות, הוא כבר היה רחוק מאיתנו. בן רץ ונעמד לידו. "מה אתה רוצה שאני אעשה? מה? אתה היית עושה את אותו ה- שלא תעז אפילו" עידו התפרץ. "אני לא הייתי משקר לחברה שלי, הייתי מספר לה מה קרה, אבל אתה? אתה קורא לי שקרן ומרביץ לי? אתה פשוט מפגר!!!" עידו צעק. בן נאנח והשפיל את ראשו. הוא הסתכל אחורה לעבר נועם שיושבת רחוק ממנו ומסתכלת על שניהם, מנסה להבין מה עובר. מה קרה.

"אם אני. אם אני אספר לנועם מה קרה. את האמת. אתה, תסלח לי?" בן גמגם. עידו נעצר, מסתובב לעבר בן במבט מופתע ואז החזיר את מבטו למבט הקר והעצבני. שניהם התרחקו ונועם כבר הורידה את מבטה מהם. "הם בטח מסדרים עניינים" תירצה והתחילה להתעסק בתיק שלה בעצבים. "תעשה את זה בשביל נועם, לא בשבילי" עידו אמר "אתה תסלח לי?" בן שאל ועידו הסתכל עליו מחייך חיוך קטן ומסתובב, הוא נעלם.

"שוב נפגשים" צחוק מעצבן נשמע באוזניו של בן. "מה את רוצה? מה?! עשית מספיק, פשוט לכי!" בן צעק עליה ודחף אותה מעליו. "אוי לא" מלמלתי. "מה קרה?" ג'ו שאל והניח את ידו על כתפי. "שום דבר רק נזכרתי ששוב לא עשיתי שיעורים בכימיה. אני..אני כבר חוזרת." יופי נוי, שיעורים בכימיה? את תמיד לא עושה שיעורים בכימיה אז למה שזה ישנה לך עכשיו? את פשוט שקרנית נוראית. אוי, חרוז. "נוי? אין מצב שזה שיעורי בית, אין מצב!" נועם לחשה ונעמדה. "אני אלך לעזור לה?" אמרה ומיד רצה אחרי.

"למה אתה ככה בייבי?" ליטפה את כתפו. "מה לא מובן בי-ש ל-י ח-ב-ר-ה !?!?!?!?!" צעק עליה

"מה אתה לא מבין בזה שאני זאת החברה שלך?" החזירה לו באותו טון וזרקה את עצמה עליו.

"אתה אהבת את הנשיקה, אל תכחיש!" לחשה לו באוזן.

"או פאק" מלמלתי והסתובבתי אחורה. "נועם" מלמלתי. "מה? מה? מה את עושה כאן?" אמרתי בלחש צעקה.

"רצתי אחריך, שנייה רגע, למה אמרת פאק?" שאלה והתקרבה עוד צעד אלי. "אמרתי פאק?באמת?" שאלתי בלחץ. שקרנית נוראית. כן, אני קוראת לכם את המחשבות שוב. "בואי נחזור" אמרתי ולקחתי את ידה במהירות מושכת אותה אחריי חזרה. "לא." אמרה ומשכה אותי חזרה לאיפה שעמדנו. היא עברה את הקיר.

"מה?" לחשה. "את. את. את ראית את זה?" אמרה בכמעט לחש מוחלט. "אני ראיתי אותם..מתחבקים" לחשתי. "ועכשיו הם מתנשקים, והוא לא מתנתק ממנה!!" היא אמרה, ראיתי דמעה נופלת מעי- רגע. פאק. היא מתחילה לבכות. "נועם." אמרתי בלחש והרמתי את ראשי לעברה היא השפילה את ראשה שלה והתחילה לרוץ.

"נועם!!! נועם חכי!" צעקתי ורצתי אחריה. זה מה שקורה ש:

א.       סומכים על האח המפגר שלך.

ב.       שמשקרים כשאת יודעת שאת שקרנית נוראית.

ג.        סומכים על האח המפגר שלך!

"מה קרה?" סמדר צעקה כשראתה את נועם עוברת על פניהם בוכה ואז רואה אותי רצה אחריה.

"בן" אמרתי לה והמשכתי לרוץ אחריה. "תחכי לי!!!!" צעקתי, עשיתי פנייה חדה ונכנסתי לתוך בית הספר.

"מצטערת. סליחה. אוי. סליחה" תפסיקו לעמוד לי בדרך לעזאזל. יצאתי דרך דלת היציאה האחורית וראיתי את נועם רצה לעברי. ידעתי שהיא תרוץ בסיבוב. רצתי לעברה ועצרתי אותה, מחזיקה אותה חזק ומנסה לשכנע אותה להירגע. "תנשמי עמוק" היא לא הפסיקה לבכות. ראשה היה על כתפי ושתינו התיישבנו מתחת לחלון כיתה מסוימת. "ראית את זה?הוא באמת בוגד בי, עידו צדק. הוא צדק ולא האמנתי לו, אני כל כך מפגרת!" אמרה עדיין בוכה. "את לא מפגרת" לחשתי לה באוזן. חיבקתי אותה וניחמתי אותה.

"תני לו להסביר, אולי זה לא כמו זה נראה. מניסיון אישי" היא רק נאנחה והמשיכה לחבק אותי.

זה מה קורה ש:

א.       סומכים על האח המפגר שלך

ב.       משקרים לחברה.

ג.        נותנים לי. לשמור "סוד" .

הרי מי בסוף זאת שמרגישה אשמה?

אני.

חמש נקודות לכם.