לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג עידכונים-jonas brothers


עדכונים שוטפים ורצופים על האחים ג'ונאס וסיפורים בהמשכים עליהם..שווה כניסה..(הסיפור כרגע:"tonight")

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2010

פרק 11-משחק החיים


אני כללללללללללללללל כךךךךךךךךךך מצטערת! לא הייתי כמה ימים בבית וגם נפצעתי ביד אז לא יכולתי להקליד יותר מידי!! אני בטוחה שאתם יודעים כמה התקופה הזאת היא לחוצה במבחנים ומיצבים ומה לא.

אז אני רוצה להגיד כמה אני מצטערת ומקווה שיש לנו פה עוד קוראים!

אממ אז הינה פרק, (:

בפרקים הקודמים:

חיבקתי אותה וניחמתי אותה.

"תני לו להסביר, אולי זה לא כמו זה נראה. מניסיון אישי" היא רק נאנחה והמשיכה לחבק אותי.

זה מה קורה ש:

א.       סומכים על האח המפגר שלך

ב.       משקרים לחברה.

ג.        נותנים לי. לשמור "סוד" .

הרי מי בסוף זאת שמרגישה אשמה?

אני.

חמש נקודות לכם.

פרק 11-משחק החיים:

"את יודעת מה ההרגשה?" שאלה פתאום, הסתכלתי עליה בבלבול והיא נגבה כמה דמעות מעיניה.

"ההרגשה הזאת שהלב מתפוצץ לך בחזה ועושה לך חור ענקי?ההרגשה המגעילה הזאת שגורמת לגרון שלך להתייבש ולעיניים שלך לשרוף?" היא שאלה והסתכלה עלי, מחכה לתשובתי, הנהנתי בשקט והשפלתי את מבטי. זאת הרגשה נוראה, אני מכירה אותה. יותר מידי טוב. אותה הרגשה שהחיים הם משחק אחד גדול ומסובך ושאתה נשאר באותו שלב ולא מצליח לעבור אותו. ואז כשאתה מצליח לעבור את השלב הזה את מגלה שהנסיך שאמור להיות שלך בסוף מעדיף לברוח עם איזו מכשפה זקנה עם חצ'קונים ומטאטא מעופף מסכן.

מצטערת על המילה אבל זאת חרא הרגשה. "אבל הכל טוב עכשיו" מלמלתי והיא הסתכלה עלי.

"הבנתי שההרגשה הזאת הייתה טעות של טיימינג לא נכון" המשכתי למלמל ונועם המשיכה להסתכל עלי.

"למה נראה לי שהטיימינג הוא לא זה שקובע?" נועם שאלה בציניות ונאנחה. יש משהו במה שהיא אומרת

אבל אף אחד מאיתנו לא יודעת את התשובה. כל הדבר הזה "אהבה" חזק ומסובך יותר ממה שחושבים.

"בואי" חייכתי אליה חיוך קטן ונעמדתי, עוזרת לה לקום. "יש תיאטרון." מלמלתי והיא חזרה להתיישב.

"אין לי מה לעשות שם. אין לי את הכוח לשחק, מספיק החיים שלי זה משחק אחד ג- נו בואי" עצרתי אותה ומשכתי אותה אחרי. "זה לא טוב לרחם על עצמך, במיוחד לא עכשיו." המשכתי לדחוף אותה עד ש-

"נוי? נוני!!!" הסתובבתי. "ג'ו!" מלמלתי וחייכתי לעברו, ראיתי איך סמדר וניק מזדחלים מאחוריו, כרגיל.

"נועם!" סמדר צעקה וחיבקה את נועם. "זה בסדר, אני בסדר" מלמלה לאוזנה של סמדר וסמדר הנהנה.

נכנסנו לאולם התיאטרון, הרגשתי את ידו של ג'ו נוגעת פתאום בידי, הסתכלתי עליו וחייכתי, שנינו התיישבנו וכך גם נועם, ניק וסמדר. "היי חבר'ה" הסתובבתי. אוי לא. כל הכבוד בן, אחלה טיימינג! "כולם לשבת!" יואב אמר ובן התיישב ליד נועם, אוי לא, נועם תיהי רגועה, בבקשה תיהי רגועה!

"שלום לכולם," הוא פתח וסרק את האזור. "היום אני נותן לכל אחד זוג סיטואציה והוא צריך לשחק אותה בצורה הטובה ביותר." הוא אמר. "נתחיל עם....נוי" למה, לעזאזל, אני, תמיד, נבחרת, ל-מ-ה?!?

"למה דווקא אני אד- תעלי לבמה עכשיו!" קטע אותי "הוא שונא אותי." מלמלתי בעצבים ועליתי לבמה מחייכת לכולם. "ג'ו, בוא תצטרף יש לי משהו טוב לשניכם!" הוא צחק וג'ו עלה. אוי לא, זה הראש הרשע של יואב, אנחנו אבודים! "הסיטואציה היא כזאת. נוי  מעריצה אותך, היא מתחילה להתחרפן שהיא רואה אותך ואתה צריך לנסות להתעלם כמה שיותר בזמן שהיא מנסה לחבק אותך, לנשק אותך וכל הדברים שמעריצות עושות, אחרי שאתה מסרב לה את מתחיל לאהוב את הקטע וזורם איתה. אוקי?" אוי לא, אני לא יכולה להחזיק את ה-

"משהו מצחיק גברתי?" יואב שאל כשראה אותי מתיישבת על הבמה ונקרעת מצחוק, אוח אני והיציאות שלי, אבל אי אפשר להאשים אותי, אני? מעריצה שרופה? זה יהיה קורע. "שום דבר לא מצחיק, כאילו אוי ג'ו אני חולה עליך אעאעאעא, יאו יאו אין עליך איזה חתיך שיווווואו!" התחלתי לחקות מעריצה פאקצה וכולם צחקו.

"נוי, תיקחי את זה ברצינות" הוא אמר ואני נשמתי עמוק, מנסה להירגע, "או-קיי" מלמלתי והוא חייך.

"אוקי, תתחילו" יואב אמר וירד מן הבמה. חייכתי, או ג'ואי, מסכן שלי.

"אומיגאאאאאאאאאאאאאאד!!אני לא מאמינה זה ג'ו ג'ונאס!!!" צעקתי ורצתי לעבר ג'ו מצמידה אותו לעברי.

ג'ו מנסה להחזיק את הצחוק שלו בכוח. "רדי ממני מטורפת!" הוא צעק וניסה לדחוף אותי מעליו, נפלתי.

"את..את בסדר?" מלמל והתכופף. "אני עומדת להתעלף, ג'ו ג'ונאס מחזיק את היד שלי. אני מדמיינת" מלמלתי וכולם צחקו. ג'ו הבין שאי עדיין משחקת והחליט שהגיע הרגע "לזרום איתי" כמו שיואב דרש.

"את רוצה לראות שאת לא מדמיינת?" שאל בחיוך. "כן" חייכתי ונעמדתי לגמרי, ג'ו עמד גם והניח את ידו על לחיי. "מה..מה אתה עושה?" מלמלתי. "את מעריצה שלי לא?" שאל ואני חייכתי, בואו נגזים.

"ברור, יש לי את כלללללל הדיסקים שלכם, פוסטרים, שרשראות, חולצות, מפרטים, מצעים, שירים, הכ-" הוא נישק אותי. ואז, אז נשמעו מחיאות הכפיים. "בראבו!!" יואב אמר בהתרגשות ועלה לבמה, "הכל היה כל כך אמין אפילו הנשיקה" הוא אמר וחיבק את שנינו. "אני ונוי חברים." ג'ו אמר ויואב שיחרר. "באמת?" אמר לאחר חצי דקה ארוכה של שקט,"אתה לא קורא עיתון?" ג'ו צחק. "אנח-נו בעיתון?" מלמלתי והוא צחק והנהן.

"אוקי. מזל טוב לכם. אבל אני רוצה להמשיך בשיעור. אוקי לסיטואציה הבאה" הוא אמר ואני וג'ו חזרנו למקום שלנו, לא יכולתי להפסיק לצחוק, גם אחרי שהתיישבתי במקום. "אוקי עכשיו אני רוצה את נועם, ו.....בן."

אוקי, הפסקתי לצחוק. למה לעזאזל יואב הזה רוצה להרוס אותי היום?! לא יכל לבחור אנשים אחרים.

ראיתי איך נועם מתחילה להתעצבן. היא עלתה לבמה ולאחר דקה בן עלה אחריה, הוא חייך אליה והיא לא הסתכלה עליו והפעם? אני מרחמת על בן. מה- היא- הולכת- לעשות- עכשיו.

"אוקי הסיטואציה שלכם היא כזאת" יואב פתח ושניהם הקשיבו, תתפלאו, גם אני.

"אתם חברים ואז נועם מגלה שבן בוגד בה עם מישהי אחרת, זה ישר אחרי שהיא רואה את הבגידה. תתחילו"

יואב ירד מהבמה, כיסיתי את פני, לא רוצה לראות את המחזה שלהם. ממש ממש לא רוצה.

בן תפס את נועם בידיו ונועם דחפה אותו ממנה "תעזוב אותי!" היא צעקה והמשיכה לדחוף את בן.

"זה..זה לא מה שאת חושבת שזה!" בן אמר, ממשיך את המשחק, "זאת היא נישקה אותי!" המשיך.

אוי לא. משחק החיים, זה פשוט מטריף. "אני לא מאמינה לך! אני עמדתי שם כמה דקות והמשכתם להתנשק! איזו סתומה אני שלא האמנתי לעידו, ואתה עוד הרבצת לו, אתה פשוט משוגע!!!!!" נועם צעקה והתחילה לבכות, בן האדים, מחליף צבעים. 'היא לא ראתה אותנו נכון'

"את...אני..אבל...אני" הוא גמגם. "אני רוצה לשכוח אותך, אני רוצה שתעלם. אני שונאת אותך!" היא צעקה, דחפה את בן ורצה אל מחוץ לאולם. "נועם" צעקתי, נעמדתי יחד עם הגיטרה והתיק והתחלתי לרוץ.

"היא תרצה להיות לבד!" ניק צעק לי, הסתובבתי אליו, נאנחתי ורצתי אל מחוץ לאולם התיאטרון מתחילה בחיפושים אחרי נועם. סמדר, ניק וג'ו הסתכלו על יואב שעמד על הבמה ליד בן.

"גם אתם..חברים?" יואב לחש, המום מכל מה שקרה בכמה דקות האחרונות.

"היינו." בן לחש ונתן לדמעה להתגלגל על לחיו עד שירד מן הבמה ורץ החוצה.

הינה הפרק שחיכיתם לו.

אני כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך מצטערת!

בבקשה אל תאכזבו ותגיבו.

אוהבת,

נוי ג'ונאס3>

נכתב על ידי , 27/5/2010 14:39  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפרק הראשון של ג'ונאס העונה החדשה!!!!!!!!


אוקי אוקי אוקי אני ,נוי, עוקבת אחרי ילדה בטוויטר והיא באה יציאה של.
"רואים שיהיה בין מייסי לניק משו רואים את זה בפרק הראשון"
אז אני כזה איך את יודעת הג'ונאסים ראו רק אתמול את הפרק הראשון בעצמם.
ואז היא שלחה לי פרטי ונתנה לי קישור לפרקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
כמה צרחתי!!!
היא אמרה לי לא לשלוח לאף אחד אבל אני כזה. נו ברצינות לא לעלות לכאן?
ירצחו אותי או משו?!!?!?!?!
טוב ראיתי וזה מושלללללללללללם זה כל כך שונה עם פתיח חדש והכל הכל הכל ח-ד-ש!!!!!!!!!!
אממ אחרי שראיתי שהיא שלחה את זה לעוד כמה ילדות ולא רק לי אז לא הרגשתי רע שאני שולחת לאנשים.
קיי, רוצים לראות תפרק? (כןןןןןןןןןןןןןןןןן)
אממממ..הינה קישור להורדה של הפררררקק!!!!
http://www.sendspace.com/file/bhwssj

אתם אוהבים אותי?!?!?!?!!?
חחחחחחח
תגיבו תגיבו תגיבו!! או וצפייה מהנה (אני רואה את זה עכשיו בפעם ה5 בערך חחח)
איכזבתן ממש עם התגובות!!ממש!תגיבו בסיפור!
נכתב על ידי , 14/5/2010 17:37  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 10-שקרנית נוראית:


ואל, הלואו גייז!!

מה קורה? אממ מצטערת על האיחור היו ועוד יהיו לי הרבה מיצבים ומבחנים ועבודות וכל החרטה שאתם בטח מכירים אישית. קיי. אתם עדיין רוצים פרק? כן? לא? אולי? אוקי אוקי. קבלו.

בפרקים הקודמים:

ידיהם הצטלבו האחד בשנייה. הם נתנו למוזיקה הנעימה שמתנגנת בליבם להתעצם ולקחת פיקוד,

כי זוהי הייתה מוזיקת האהבה, זאת ולא אחרת. ואותו השיר מתנגן שוב ושוב בתוך ליבם. והדיסק לא נשבר לעולם. ולעולם לא ישבר, אם אתה מוצא את השיר הנכון.

פרק 10-שקרנית נוראית:

"זה היה השיעור הכי מעצבן שהיה לי כל החיים!!" אמרתי בצעקה כשיצאנו מן הכיתה והתהלכנו במסדרון.

"נוי, את אומרת את זה כל שיעור." נועם אמרה. "וזה עדין לא משנה את הדעה שלי!" אמרתי והיא צחקה, העבירה את אצבעותיה בין שערה וחייכה. "אבל תודי, גיאוגרפיה זה פשוט, ס-י-ו-ט, כאילו. – כמו כל מקצוע?"

נועם השלימה אותי. "חמש נקודות לנועם. ממש קוראת את מחשבותי" אמרתי בזלזול. הרי כולם יודעים מה אני חושבת. לפעמים זה אפילו מפחיד "נכון, זה באמת מפחיד שכולנו יודעים מה את חושבת" ג'ו זרק ועיני נפתחו. לא הוא לא. "איך א-  תרגול" קטע אותי ונאנחתי. אני לא רוצה לדעת. רק במחשבות שלי אני רואה את ג'ו יושב על הרצפה עם ספרים מכל צדדיו שהנושא העיקרי הוא "איך לקרוא לחברה שלך את המחשבות" או "רוצה לדעת אם חברה שלך חושבת עליך?" או "מחשבותיה של נוי" וכל החרטה. אז בואו פשוט לא נחשוב על זה.

התקדמנו לעבר ה"זולה" הפרטית שלנו בבית הספר, נו , המקום שאנחנו יושבים בו כל הזמן, עדיין לא יודעים איפה זה? טוב, פשוט הלכנו? . "אוו, אז לכאן נעלמתם" נועם חייכה ומחאה כפיים, הרמתי את ראשי והסתכלתי. "נחמד. וחשבתי שאני התלמידה הרעה אה סמדי?" צחקתי והתיישבתי, טופחת לניק על הכתף.

"עבודה טובה אח של ג'ו" צחקתי וניק הסתכל עלי בכעס. "אני פשוט, אתעלם." ניק אמר בגלגול עינים וחייך לסמדר. "או הפרענו לכם? שנלך?" או, ג'ו התחיל לשתף איתי פעולה. לא. אני לא רעה. תפסיקו לחשוב על זה. כן, אני קוראת את המחשבות שלכם. בדיוק כמו שהם את שלי, גם לי מותר. לא?

"נו-עם" בן צץ מהפינה. "בן!" נועם חייכה וחיבקה אותו נותנת לו נשיקה קטנה על הלחי ומחייכת, משאירה את ידיה סביב צווארו. עיני עברו ישר לעידו שישב כל השיחה ושתק, ועכשיו? לא רק שהוא שותק הוא מאדים מרוב כעס עד ש. "עידו, עידו חכה שנייה."  כן, ניחשתם נכון. עידו לקח את הרגליים שלו והלך. "תעזוב אותי אתה לא מבין. אם אתה כל כך רוצה להיות גבר כמו שאתה יוצא עכשיו אז בו, נו בוא, תרביץ לי!" עידו פרס את ידיו לצדדים, הוא גלגל את עיניו. "עלק גבר!" מלמל והסתובב. עידו התחיל ללכת במהירות, הוא כבר היה רחוק מאיתנו. בן רץ ונעמד לידו. "מה אתה רוצה שאני אעשה? מה? אתה היית עושה את אותו ה- שלא תעז אפילו" עידו התפרץ. "אני לא הייתי משקר לחברה שלי, הייתי מספר לה מה קרה, אבל אתה? אתה קורא לי שקרן ומרביץ לי? אתה פשוט מפגר!!!" עידו צעק. בן נאנח והשפיל את ראשו. הוא הסתכל אחורה לעבר נועם שיושבת רחוק ממנו ומסתכלת על שניהם, מנסה להבין מה עובר. מה קרה.

"אם אני. אם אני אספר לנועם מה קרה. את האמת. אתה, תסלח לי?" בן גמגם. עידו נעצר, מסתובב לעבר בן במבט מופתע ואז החזיר את מבטו למבט הקר והעצבני. שניהם התרחקו ונועם כבר הורידה את מבטה מהם. "הם בטח מסדרים עניינים" תירצה והתחילה להתעסק בתיק שלה בעצבים. "תעשה את זה בשביל נועם, לא בשבילי" עידו אמר "אתה תסלח לי?" בן שאל ועידו הסתכל עליו מחייך חיוך קטן ומסתובב, הוא נעלם.

"שוב נפגשים" צחוק מעצבן נשמע באוזניו של בן. "מה את רוצה? מה?! עשית מספיק, פשוט לכי!" בן צעק עליה ודחף אותה מעליו. "אוי לא" מלמלתי. "מה קרה?" ג'ו שאל והניח את ידו על כתפי. "שום דבר רק נזכרתי ששוב לא עשיתי שיעורים בכימיה. אני..אני כבר חוזרת." יופי נוי, שיעורים בכימיה? את תמיד לא עושה שיעורים בכימיה אז למה שזה ישנה לך עכשיו? את פשוט שקרנית נוראית. אוי, חרוז. "נוי? אין מצב שזה שיעורי בית, אין מצב!" נועם לחשה ונעמדה. "אני אלך לעזור לה?" אמרה ומיד רצה אחרי.

"למה אתה ככה בייבי?" ליטפה את כתפו. "מה לא מובן בי-ש ל-י ח-ב-ר-ה !?!?!?!?!" צעק עליה

"מה אתה לא מבין בזה שאני זאת החברה שלך?" החזירה לו באותו טון וזרקה את עצמה עליו.

"אתה אהבת את הנשיקה, אל תכחיש!" לחשה לו באוזן.

"או פאק" מלמלתי והסתובבתי אחורה. "נועם" מלמלתי. "מה? מה? מה את עושה כאן?" אמרתי בלחש צעקה.

"רצתי אחריך, שנייה רגע, למה אמרת פאק?" שאלה והתקרבה עוד צעד אלי. "אמרתי פאק?באמת?" שאלתי בלחץ. שקרנית נוראית. כן, אני קוראת לכם את המחשבות שוב. "בואי נחזור" אמרתי ולקחתי את ידה במהירות מושכת אותה אחריי חזרה. "לא." אמרה ומשכה אותי חזרה לאיפה שעמדנו. היא עברה את הקיר.

"מה?" לחשה. "את. את. את ראית את זה?" אמרה בכמעט לחש מוחלט. "אני ראיתי אותם..מתחבקים" לחשתי. "ועכשיו הם מתנשקים, והוא לא מתנתק ממנה!!" היא אמרה, ראיתי דמעה נופלת מעי- רגע. פאק. היא מתחילה לבכות. "נועם." אמרתי בלחש והרמתי את ראשי לעברה היא השפילה את ראשה שלה והתחילה לרוץ.

"נועם!!! נועם חכי!" צעקתי ורצתי אחריה. זה מה שקורה ש:

א.       סומכים על האח המפגר שלך.

ב.       שמשקרים כשאת יודעת שאת שקרנית נוראית.

ג.        סומכים על האח המפגר שלך!

"מה קרה?" סמדר צעקה כשראתה את נועם עוברת על פניהם בוכה ואז רואה אותי רצה אחריה.

"בן" אמרתי לה והמשכתי לרוץ אחריה. "תחכי לי!!!!" צעקתי, עשיתי פנייה חדה ונכנסתי לתוך בית הספר.

"מצטערת. סליחה. אוי. סליחה" תפסיקו לעמוד לי בדרך לעזאזל. יצאתי דרך דלת היציאה האחורית וראיתי את נועם רצה לעברי. ידעתי שהיא תרוץ בסיבוב. רצתי לעברה ועצרתי אותה, מחזיקה אותה חזק ומנסה לשכנע אותה להירגע. "תנשמי עמוק" היא לא הפסיקה לבכות. ראשה היה על כתפי ושתינו התיישבנו מתחת לחלון כיתה מסוימת. "ראית את זה?הוא באמת בוגד בי, עידו צדק. הוא צדק ולא האמנתי לו, אני כל כך מפגרת!" אמרה עדיין בוכה. "את לא מפגרת" לחשתי לה באוזן. חיבקתי אותה וניחמתי אותה.

"תני לו להסביר, אולי זה לא כמו זה נראה. מניסיון אישי" היא רק נאנחה והמשיכה לחבק אותי.

זה מה קורה ש:

א.       סומכים על האח המפגר שלך

ב.       משקרים לחברה.

ג.        נותנים לי. לשמור "סוד" .

הרי מי בסוף זאת שמרגישה אשמה?

אני.

חמש נקודות לכם.



זה היה פרק 1-0 !!

מקווה שאהבתם וכל הבלה בלה שלי XD

תגיבו וכל הבלה בלה שלי.

או וכן. אני לא שקרנית במציאות. זה סיפור למזלי ולרעתי XD

אוהבת

נוי גו'נאס

(make me happy please! )

נכתב על ידי , 6/5/2010 19:04  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





28,126

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjb_lovers אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על jb_lovers ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)