בפרקים הקודמים:
"את...אני..אבל...אני" הוא גמגם. "אני רוצה לשכוח אותך, אני רוצה שתעלם. אני שונאת אותך!" היא צעקה, דחפה את בן ורצה אל מחוץ לאולם. "נועם" צעקתי, נעמדתי יחד עם הגיטרה והתיק והתחלתי לרוץ.
"היא תרצה להיות לבד!" ניק צעק לי, הסתובבתי אליו, נאנחתי ורצתי אל מחוץ לאולם התיאטרון מתחילה בחיפושים אחרי נועם. סמדר, ניק וג'ו הסתכלו על יואב שעמד על הבמה ליד בן.
"גם אתם..חברים?" יואב לחש, המום מכל מה שקרה בכמה דקות האחרונות.
"היינו." בן לחש ונתן לדמעה להתגלגל על לחיו עד שירד מן הבמה ורץ החוצה.
פרק 12-תא שירותים:
בואו נראה, לאיפה ילדה פגועה יכולה להעלם?!
התחלתי לרוץ לעבר אותו מקום שישבנו בו לפני שנכנסנו לשיעור.
"נועם!?!" צעקתי בחוזקה, בוחנת את כל האזור. "למה לעזאזל אני חייבת לשחק מחבואים עם כולם!"
מלמלתי והמשכתי לרוץ. הפעם רצתי לשירותי בנות, אל תשאלו למה אבל כל פעם שילדה רוצה להיות לבד היא מסתגרת בתא אחד בשירותים ולא ממש יוצאת.
"אני מצטערת רק תצאי!! בבקשה!" נוגה צעקה בפעם המאה. "לכי מכאן, אני רוצה להיות לבד!" רותם יבבה אך נוגה המשיכה לדפוק על דלת התא בחוזקה ובקביעות. "התא תפוס?" סמדר שאלה.
"תסתמי רגע" לחשתי לה והסתכלתי על שתי הבנות שרבות "הכל..בסדר?" שאלתי.
"הן נראות לך בסדר גאון?!" סמדר החזירה לי ושתינו המשכנו להסתכל על נוגה מנסה לפרוץ את דלת השירותים עם כל מני צעקות כמו "בואי נדבר כמו בוגרות" או "אני מבטיחה לא להגיד את זה שוב" או "לא התכוונתי להגיד את זה" מה ש"זה" לא יהיה הבנו שזה מה שגרם לרותם לבכות.
"סמדי?!סמדי איפה את?!" נועם ואני נכנסנו לתוך תא השירותים. "פה" היא מלמלה בבכי. "אומיגאד!! סמדי הכל בסדר?! תפתחי לנו!!" התחלתי לצעוק ולנסות לפתוח את תא השירותים. "מה קרה?" נועם אמרה ברוגע והזיזה אותי מתא השירותים בכוח, אני נאבקתי אך לבסוף התיישבתי על הרצפה. היא לא ענתה לנו.
"נועם" לחשתי לה והיא הסתכלה עלי. "תראי" הצבעתי על תאי השירותים שהיו צמודים לתא השירותים שסמדר נמצאת בתוכו. "אני בשמואל!" מלמלתי ונכנסתי לתא, נועם נכנסה לתא הימני ושנינו טיפסנו על האסלה, מציצות מלמעלה על סמדר. "אממ סמדי? כאן למעלה" אמרתי בסוג של שירת דיבור.
היא הסתכלה עלינו והתחילה לצחוק. "תתארו לעצמכן מה היה קורה אם הייתי עושה את "צרכי" עכשיו?" היא צחקה. "או סמדייייייייייי!!" אני ונועם צעקנו בגועל. אני מיהרתי לרדת מהאסלה ולרוץ אל מחוץ לשירותים.
"אממ שניה רגע. אז הכל בסדר?" נכנסתי לאחר שנייה ושתיהן מסתכלות עלי בחיוך.
אתם רוצים עוד דוגמאות? כי אני יכולה להביא לכם יווווופי של דוגמאות כמו למשל עם הפעם ש-
או. סורי , נסחפתי.
"נועם? את כאן?" צעקתי ובדקתי תא תא. אוקי מוזר, היא לא נמצאת פה אפילו. איך לעזאזל אני מוצאת אותה עכשיו?! עצות? משו?
ישבתי על רצפה מיואשת. "אוי אני כל כך סתומה" מלמלתי ונעמדתי. מכניסה יד לכיס שלי.
"אנחנו כבר במאה העשרים ואחת. יש טלפון בעולם הזה!" צעקתי על עצמי בהתרגשות, אחרי שהבנתי שזה באמת מוזר ושאנשים היו חושבים שאני משוגעת החלטתי להפסיק לדבר לעצמי ולהתקשר לנועם.
"תעני, תעני, תעני, תעני, תע- או נועם!" אמרתי במהירות. "איפה את?!" צעקתי והתחלתי לרוץ.
"נוי. אני..אני ב" לפני שהיא הספיקה לגמור את המשפט ראיתי אותה עומדת ליד השער. "את רצינית?!"
צעקתי לה ורצתי לעברה. "אני חיפשתי בכל בית ספר ואת בשער?!!" היא לא יכלה לחשוב על מקום אחר?
התנשפתי והיא הסתכלה עלי עם עיניים אדומות. "מה?" מלמלתי ואז חיבקתי אותה חזק. "את עברת את כל..זה. נכון? אז. לאיפה הלכת שזה קרה?" היא מלמלה, מחפשת את המילים הנכונות. "או" חייכתי.
"בואי" תפסתי את ידה והתחלתי ללכת במהירות לעבר המכונית שלי. שלום בית ספר.
היי ים!
"ברוכה הבאה, תרגישי כמו בבית!" צחקתי והורדתי את נעלי. נועם עשתה את אותו הדבר והלכנו לאזור שלא היה בו שום אדם. התיישבנו על החול והסתכלנו על הגלים שבאים לשבת יחד איתנו על החול.
נועם בהתה לעבר הים. לא עצרתי אותה. אני בטוחה שהיא מבולבלת עכשיו ומנסה להבין מאיפה הכל נפל עליה. דמעה החלה לרדת בתוך עיניה וכך עשתה גם הדמעה השנייה והשלישית והעשירית עד שקצב הבכי של נועם היה מהיר יותר מקצב הגלים שמגיעים אל החוף. שמתי עליה את היד וחיבקתי אותה. "את יודעת שאני פה בשבילך נכון?" לחשתי והיא הנהנה. "מה אני עושה עכשיו?" היא שאלה ונאנחתי.
"אני לא יודעת." אמרתי והיא נאנחה. "אבל נראה לי שאתם צריכים לדבר. את צריכה לתת לו להסביר.
הוא אוהב אותך ואת זה אני יודעת בוודאות." אמרתי והיא הנהנה בשקט את ראשה. היא המשיכה להסתכל על הים, כנראה חושבת על מה שאני אמרתי עכשיו. גם אני חושבת. אבל על דברים טיפה אחרים.
"שיט. סליחה" מלמלתי והוצאתי את הפלאפון שלי מהכיס. "הלו?" אמרתי בלחישה.
"כן, היא איתי. לא, אני מעדיפה שלא, היא צריכה לחשוב על זה. אחר כך. כן אני אנסה. תגיד לו אני אדבר איתו מאוחר יותר. אוקי. ביי" מלמלתי וניתקתי. "זה היה בן?" נועם שאלה ואני הנהנתי. כפי שכבר הספקתי להבין הפלאפון של נועם כנראה סגור, מה שמזכיר לי את עצמי. באיזה שהוא אופן.
נועם נעמדה פתאום. "נראה לי שעדיף שנחזור הביתה" היא אמרה ואני חייכתי לעברה. נעמדת גם.
הסעתי אותה הביתה. נפרדנו לשלום לא לפני שלחשתי לה שוב על כמה "שיהיה בסדר" ונתתי לה חיבוק אחרון.
נסעתי הביתה במהירות, נכנסת ונשענת על הדלת עם אנחה גדולה ורמה. בן לא היה בסלון כמו שאני רגילה למצוא אותו. עליתי למעלה. נכנסת לחדר שלו ודופקת שלוש פעמים. "קוף" מלמלתי והתיישבתי על הכיסא שקרוב למיטה שלו, הוא שכב על המיטה מסתכל על התקרה ומלמל כל מני דברים.
"גמור אה?" שאלתי והוא מלמל "כן", הנחתי יד אחת על ראשו. "יהיה בסדר. אבל אתה צריך ללכת לדבר איתה עכשיו. להסביר לה שמעיין הזאת סתם..זונה ושאתה אוהב אותה. מובן?" שאלתי והוא הנהן. "היא תסכים לדבר איתי?" שאל ,הנהנתי. "תבוא אליה עם פרחים. היא תקבל אותך" אמרתי בציניות ונעמדתי.
"לך עכשיו." יצאתי מהחדר שלו נכנסתי לשלי. נשכבתי על המיטה.
דאמט אני מבוקשת היום. "הלו" עניתי לפלאפון. "ג'ו! מה קורה?" חייכתי חיוך גדול, לפחות מישהו כן יכול לגרום לי לחייך היום ולא בציניות. "נוני, הכל טוב? נועם בסדר?" שאל וחייכתי עוד יותר "כן, הכל בסדר. בן הולך אליה עכשיו אתה יודע, להסביר את עצמו." אמרתי והוא החזיר "כן" קטן. "עברת יום קשה אה?" שאל ונאנחתי.
"LIKE EVERY DAY" אמרתי והוא חייך. "מה דעתך שנפגש? יש לי רעיון איך לשמח אותך" הוא צחק.
"נשמע טוב. מה דעתך לבוא אלי עכשיו? אני לבד בבית." חייכתי והוא צחק. "אני כבר בדרך" שמעתי אותו מתרומם מהמיטה. "ביי ג'ואי" אמרתי וניתקתי. הפתעה? מג'ו?
אני לא יכולה לחכות!
הינה פרק 12!!!!!!
אמממ פרק הבא יהיה קורע ואני יכולה להבטיח לכם. אני זוכרת את היום שכתבתי אותו בבית הספר וכשחברות שלי קראו את זה הם פשוט ל-א הפסיקו לצחוק.
אז מקווה שאהבתם
Show some love!!
אוהבת
נוי ג'ונאס 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
