הלוווו דאר פיפול XD
חזרתתתתי מהטיול המדהים הזה! פשוט 4 ימים של כייף, מים, ועוד מים XD
אני לא יתחיל להסביר לכם כל מה שקרה כי לא נראלי שזה מעניין אתכם או שזה בכלל נחוץ עכשיו.
התכנסנו כאן היום לעלות את הפרק שחיכיתם לו בכמה ימים האלה , סוווווו, קבלו (:
בפרקים הקודמים:
"וזה משהו רע?" הוא צחק והעיף את השער שהיה על פני. עשיתי את אותו הדבר לפאה שלו והוא צחק.
"כשאני חושבת על זה, קצת כושר לא יזיק" מלמלתי והנחתי את שתי ידי על חזהו. הוא הנהן והוסיף קול הסכמה.
עכשיו כששנינו עומדים ככה צמודים ומתנשמים. לאחר ששמעתי מה הרגליים שלי ומה המוח שלי אומרים
אני כמעט בטוחה ששפתי חושקות אליו. וששפתיו של ג'ו עושות כנראה את אותו הדבר.
כי לאחר מכן התקרבנו, והתקרבנו עד ש..............................................
פרק 15-יצירת שלמות:
"אני בבי-" בן קטע את עצמו לאחר שנכנס במהירות הביתה ולא שכח לטרוק את הדלת בחוזקה.
הוא הסתכל עלי ואז בחן את ג'ו, כלומר ג'ולה לעומק. לאחר מכן הוא כיווץ את גבותיו וגירד בראשו.
"ג'ו?זה..אתה?" שאל והתקדם בחשש לעברנו. ג'ו התרחק ממני טיפה אך עדין שמר את שתי ידיו על מותני.
"לפי מה שידוע לי, כן." הוא צחק עם מעט לחץ. בן חיכה מספר שניות ואז צחק בקול גבוה וחזק.
הסתכלתי על ג'ו שהסתכל עלי. לאחר מכן שנינו העברנו את מבטנו לעבר בן שעדין צחק בחוזקה ובהתמדה.
"אני...אני אתן לכם קצת אממ..פרטיות" הוא מלמל לאחר ששם לב (תודה לאל) שהוא קטע אותנו באמצע משהו רציני. אוקי לא רציני אבל עדין, הוא קטע אותנו. הוא עלה במהירות במדרגות כאילו בורח מאיתנו,
או כאילו הוא הולך לצחוק את הנשמה שלו בחדר, משום מה, האופציה השניה נשמעת לי הרבה יותר הגיונית.
ג'ו עקב בזהירות עם מבטו אחר בן ולאחר שהדלת נסגרה הוא החזיר את מבטו אלי. "אז, איפה היינו?"
שאל ואני כיווצתי את שפתיו, שולחת לעברו את המבט החושב הכל כך מפורסם שלי.
"נראה לי. אבל אני לא בטוחה. שעצרנו בקטע שאנחנו ככה" אמרתי והידקתי את אחיזתי בו.
"ואז היינו ככה" הוספתי והתקרבתי עם פני אל פניו. "אז היינו קרובים לעשות, ככה" אמרתי הפעם בלחש והצמדתי את שפתינו. עייני נעצמו ואני נותנת לג'ו לקחת את המושכות לידיו ולעשות כל מה שברצונו.
מאוחר יותר אחר כך ג'ו החליט שהוא מיצה את כל ה"בת" things אז הוא החליף את בגדיה של ג'ולה אל המכנס המשופשף והחולצה החומה שלבש כשהגיע לכאן. לאחר מכן הוא לבש את נעליו ואני עזרתי לו להסיר את האיפור המרוח מפניו כך שלא יישאר אפילו שריד קטן למה שהלך פה בכמה שעות האחרונות.
אני בטוחה שכבר הבנתם שאת הפאה החמודה שלו, ג'ו לא הסכים להוריד, גם אחרי שניסיתי לשכנע אותו בכל כוחי. ויש לי כוח.
לאחר עוד התבטלות של שעה בערך הפלאפון של ג'ו צפצף מעט מה שגרם לג'ו לקום מהספה והודיע לי שהוא צריך ללכת לראיון כל שהוא. אני כבר רגילה לזה אז נישקתי אותו לפרדה וסגרתי אחריו את הדלת.
עליתי במעלה המדרגות והתקדמתי לעבר חדרי. "נוי" שמעתי את בן סוג של לוחש.
גלגלתי את עיני והתקדמתי לחדרו, פותחת את הדלת ומגלה את בן שוכב כשהרגליים על הקיר, גבו על המיטה וראשו תלוי הפוך, כשהוא ראה שהגעתי לחדרו הוא התהפך והתיישב על המיטה כשרגליו מקופלות.
"מה רצית קרצי ?" שאלתי והתיישבתי על הפוף האדום שבחדרו. הוא נאנח ועצם עינים.
"חזרתי עכשיו מנועם" פי נפתח בתדהמה ובן פתח עין אחת לראות את תגובתי. כשראה שהגבתי כמו שחשב הוא פתח גם את העין השנייה והסתכל עלי בקוצר רוח. "נו ו..מה אמרת לה?" שאלתי רוצה לדעת שהוא לא עשה שוב טעות. משום מה אני כל הזמן צריכה לדאוג לו שלא יעשה טעויות, לא שזה אפשרי כן.
הוא הסביר למשך 13 דקות על השעון את כל מה שאמר. אני דיי הייתי מופתעת מכך שהוא דיבר דוגרי בלי לנסות להפחית בפרטים כלומר. זה בן, בן אף פעם לא מודה בטעויות, רק אם הם ממש ממש גדולות וידועות.
כמו לנשק מישהי כשיש לך חברה למשל.
או להרביץ למישהו שסך הכל דיבר אמת.
או לנשק שוב את אותה מישהי מול החברה עצמה.
או לבקש מאחותך התאומה לסדר לך את העניינים.
כן אלו באמת דברים שצריך להתנצל בגללם.
"אוקי, ומה היא אמרה." אמרתי והסתכלתי עליו בן נאנח "כלום." הוא אמר ונשכב על המיטה,
"מה כלום? לא הבנתי" אמרתי וגירדתי מעט את ראשי. "כלום זה אומר כלום. היא פשוט שכבה עם הפנים לקיר ושתקה. זה אבוד היא בחיים לא תסלח לי." הוא אמר וכמעט ושמעתי בכי בקולו. אבל רק כמעט.
"ברור שהיא תסלח לך, אל תדבר שטויות ותאכל את עצמך מיסורי מצפון. היא פשוט רק צריכה להקל את הדברים זה הכל" אני לא בטוחה אם שיקרתי. אבל אני בטוח לא דברתי אמת.
נועם באמת צריכה להקל את כל העניין, אבל העניין פגע בה מאוד. אפילו יותר מידי.
אם כמו שבן אומר היא אפילו לא הסתכלה עליו, אולי היא מנסה לשכוח ממנו, אולי היא באמת לא תסלח לו?
אוקי עכשיו אני זאת שאוכלת את עצמי מיסורי מצפון. אולי סתם האכלתי את בן שקרים מטופשים והכנסתי לו תקווה בשביל שאחר כך הוא יפגע יותר? איזה מין אחות עושה דבר כזה? "תודה אחות. על כל העזרה" בן מלמל והסתובב לקיר, משדר לי שהוא רוצה להיות לבד, אז נעמדתי. אני אלך לי לאכול את עצמי מיסורי מצפון במקום אחר. נכנסתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת, לקחתי את הגיטרה הראשונה שהייתה לי בהישג יד והנחתי אותה על הרגליי. פורטת מספר אקורדים רנדומלים, אני אוהבת להתאים שירים למצב שהחיים שלי נמצאים בו.
התחלתי להעביר שמות של מספר שירים, שירים שיכולים להתאים לי לסיטואציה.
לא יכולתי לחשוב על שיר כזה.
המחשבות שלי היו משום מה שמחות בשביל שיר דיכאון שמתאים לחרא מצב בין נועם לבן.
Here comes trouble again
I better act carefully
She knows what she's doing to me
and she makes it look so easy
הסתכלתי על הפלאפון שלי ועניתי לשיחה.
"כן?" שאלתי ושמעתי קול של בכי, הסתכלתי על השם של השיחה.
"נועם! אל תבכי, מה קרה?" שאלתי והיא המשיכה לבכות אך עצרה לאט לאט את המהירות.
"אני לא יודעת מה לעשות. מה אני אמורה להגיד. הוא דיבר איתי עכשיו. אני לא יכולה לעמוד בזה, אני מאמינה לו אבל הוא בגד בי, אני לא יודעת אם לסלוח ולא יודעת אם אני בכלל יכולה לשכוח אותו. אני כל כך אוהבת אותו וכל כך פגועה ממנו בו זמנית." היא אמרה בנשימה אחת. נאנחתי. אני מבינה אותה.
"את צודקת. ואנשים אחרים היו אומרים לך לכי עם הלב שלך ולא עם הראש אבל אני לא חושבת שזה כל כך נכון" אמרתי ושמעתי אותה עוצרת את נשמת. "אז את אומרת לי לפעול עם הראש?" היא שאלה בבלבול,
אני מבינה אותה, אני היא זאת שתמיד מאמינה ברגש ולא בפקודות של המוח.
"לא. אני לא חושבת שצריך לפעול עם הראש ולדלג על מה שהלב אומר." אמרתי והיא עצרה שוב את נשמת.
"אני לא מבינה אותך. את מבלבלת אותי. אם לא להקשיב ללב ולא להקשיב לראש למה עוד אפשר להקשיב?"
הנחתי את הגיטרה לידי ונשכבתי על המיטה, חצי מחבקת את הגיטרה. "אני לא מבינה למה אנשים כל הזמן אומרים ללכת עם הלב ולא עם הראש או ללכת עם הראש ולא עם הלב. אני לא מבינה למה חייב לבחור כל הזמן באחד מהם. לפי דעתי אפשר לחבר בניהם, כדאי ליצור שלמות. כי אם את הולכת רק עם הלב אז מישהו יפגע ואם תלכי רק עם הראש עוד מישהו יפגע, ככה שבשני המצבים יש פגועים. לפי דעתי חיבור של שני הצדדים הוא הדבר הבאמת לנכון לעשות. לכי עם הלב והראש. אני בטוחה שתעשי רק את הדבר הנכון"
היה שתיקה. נועם לקחה כמה שניות להקל ולהבין את דברי. היא השמיעה עוד עצירת נשימה.
"צודקת. כל כך צודקת" מלמלה ואז השתעלה מעט. "אני יודעת מה אני צריכה לעשות" היא מלמלה בנוסף.
חייכתי. "אני שמחה" אמרתי ושמעתי את הצחוק הקטן שיצא מפיה. "עזרת לי ממש. תודה נויצ'" היא אמרה.
עיני נפתחו כשנועם השתמשה בכינוי של סמדר אלי. אך עדיין. זה נתן הרגשה טובה. נועם הוסיפה להתראות וניתקנו את השיחה. באמת שהרגשתי שעשיתי משהו. וזה נתן לי הרגשה מעולה.
מטעויות לומדים ומלמדים אחרים.
עוד משפט לחיים.
מקווה שאהבתםם!!
אני הולכת לשייט ככה שלא יהיה פרק בכמה ימים הקרובים!
אני מקווה לחזזור ולראות מלא תגובות כמו שאתם אוהבים לעשות!
אוהבת, ויתגעגע מאוווד!!!
נוי ג'ונאס3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
