היייי (: מה קורה ?
אממ לפני יומיים
בערך אמרתי שאני יעלה שתי פרקים ביחד אז אממ. למה לא?
כתבתי את הפרקים
אתמול ב4 בלילה ככה שאם יש טעויות סלחו לי כי אתם יודעים. לילה.
חחחח. טוב. רוצו לכם
ליקרוא :D
בפרקים הקודמים:
"צודקת. כל כך
צודקת" מלמלה ואז השתעלה מעט. "אני יודעת מה אני צריכה לעשות" היא
מלמלה בנוסף.
חייכתי. "אני
שמחה" אמרתי ושמעתי את הצחוק הקטן שיצא מפיה. "עזרת לי ממש. תודה
נויצ'" היא אמרה.
עיני נפתחו כשנועם
השתמשה בכינוי של סמדר אלי. אך עדיין. זה נתן הרגשה טובה. נועם הוסיפה להתראות
וניתקנו את השיחה. באמת שהרגשתי שעשיתי משהו. וזה נתן לי הרגשה מעולה.
מטעויות לומדים
ומלמדים אחרים.
עוד משפט לחיים.
פרק 16-משפטים
בהמשכים:
התעוררתי בבוקר כדי
לגלות את עצמי ישנה כפיות עם הגיטרה שלי. נכון לגיטרה שלי יש שם אנושי אבל לא נראה
לי שלזה, גיטרה נועדה. התיישבתי בעדינות ממצמצת מספר פעמים ואז נשכבת חזרה.
"איך ישנת
קלס?" שאלתי והיא לא ענתה. "כנראה היא עדיין ישנה" מלמלתי, ממשיכה
עם המשחק הקטן שלי ומתחילה להתארגן לבית הספר. כשירדתי למטה גיליתי שהבית ריק ובן
כבר התחפף לו לבית הספר.
אני לא מופתעת.
לקחתי את התיק
והגיטרה ומיהרתי לבית הספר. הלכתי באיטיות , יודעת שאני הקדמתי לפחות בחמש דקות
שלמות. היי, אל תסתכלו עלי ככה, זה נחשב מלא!
לא. פשוט לא.
התעוורתי. אני מרגישה את זה. בדקתי את עיני, החזקתי יד אחת מול פני
"שתים" מלמלתי
ואז מיששתי את
אצבעותיי. אכן הראתי לעצמי שתי אצבעות. אז כנראה אני לא עיוורת. אוקי אז אם אני לא
עיוורת אז כנראה אני מדמיינת? כן גם זאת אופציה. "אוץ'" מלמלתי לאחר
שצבטתי את עצמי.
גם לא מדמיינת.
אוקי, זה אמיתי.
נועם ובן מדברים? כאילו מדברים ו-מחזיקים ידים? גאד פליז אני לא יודעת מה אתה רוצה
ממני? לפני שניה הם רבו, למה אתה מריץ לי את החיים על ספיד. אין תגובה. כנראה
אלוהים ישן יחד עם קלס.
או שהוא פשוט יושב
עם קערת פופקורן ומשתעשע מהמוזרות שלי. היי. אני לא כ-ז-א-ת מצחיקה.
חיכיתי שם. יותר
נכון ניסיתי לצוטט ללא הרבה אחוזי הצלחה אבל היי שמעתי את נועם אומרת "יפה
שלי"
זה גם משהו לא?
התיישבתי. ממשיכה לחכות/לצוטט. זוכרים את הפור שהיה לי? החמש דקות שהקדמתי היום?
הם נעלמו כבר לפני, 10 דקות. כן אני מאחרת ב10 דקות מה שמשאיר לי רק 20 דקות להגיע
לכיתה.
אם אתם טובים
במתמטיקה כנראה הגעתם לעבודה שבכללי אני מאחרת בחצי שעה. אם לא הגעתם לתשובה הזאת
תבדקו שוב את הדרך שלכם, תשתמשו באצבעות שלכם או יודעים מה? ניהיה לרגים גם מחשבון
מותר!
בן קם! תודה לאל.
כאילו יש לו שיעור! הוא לא שם לב שהוא מאחר? אני יספר לאמא. חצוף.
רצתי בשקט לעבר
נועם. "נו!" צעקתי והתיישבתי לידה, מתמקמת בנוחות ומסתכלת עליה.
"את מתכוונת
למתוח אותי שנים?" שאלתי בחוסר סבלנות היא הנידה בראשה וחייכה. או,
סימן טוב(נוסף).
"אמרתי שאני
סולחת" ואלה. באמת? פשוט לא שמתי לב. "נו, ו." אמרתי בידיעה.
"והוא אמר שהוא
אידיוט ושהוא לא יעשה את זה בחיים" ואו אלוהים כשאני לא רוצה אתה מריץ לי את
החיים על ספיד אבל שאני מנסה להריץ קדימה אתה משחק איתי עם הפאוז? למה זה כזה לאט?
"נו, ו."
חזרתי על עצמי עם קצת פחות התרגשות. "והתנשקנו וזהו" ואו, לא חשבתי שהיא
תגיע לסוף בחיים.
"אוי, ואל
תשכחי את ה"יפה שלי" שקראת לו חמודה!" אמרתי בחיוך. הרגשתי כאילו
אני ואלוהים חלקנו עכשיו כיף. רואה? אנחנו יכולים להסתדר לא? , הוא לא ענה, כנראה
נרדם יחד עם קלס. (ואו דז'וו)
"טוב נוי, אני
מאחרת לכיתה. ניפגש בפנים?" שאלה והנהנתי. מסתכלת על השעון. "כן, נפגש
עוד 3 וחצי דקות!" אמרתי והיא צחקה ונעלמה לכיתה. 25,26,27,28,29
"בווו!" סמדר
קפצה עלי באמצע הספירה לאחור. שנייה רגע, סמדר לא אמורה להיות בכיתה עכשיו?
"אימאל'ה
?" שאלתי והיא התיישבה לידי "שמעת?" שאלה. "מה?" אוח נו
לא שוב.
"נו, את
הבשורות" למה אלוהים, לרגע חשבתי שאנחנו כאן בסולחה.
"איזה,
בשורות" חרקתי בין השיניים. אני כל כך שונאת שמדברים בהמשכים.
"בן ונועם
חזרו" נשכבתי לאחור, לא. אתם צוחקים עלי. "נו ברצינות סמדי, את יודעת
שאני יודעת הכל לפני כולם" אמרתי והיא צחקה. "כנראה" מלמלה.
"היי שניה גברת צעירה." אמרתי והיא הסתכלה עלי.
"מה?"
שאלה וחייכתי. "מה את עושה?" היא הסתכלה עלי בבילבול. "מה אני
עושה?" היא שאלה.
חיכיתי מעט. לוקחת
את ה-ז-מ-ן. "מה את עושה מחוץ לכיתה. את מאחרת" אמרתי. אואו. את שומעים
את זה?
אמ, נראה לי זה קול
התבוסה שלך אלוהים, מה חושב על זה?
"למה
רק לך מותר להבריז?" צחקה "אמ זה לא להבריז, זה לאחר, אני מבקשת"
צחקתי והסתכלתי על השעון.
"פאק אני מאחרת, למה לא אמרת לי שכבר 8:31 , את לא מבינה שכל דקה
חשובה!" צרחתי.
אני לא מאמינה שאני מאחרת לאיחור.
"נו בואי, מהר. עכשיו אני צריכה לתת למורה תירוץ!" סחבתי אותה
אחרי.
כן אלוהים, נראה לי אנחנו תיקו. הרצת את הזמן עכשיו יותר מידי. אוף. באסה.
בפרקים הקודמים:
"למה רק לך
מותר להבריז?" צחקה "אמ זה לא להבריז, זה לאחר, אני מבקשת" צחקתי
והסתכלתי על השעון.
"פאק אני
מאחרת, למה לא אמרת לי שכבר 8:31 , את לא מבינה שכל דקה חשובה!" צרחתי.
אני לא מאמינה שאני
מאחרת לאיחור.
"נו בואי, מהר.
עכשיו אני צריכה לתת למורה תירוץ!" סחבתי אותה אחרי.
כן אלוהים, נראה לי
אנחנו תיקו. הרצת את הזמן עכשיו יותר מידי. אוף. באסה.
פרק 17-אימפרוביזציה:
שיעור חופשי?
אחרי כל המאמצים שלי
והחשיבה על תירוצים אתם מביאים לי מורה מחליף? במיוחד שהיה לי תרוץ טוב היום!
"בוקר טוב
לך" ג'ו נשק לי בעדינות. "בוקר טוב ג'וליה- כאילו ג'ו" אמרתי והוא
צחק. כנראה שזאת תיהיה הבדיחה הפרטית שלנו. כי אף אחד לא הבין. וטוב שכך.
"אני רואה שהכל
הסתדר בגן עדן!" ניק אמר וצחקתי בקול, רואה איך נועם מסמיקה. למזלו של בן
שהוא לא בכיתה שלי. כאילו, שלנו.
"כנראה
שכן" עידו מלמל ושי גיחך. "אוקי מסכנה, רדו ממנה קרציות" אמרתי
והתישבתי על השולחן.
דפיקה על הדלת נשמעה
והסתובבתי. עמדה בפתח אישה עם משקפיים שחורות ע-נ-ק-י-ו-ת ומעיל חום מעור, ארוך שמסתיר הכל. עד ברכיים.
"אני יכולה
לדבר עם ליאור בבקשה?" שאלה וכשראתה שאין מורה בכיתה היא סימנה לליאור החוצה.
"זאת היא"
היא מלמלה ועיני התרחבו. ליאור יצאה אחריה. משאירה אותי ואת ג'ו בלחץ ובמתח. אך
משאירה גם שנאה גדולה מאוד. ג'ו החזיק את ידי כדי שלא אצא והרביץ לה מכות. או שהוא
נאחז בידי שלא יעשה זאת עצמו.
"מה את באה לפה
עכשיו? אם היו תופסים אותי?!" ליאור צעקה על טיילור אך זאת התעלמה.
"משהו
חדש?" שאלה והסירה את המשקפיים. ליאור הסתכלה לצדדים והנהנה.
"אני לא חושבת
שלהפריד את סמדר וניקולאס זה אפשרי" ליאור אמרה וטיילור תקעה בה מבט זועף.
"אבל- חשבתי
אולי נתקדם ישר לנקמה הגדולה ונפריד את נוי ג'וזף. מה את אומרת?" אמרה ליאור
לפני שטיילור יכלה להגיד משהו בנושא. הבעתה של טיילור השתנתה והיא רק הנהנה.
"אני סומכת עליך פה ילדה. את שומעת" היא אמרה ותפסה את סנטרה של ליאור.
"אני מקווה שלא תפקששי לי כמו המפגרת הקודמת.
תעשי את זה טוב כי
את לא רוצה למצוא את עצמך חזרה בבית היתומים הזה שלך." ליאור רק הנהנה.
"יופי. שמחה
שהגענו להסכמה. עכשיו, מתי ההצגה מתחילה?" טיילור שאלה וליאור נאנחה.
"כנראה מחר"
אמרה. "לא. זאת לא התשובה שציפיתי לה" טיילור הידקה את האחיזה בסנטר של
ליאור.
"זה יהיה מחר!"
ליאור אמרה וטיילור חייכה. "בדיוק, מה שרציתי לשמוע!" היא שיחררה את
פניה של ליאור, שמה על פניה את המשקפיים הגדולה שלה בחזרה ומיהרה להתחפף כאילו לא
הייתה.
"זה יהיה מחר"
חייכה ליאור. כן, מחר. היא תצא סוף סוף, לחופשי.
ליאור משכה אותי ואת
ג'ו הצידה. לא מבזבזת שניה מיותרת "מחר" מלמלה והסתכלתי על ג'ו ואז
עליה.
"מה מחר?"
הרמתי גבה. "התוכנית, היא מתקיימת מחר." היא אמרה בבירור. עיני נפתחו
ואני וג'ו הנהנו לאט.
כי היא כבר הספיקה
להסביר לנו על התוכנית. אני וג'ו עדיין לא ממש התכוננו אבל שחקנים הרבה יותר טובים
בלי טקסט לא? אז כנראה שאני וג'ו פשוט נאלתר. או בשפה של יואב, המורה לתיאטרון זה
"איפרוביזציה"
אכן. יש מילה כזאת.
"זה כבר הפך
להיות הרגל" היא צחקה והוא משך אותה אליו. "הרגל מתוק" חייך ונישק
אותה בעדינות.
"אנחנו כבר
מבריזים יותר מידי, בסוף נוי תצא תלמידה טובה יותר מאיתנו" היא צחקה וניק
הניד את ראשו.
"האיחורים של
נוי זאת ליגה אחרת לגמרי" הוא צחק וסמדר הצטרפה לצחוק שלו.
"את יודעת מה
לא עשינו הרבה זמן?" אמר ונישק אותה. "לא." צחקה כשהבינה שניק לא
ניסה להגיד שהם לא התנשקו הרבה זמן. "הרבה זמן לא לקחתי אותך לאיפה שהוא, את
יודעת. דייט" הוא צחק כשהזכיר את המילה.
ניק חשב שדייטים זה
דבר טיפשי. שאהבה לא צריכה להיות קבועה במספר הדייטים או שאפשר לבלות גם בלי
להזמין אחד את השניה ל"דייט" .
"אתה? אני?
דייט?" סמדר ניסתה להישמע כמה שיותר מופתעת אך הצחוק הרס לה. היא לא שולטת בזה, כל פעם שהיא בקרבתו של ניק היא צוחקת, היא חופשייה. היא פשוט היא.
"אז קבענו. אני
צריך לקחת אותך לדייט!" ניק צחק. "רק תגיד זמן ומקום." היא צחקה.
"ואו, על זה
אני באמת שצריך לחשוב" הוא אמר ברצינות. "קח את הזמן. אני יחכה לך פה
תמיד"
תמיד, מילה כל כך
פשוטה אך ארוכה כמו נצח.
תמיד אתה אומר כשאתה
בטוחה שמשהו ישאר איתך לעוד הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה זמן.
אולי לכל משך שארית
חייך. כך הם חשבו, מסוחררים מהאהבה. מסוחררים מעצמם אבל מה יקרה שאחד מהם יקבל
בחילה ויפול?
זהווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
ראיתם?ראיתם? שני
פרקים, לא אחד, ש-נ-י-ם !!!!!!!
כתבתי את הפרקים
האלה אתמול מ2 וחצי עד 4 וחצי. וזה לא היה קל!
אז בבקשה תעריכו עם
תגובות :D
מקווה שאהבתם את
הפרקים!
נוי ג'ונאס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
