היי, נונונונונ ספרו
ספרו איך היה היום הראשון? נחמד? חרא? חופר? ואי, גם לי חחח XD
הינה פרקים כמו שהבטחתי תגיבו מהר ואני יעלה לכם
עוד (כן אני עד כדאי כך נואשת ליגמור את הסיפור הזה כבר) יאלללה, קריאה מהנה :D
נ.ב : לא קשור לפרק אבל אנחנו לא יכולות לעלות עדכון כי אין לנו זמן
אנחנו עושות הפתעה ליומולדת וזה בעייתי חח. אז מחר יש צ'אט של הג'ונאסים בכאמביו.
אני יפרסם מאוחר יותר קישור D:
בפרקים הקודמים:
"ואו, על זה
אני באמת שצריך לחשוב" הוא אמר ברצינות. "כך את הזמן. אני יחכה לך פה
תמיד"
תמיד, מילה כל כך
פשוט אך ארוכה כמו נצח.
תמיד אתה אומר כשאתה
בטוחה שמשהו ישאר איתך לעוד הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה זמן.
אולי לכל משך שארית
חייך. כך הם חשבו, מסוחררים מהאהבה. מסוחררים מעצמם אבל מה יקרה שאחד מהם יקבל
בחילה ויפול?
פרק 18-גיבור ירח
הדבש:
היום עבר די מהר.
אחרי בית הספר הגעתי הביתה. פתחתי טלוויזיה ודיי נרדמתי לאחר שראיתי שני סרטים.
משום מה אני אף פעם
לא גמרתי לראות את הסרט "וידויה הסודיים של שופהוליק" אני פשוט ת-מ-י-ד
נרדמת באמצע. לא אני לא צוחקת, אני באמת נרדמת!
"נוי, מתי
לעזאזל את לא תאחרי לבית הספר?" בן צעק וזרק עלי כרית שהייתה על הרצפה.
"אף פעם. זהו
עניתי, משוחרר!" אמרתי והסתובבתי. עוצמת את עיני שוב.
"אחיות קטנות.
מתי תבין אותם?" לדבריו הסתובבתי. "אנחנו תאומים מפגר!" רטנתי בקול
הצרוד של הבוקר.
"לא. אני גדול
ממך ב10 דקות זה עדיין משהו!" הוא צחק וחטף את הכרית שתחילה עפה לעברי ישר אל
תוך הפרצוף היפה וה"גדול" שלו. עלק ילד גדול, מאוד שמים לב עם ההתנהגות ה"בוגרת"
שלו.
"מטומטם"
מלמלתי וצנחתי שוב על מיטתי. אני שונאת אותו!אוף הוא פאקינג העיר אותי!
התארגנתי. לא הייתה
לי בררה, הייתי ערנית מידי אחרי צעקות על אחי הקטן.
"כן! אבל אז
קוו לקח לו את הכסף מהיד ותפס את ידיו ואני הזמנתי משטרה. הוא לא פחד בכלל! הוא
פשוט גיבור." דניאל אמרה. ואו, שניה רגע, אמרתי דניאל? "דני?"
צרחתי ורצתי לשם, כולם הסתכלו עלי בחיוך אך גם בהפתעה. אולי מהסיבה שעכשיו שבע
וארבעים ואני בבית הספר, או בכלל ערה. או שהם צוחקים כי רצתי.
"אומיגאד,
קווין!" צרחתי וחיבקתי את שניהם כל כך חזק. "והינה החוליה החסרה!"
הוא צחק והשתחרר מהחיבוק. "איך?מתי?איפה?ולמה דווקא מזה אני לא יודעת?"
זה לא הגיוני. אני יודעת הכל.
"חזרנו אתמול
בלילה. ירח דבש זה לא לנצח את יודעת!" הוא צחק את הצחוק המתגלגל שלו. את
הצחוק שאני כל כך התגעגעתי אליו. "ואו ונהנתם? שניה רגע, על מה דניאל הסבירה
עכשיו? איזה משטרה?" החלפתי נושאים במהירות הבזק. לא שזה מפתיע. "ממש
נהנו." קווין אמר והתיישבתי. דניאל חייכה.
"עדיין לא
הספקתי לספר לכולם את כל הסיפור אבל כשבאנו לעזוב את המלון שהיינו בו נכנס איזה
גנב עם אקדח ורצה לגנוב את כל הכסף שבקופת המלון, קווין רץ מאחוריו והפיל לו את
הכסף והאקדח מהיד בלי לפחד וקראתי למשטרה. ובסופו של דבר קווין קיבל חצי מהכסף
שהגנב לקח על הצלת חיים בכללי! איזה גיבור בעלי!"
עיני נפתחו ותפחתי
על כתפו של קווין. "מרשים ביותר!" צחקתי וכך עשו גם כל השאר. "אני
רואה שהספקתם להכיר את החדשים" צחקתי והוא הנהן. "כן! מאוד נחמדים
החדשים" צחק והנהנתי את ראשי.
"נו, תספר עוד.
מה עשיתם שם? דברים עסיסיים! שוט!" נועם התפרצה וסמדר גיחכה. "לא
כאן!" קווין אמר ודניאל החליפה את הגוון הכהה שלה לאדמדם. "שיחת אחים
אחי!" ג'ו צחק וניק קרץ לקווין מסכים עם ג'ו.
צלצול. ואו, משהו
שלא שמעתי הרבה זמן. חייכתי ונכנסתי לכיתה בזמן יחד עם השאר. חיוך מרוח על
פני.
התגעגעתי לקווין!
הוא הידיד הכי טוב שלי. הוא כמו אח גדול בשבילי! הוא משרה אווירה טובה פה.
"בקשר
לדייט!" ניק צחק וחיבק את סמדר. הסתכלתי על ניק. "נוי את מוכנה לא להסתכל
עלי כאילו-"
"נפלת ממאדים?
סורי, תתמודד אני פשוט לא רגילה לשמוע את מילה הזאת באוצר המילים שלך. אבל תתעלמו
ממני. אני עץ!" אמרתי והוא גלגל את עיניו. "היום ב8 תיהי אצלי."
הוא חייך. לוקח את העצה שלי ומתעלם ממני. גו ניק, גו ניק.
"אני יכול
לגנוב אותך לשנייה?" ג'ו צחק והוציא אותי מהכיתה. משום מה בהפסקה הזאת נשארתי
בכיתה.
"תיזהר מקוו
הוא יכול לעצור אותך מלגנוב אותי ואז הוא יקבל חצי ממני" צחקתי והוא גיחך.
"איזה כיף
להם הם הצליחו להבריז.." שי נאנח וגרר את התיק שלו בלי כוח.
"עוד שיעור אחד
ואני מתפגר!" עידו אמר בהיסטריה וליאור צחקה.
"קוטרים"
מלמלה ליאור ושלושתם התיישבו כמה מטרים מבן ומנועם שנראו יותר מידי בעניינים שלהם
בכדי להפריע להם. כמו שכבר ניחשתם עידו לא הפסיק להסתכל על נועם ועל בן. הוא עדיין
לא התגבר על ה"הדלקות" הזאת על נועם. "אז עידו, אני לא יודעת עליך
כל כך הרבה. תספר קצת על עצמך!" ליאור אמרה עם עיניים נוצצות. "עלי?
אממ. מה את רוצה לדעת?" שאל אך לא הוריד את עיניו מנועם ומבן, ליאור הסתכלה
על עידו בבלבול ולאחר מכן הסתכלה על אותו מקום שעידו לא הסיר ממנו את המבט. היא
הרגישה חנק בגרונה. שוב פעם היא. נועם הפריעה לה עם עידו. הרי, עידו היה בטוח
מתאהב בה אם נועם לא הייתה נכון?
"נכון שהיא
יפה?" עידו נאנח. שי פתח את עיניו והסתכל על ליאור. ליאור נעמדה. "כבר
חוזרת" מלמלה בלחש והתקדמה בצעדים מהירים לתוך המבנה. שי נעמד במהירות והלך
אחריה.
"ליאור, ליאור
את בסדר?" הוא אמר והתיישב על הרצפה לידה. היא הסתכלה על התקרה במבט חלול.
"הוא לא מסתכל
לכיווני אפילו! ואני לא מפסיקה לחשוב עליו. הוא משגע אותי." היא מלמלה כאילו
לעצמה יותר מאשר לשי. "במה אני יכול לעזור לך?" הוא שאל והיא הסתכלה
עליו במהירות. "אתה באמת רוצה לעזור לי?"
שאלה ומחתה את הדמעה
הגדולה שירדה מעיניה. עכשיו שי הבין למה היא הסתכלה על התקרה. היא ניסתה להחזיק את
הדמעות. "אני יעזור לך, רק אם תפסיקי לבכות" חייך והחזיק את אחת מלחייה.
היא חייכה לעברו וחיבקה אותו. "תודה!אתה חבר אמיתי!" היא מלמלה והוא
נאנח. חבר זה מה שהוא היה בשבילה. לא יותר.
זה פגע בו. יותר ממה
שכל דבר אחר יכל לפגוע בו. הוא רק חבר.
ליאור קמה.
"תודה שי," אמרה, חייכה ונעלמה. הפעם שי היה זה שהסתכל על התקרה. לא
מחזיק שום דמעות.
אבל מבולבל. אילו
הוא יכל להחליט את מי לאהוב.
"אני ידבר
איתך, אני חייב למצוא את קווין!" ג'ו חייך לעברי נישק לי קלות על הלחי והתקדם
לתוך המבנה. התקדמתי מעט ונכנסתי למבנה השני. "שי? הכל בסדר?"
שאלתי.והוא רק הניד את ראשו.
"מה יש מותק?
שוב ליאור?" שאלתי. הפעם הוא הנהן את ראשו. נאנחתי.
"את יודעת איך
שוכחים אהבה?" שאל ביאוש. "אני מצטערת אבל אני לא ממש יודעת."
אמרתי והוא הניח את ראשו על כתפי, חיבקתי אותו באהבה. "אבל אני יודעת מה יקל
עליך" אמרתי והוא הרים את ראשו, פוגש את עיני. "לאחר
שאומרים לבן אדם מה אתה מרגיש הבן אדם מסתכל עליך בצורה אחרת, אפילו מגלה רגשות
כלפיך. נראה לי שעדיף שתלך לליאור. תיהיה אמיץ ותגיד לה את מה שאתה מרגיש כלפיה.
תגיד לה שאתה יודע שהיא אוהבת את עידו אבל אתה אוהב אותה ושרצית פשוט
להשתחרר מההרגשה ולהגיד את זה." הוא הנהן. "את צודקת! תודה!" שי
חייך לעברי ונעמד. מנופף לי ומתרחק.
עידו יצא מהפינה בדיוק שקמתי ללכת. הוא הסתכל עלי בשוק. חייכתי לעברו
והסתובבתי ללכת.
"ליאור אוהבת אותי?" מלמל לעצמו.
"אמרת משהו?"
בפרקים הקודמים:
"לאחר שאומרים
לבן אדם מה אתה מרגיש הבן אדם מסתכל עליך בצורה אחרת, אפילו מגלה רגשות כלפיך.
נראה לי שעדיף שתלך לליאור. תיהיה אמיץ ותגיד לה את מה שאתה מרגיש כלפיה.
תגיד לה שאתה יודע
שהיא אוהבת את עידו אבל אתה אוהב אותה ושרצית פשוט להשתחרר מההרגשה ולהגיד את
זה." הוא הנהן. "את צודקת! תודה!" שי חייך לעברי ונעמד. מנופף לי
ומתרחק.
עידו יצא מהפינה
בדיוק שקמתי ללכת. הוא הסתכל עלי בשוק. חייכתי לעברו והסתובבתי ללכת.
"ליאור אוהבת
אותי?" מלמל לעצמו.
"אמרת
משהו?"
פרק 19-לטעות בדרך
להצלחה:
עידו הסתובב לאחור.
"לי-אור" מלמל בקול חנוק. היא הסתכלה עליו נבכה. "כן" מלמלה.
"אני אוהבת
אותך." מלמלה והתקרבה אליו. "ליאור אני-"
"זה בסדר, אני
יודעת שאתה לא אוהב אותי אבל לפחות תנסה." מלמלה ונגעה בחזהו של עידו.
היא שיחקה מעט
בחולצתו. "תן לי צ'אנס! אני מבטיחה להיות ילדה טובה!" חייכה לעברו.
הוא קפא. הוא לא ידע
מה לעשות עם עצמו. אך היא פשוט קירבה והפגישה בין שפתיהם.
הוא לא זז. הוא כעס
על עצמו שנתן לה להאמין שהוא באמת נותן לה צ'אנס. הוא לא. הוא לא. הוא לא.
"אוי, שיט.
סליחה!" הוא אמר עם עינים פתוחות. "שי, שי אני פאק, זה לא-"
"זה בסדר
תמשיכו, סליחה שהפרעתי." אמר בנימוס ויצא במהירות מהחדר, לא מבזבז זמן.
"איפה
היינו?" שאלה ליאור מנסה לחבר את פיה לפיו חזרה אך עידו לקח כמה צעדים אחורה.
"לא. את לא
מבינה שזה לא בסדר, אני לא אוהב אותך אני מצטער. אני-"
הוא פשוט רץ. לא
בורח מליאור. אלא רץ אחרי שי, מחפש אותו. הוא חייב להבין שאין לו שום דבר עם
ליאור.
"הינה
אתה" התנשם בכובד ורץ לעבר שי. "מה יש?" שאל לא מסיר את עיניו
מהמחברת שבידו.
"אני
מצטער!" עידו אמר בקול חנוק. "אין על מה. זה כאילו אנחנו חברים או
משהו." שי אמר כשחנק בא גם מקולו. "אתה החבר הכי טוב שלי ומה אני עושה?
אני הולך ומתנשק עם מי שאתה אוהב. אני מטומטם! אתה יכול לשנוא אותי!" אמר אך
שי רק בהה לעברו. אך לאחר מכן עיניו נפערו והסתכלו טיפה יותר למעלה.
עידו שלא הבין
הסתובב. "ליאור" אמר. "שי!" ליאור אמרה בקול שבור.
"תעזבו את זה, פשוט תשכחו את כל מה שקרה כאן. לא קרה כלום!" שי אמר
בעצבים, נעמד והחל ללכת, עידו הלך מהר אחריו אך ליאור נשארה עומדת, מבולבלת מתמיד
ועכשיו היא לא הסתכלה למעלה. היא נתנה לדמעות ליפול, לזלוג, למרוח לה את האיפור,
לא היה אכפת לה.
"ליאורי?
ליאורי הכל בסדר?" שאל והיא פשוט חיבקה אותו מוציאה גניחה רועמת ומרירה של
בכי.
"אני
מטומטמת!" היא בכתה. "לא את לא. אל תדברי ככה." הוא מחה את
דמעותיה. "את בכלל לא מטומטמת!"
"קווין, הרסתי
הכל, איך אני לא מטומטמת?!" אמרה ביאוש. "כולנו בני אדם, כולנו יכולים
לטעות, כולנו יכולים להרוס לעצמנו את החיים, החוכמה בנו היא שאנחנו לומדים
מטעויות, מסיקים מסקנות ובונים לעצמו חיים חדשים מהלקחים שלמדנו מהטעויות, כל אדם
חייב לטעות בשביל להצליח" קווין אמר וליאור הנהנה.
"אתה צודק! אתה
כל כך צודק, תודה רבה קווין, מה הייתי עושה בלעדיך?" היא חיבקה אותו.
"היית חושבת על
זה לבד" צחק והיא חייכה. "תודה!" היא אמרה שוב ומיהרה לרוץ לחפש את
שי.
"ליאור!"
צעקתי כשראיתי אותה רצה. "היי!" היא הסתובבה וחייכה לעברי.
"היי, מה קרה?
בכית?" שאלתי והיא הנהנה וניגבה את האיפור המרוח מעיניה.
"או, ודה לאל
מצאתי את שתיכן!" ג'ו צד מהצד. "היי, מה קרה? בכית?" שאל כשראה את
ליאור
והיא שוב הנהנה.
"זה בסדר עכשיו, או לפני שאני ישכח, היום ב5 בצהריים יש את כל ההצגה הזאת עם
טיילור אז תתאמנו וכל זה ניפגש בפארק הגדול." אמרה ורצה משם. לא לפני שצעקה
להתראות.
"מוזרה"
מלמל ג'ו. הנהנתי בראשי. "חזרות?" שאלתי והוא חייך. "אצלך
בבית!" קבע וגלגלתי את עיני.
"נו טוב."
הוא חייך ומשך אותי אחריו.
ושוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווב
העלתי שתי פרקים!!!
מקווה שאהבתם, הדעה
שלכם מאוד חשובה לי.
אני יודעת הסיפור לא
משו. פשוט כתבתי אותו לפני שנתיים וקצת והוא קצת עילג אבל אני מבטיחה אני יגמור
אותו מהר ויעלה סיפורים יותר טובים!
יאיי קוו חזרר!!
התגעגעתם ???? D:
יאלללה תגובות.
אוהבת
נוי ג'ונאס 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
