אני כללללללללללללללל כךךךךךךךךךך מצטערת! לא הייתי כמה ימים בבית וגם נפצעתי ביד אז לא יכולתי להקליד יותר מידי!! אני בטוחה שאתם יודעים כמה התקופה הזאת היא לחוצה במבחנים ומיצבים ומה לא.
אז אני רוצה להגיד כמה אני מצטערת ומקווה שיש לנו פה עוד קוראים!
אממ אז הינה פרק, (:
בפרקים הקודמים:
חיבקתי אותה וניחמתי אותה.
"תני לו להסביר, אולי זה לא כמו זה נראה. מניסיון אישי" היא רק נאנחה והמשיכה לחבק אותי.
זה מה קורה ש:
א. סומכים על האח המפגר שלך
ב. משקרים לחברה.
ג. נותנים לי. לשמור "סוד" .
הרי מי בסוף זאת שמרגישה אשמה?
אני.
חמש נקודות לכם.
פרק 11-משחק החיים:
"את יודעת מה ההרגשה?" שאלה פתאום, הסתכלתי עליה בבלבול והיא נגבה כמה דמעות מעיניה.
"ההרגשה הזאת שהלב מתפוצץ לך בחזה ועושה לך חור ענקי?ההרגשה המגעילה הזאת שגורמת לגרון שלך להתייבש ולעיניים שלך לשרוף?" היא שאלה והסתכלה עלי, מחכה לתשובתי, הנהנתי בשקט והשפלתי את מבטי. זאת הרגשה נוראה, אני מכירה אותה. יותר מידי טוב. אותה הרגשה שהחיים הם משחק אחד גדול ומסובך ושאתה נשאר באותו שלב ולא מצליח לעבור אותו. ואז כשאתה מצליח לעבור את השלב הזה את מגלה שהנסיך שאמור להיות שלך בסוף מעדיף לברוח עם איזו מכשפה זקנה עם חצ'קונים ומטאטא מעופף מסכן.
מצטערת על המילה אבל זאת חרא הרגשה. "אבל הכל טוב עכשיו" מלמלתי והיא הסתכלה עלי.
"הבנתי שההרגשה הזאת הייתה טעות של טיימינג לא נכון" המשכתי למלמל ונועם המשיכה להסתכל עלי.
"למה נראה לי שהטיימינג הוא לא זה שקובע?" נועם שאלה בציניות ונאנחה. יש משהו במה שהיא אומרת
אבל אף אחד מאיתנו לא יודעת את התשובה. כל הדבר הזה "אהבה" חזק ומסובך יותר ממה שחושבים.
"בואי" חייכתי אליה חיוך קטן ונעמדתי, עוזרת לה לקום. "יש תיאטרון." מלמלתי והיא חזרה להתיישב.
"אין לי מה לעשות שם. אין לי את הכוח לשחק, מספיק החיים שלי זה משחק אחד ג- נו בואי" עצרתי אותה ומשכתי אותה אחרי. "זה לא טוב לרחם על עצמך, במיוחד לא עכשיו." המשכתי לדחוף אותה עד ש-
"נוי? נוני!!!" הסתובבתי. "ג'ו!" מלמלתי וחייכתי לעברו, ראיתי איך סמדר וניק מזדחלים מאחוריו, כרגיל.
"נועם!" סמדר צעקה וחיבקה את נועם. "זה בסדר, אני בסדר" מלמלה לאוזנה של סמדר וסמדר הנהנה.
נכנסנו לאולם התיאטרון, הרגשתי את ידו של ג'ו נוגעת פתאום בידי, הסתכלתי עליו וחייכתי, שנינו התיישבנו וכך גם נועם, ניק וסמדר. "היי חבר'ה" הסתובבתי. אוי לא. כל הכבוד בן, אחלה טיימינג! "כולם לשבת!" יואב אמר ובן התיישב ליד נועם, אוי לא, נועם תיהי רגועה, בבקשה תיהי רגועה!
"שלום לכולם," הוא פתח וסרק את האזור. "היום אני נותן לכל אחד זוג סיטואציה והוא צריך לשחק אותה בצורה הטובה ביותר." הוא אמר. "נתחיל עם....נוי" למה, לעזאזל, אני, תמיד, נבחרת, ל-מ-ה?!?
"למה דווקא אני אד- תעלי לבמה עכשיו!" קטע אותי "הוא שונא אותי." מלמלתי בעצבים ועליתי לבמה מחייכת לכולם. "ג'ו, בוא תצטרף יש לי משהו טוב לשניכם!" הוא צחק וג'ו עלה. אוי לא, זה הראש הרשע של יואב, אנחנו אבודים! "הסיטואציה היא כזאת. נוי מעריצה אותך, היא מתחילה להתחרפן שהיא רואה אותך ואתה צריך לנסות להתעלם כמה שיותר בזמן שהיא מנסה לחבק אותך, לנשק אותך וכל הדברים שמעריצות עושות, אחרי שאתה מסרב לה את מתחיל לאהוב את הקטע וזורם איתה. אוקי?" אוי לא, אני לא יכולה להחזיק את ה-
"משהו מצחיק גברתי?" יואב שאל כשראה אותי מתיישבת על הבמה ונקרעת מצחוק, אוח אני והיציאות שלי, אבל אי אפשר להאשים אותי, אני? מעריצה שרופה? זה יהיה קורע. "שום דבר לא מצחיק, כאילו אוי ג'ו אני חולה עליך אעאעאעא, יאו יאו אין עליך איזה חתיך שיווווואו!" התחלתי לחקות מעריצה פאקצה וכולם צחקו.
"נוי, תיקחי את זה ברצינות" הוא אמר ואני נשמתי עמוק, מנסה להירגע, "או-קיי" מלמלתי והוא חייך.
"אוקי, תתחילו" יואב אמר וירד מן הבמה. חייכתי, או ג'ואי, מסכן שלי.
"אומיגאאאאאאאאאאאאאאד!!אני לא מאמינה זה ג'ו ג'ונאס!!!" צעקתי ורצתי לעבר ג'ו מצמידה אותו לעברי.
ג'ו מנסה להחזיק את הצחוק שלו בכוח. "רדי ממני מטורפת!" הוא צעק וניסה לדחוף אותי מעליו, נפלתי.
"את..את בסדר?" מלמל והתכופף. "אני עומדת להתעלף, ג'ו ג'ונאס מחזיק את היד שלי. אני מדמיינת" מלמלתי וכולם צחקו. ג'ו הבין שאי עדיין משחקת והחליט שהגיע הרגע "לזרום איתי" כמו שיואב דרש.
"את רוצה לראות שאת לא מדמיינת?" שאל בחיוך. "כן" חייכתי ונעמדתי לגמרי, ג'ו עמד גם והניח את ידו על לחיי. "מה..מה אתה עושה?" מלמלתי. "את מעריצה שלי לא?" שאל ואני חייכתי, בואו נגזים.
"ברור, יש לי את כלללללל הדיסקים שלכם, פוסטרים, שרשראות, חולצות, מפרטים, מצעים, שירים, הכ-" הוא נישק אותי. ואז, אז נשמעו מחיאות הכפיים. "בראבו!!" יואב אמר בהתרגשות ועלה לבמה, "הכל היה כל כך אמין אפילו הנשיקה" הוא אמר וחיבק את שנינו. "אני ונוי חברים." ג'ו אמר ויואב שיחרר. "באמת?" אמר לאחר חצי דקה ארוכה של שקט,"אתה לא קורא עיתון?" ג'ו צחק. "אנח-נו בעיתון?" מלמלתי והוא צחק והנהן.
"אוקי. מזל טוב לכם. אבל אני רוצה להמשיך בשיעור. אוקי לסיטואציה הבאה" הוא אמר ואני וג'ו חזרנו למקום שלנו, לא יכולתי להפסיק לצחוק, גם אחרי שהתיישבתי במקום. "אוקי עכשיו אני רוצה את נועם, ו.....בן."
אוקי, הפסקתי לצחוק. למה לעזאזל יואב הזה רוצה להרוס אותי היום?! לא יכל לבחור אנשים אחרים.
ראיתי איך נועם מתחילה להתעצבן. היא עלתה לבמה ולאחר דקה בן עלה אחריה, הוא חייך אליה והיא לא הסתכלה עליו והפעם? אני מרחמת על בן. מה- היא- הולכת- לעשות- עכשיו.
"אוקי הסיטואציה שלכם היא כזאת" יואב פתח ושניהם הקשיבו, תתפלאו, גם אני.
"אתם חברים ואז נועם מגלה שבן בוגד בה עם מישהי אחרת, זה ישר אחרי שהיא רואה את הבגידה. תתחילו"
יואב ירד מהבמה, כיסיתי את פני, לא רוצה לראות את המחזה שלהם. ממש ממש לא רוצה.
בן תפס את נועם בידיו ונועם דחפה אותו ממנה "תעזוב אותי!" היא צעקה והמשיכה לדחוף את בן.
"זה..זה לא מה שאת חושבת שזה!" בן אמר, ממשיך את המשחק, "זאת היא נישקה אותי!" המשיך.
אוי לא. משחק החיים, זה פשוט מטריף. "אני לא מאמינה לך! אני עמדתי שם כמה דקות והמשכתם להתנשק! איזו סתומה אני שלא האמנתי לעידו, ואתה עוד הרבצת לו, אתה פשוט משוגע!!!!!" נועם צעקה והתחילה לבכות, בן האדים, מחליף צבעים. 'היא לא ראתה אותנו נכון'
"את...אני..אבל...אני" הוא גמגם. "אני רוצה לשכוח אותך, אני רוצה שתעלם. אני שונאת אותך!" היא צעקה, דחפה את בן ורצה אל מחוץ לאולם. "נועם" צעקתי, נעמדתי יחד עם הגיטרה והתיק והתחלתי לרוץ.
"היא תרצה להיות לבד!" ניק צעק לי, הסתובבתי אליו, נאנחתי ורצתי אל מחוץ לאולם התיאטרון מתחילה בחיפושים אחרי נועם. סמדר, ניק וג'ו הסתכלו על יואב שעמד על הבמה ליד בן.
"גם אתם..חברים?" יואב לחש, המום מכל מה שקרה בכמה דקות האחרונות.
"היינו." בן לחש ונתן לדמעה להתגלגל על לחיו עד שירד מן הבמה ורץ החוצה.
הינה הפרק שחיכיתם לו.
אני כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך מצטערת!
בבקשה אל תאכזבו ותגיבו.
אוהבת,
נוי ג'ונאס3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
