D:
, עבר הרבה זמן מאז שהעלתי פרקים אז החלטתי לכבוד החג להעלות 2 פרקים שנראה לי
חיכיתם להם הרבה זמן, אני מקווה שתאהבו, ונכון, זה נראה כמו הסוף, אבל יש עוד הרבה
הרבה פרקים לעונה, לא לדאוג חחח 3>
בפרקים הקודמים:
"ליאור!" צעקתי כשראיתי אותה רצה. "היי!" היא הסתובבה
וחייכה לעברי.
"היי, מה קרה? בכית?" שאלתי והיא הנהנה וניגבה את האיפור המרוח
מעיניה.
"או, ודה לאל מצאתי את שתיכן!" ג'ו צד מהצד. "היי, מה קרה?
בכית?" שאל כשראה את ליאור
והיא שוב הנהנה. "זה בסדר עכשיו, או לפני שאני ישכח, היום ב5 בצהריים
יש את כל ההצגה הזאת עם טיילור אז תתאמנו וכל זה ניפגש בפארק הגדול." אמרה
ורצה משם. לא לפני שצעקה להתראות.
"מוזרה" מלמל ג'ו. הנהנתי בראשי. "חזרות?" שאלתי והוא
חייך. "אצלך בבית!" קבע וגלגלתי את עיני.
"נו טוב." הוא חייך ומשך אותי אחריו.
פרק 20-show time:
"שלום בית!" אמרת כשנכנסתי לבית.
"שלום בית של נוי" ג'ו אמר וסגר את הדלת אחריו. הסתכלתי עליו
והוא חייך. "מה?" שאל בחיוך והנדתי את ראשי. "בוא נתחיל עם החרא
הזה" אמרתי בעייפות ועליתי לחדרי, ג'ו עלה למעלה, התחלנו לחשוב על מה להגיד
ואיך להגיד. אני חייבת להגיד שזה מרגיש לי מוזר לשחק דברים שקרו לי בעבר.
הייתי רוצה לפתור את הדבר הזה בלי שכל מילה שלי תהיה פלאשבק אחד גדול. לא
אהבתי את הרעיון של ליאור אבל, אם זאתי הדרך היחידה להוציא את המכשפה הקטנה
(טיילור) מהדרך שלנו, אני יעשה את זה.
לטובתי ולטובת ג'ו.
"ואו, זו אשכרה טלנובלה" ג'ו אמר לאחר משהו כמו 4 חזרות, של אותם
דברים, שוב, ושוב, ושוב.
"איך עשית לי את זה!" ג'ו אמר בהגזמה, משחזר את דברי. "היי,
אני לא מדברת ככה!" יצאתי להגנתי.
"כן את כן!" הוא חייך חיוך מנצח. "לא ואתה יותר טוב, 'למה
את לא מאמינה לי, למה למה למה!' " צחקתי עליו בחזרה, שנינו נפלנו לתוך צחוק
מתגלגל שמילא את כל רחבי הבית השומם שלי.
הפלאפון של ג'ו צלצל, "אתה פשוט חייב להחליף את הצלצול הזה!"
קבעתי, זה באמת מחרפן אותי לשמוע את אותו שיר במשך כל כך הרבה זמן. "How
could you be so heartless" ג'ו שר את
השיר ולבסוף ענה.
"מה אתה רוצה?" ג'ו אמר. "אוקי, זה ניק!" אמרתי
בוודאות וג'ו אישר עם הנהון.
"תגיד איפה שמת את הסיר הגדול?" ניק שאל וג'ו חייך. "למה
אתה צריך בכלל סיר?" הוא צחק וגם אני גיחכתי אני חייבת להודות. "סתם,
לבשל!" ניק מלמל בביישנות. "דבר." ג'ו דרש ואני הנהנתי. מצפה
לדבריו של אחיו הקטן. נראה לי שכבר הבנתם שג'ו שם על ספיקר אבל רק רציתי להבהיר.
"אני מכין ארוחה לסמדי, משהו רומנטי, ואני דיי צריך סיר גדול" הייתי
יכולה לשמוע בבירור את הביישנות שבקולו. "אווי, איזה חמוד!" מלמלתי וג'ו
גלגל את עיניו. "טוב, הסיר הגדול בארון, בחדר שלי." ג'ו אמר באדישות.
הפעם היה זה התור של ניק לצוחק. "מה לעזאזל סיר עושה אצלך בחדר?!" ניק
ניסה לדבר תוך כדי קולות צחוקו המאוד מאוד מאוד חזקים.
"למה שלא יהיה לי סיר בחדר?!" שאל ג'ו. ושמעתי את ניק נאנח.
"נקודה טובה." אמר וג'ו חייך, חיוך ניצחון כמובן. ככה גם השיחה נותקה.
אני בטוחה שעכשיו ג'ו מוטרד מאוד בגלל "יאו, אם הוא יעשה משהו לחדר
שלי?!!?!?!!?הוא יודע לבלגן, והוא יהרוס לי את החדר! אני לא יודע איך אני ישרוד אם
הוא יגע לי ב-"
"ואו, ג'ו, תרגע. יהיה בסדר. לפי מה שידוע לי אתה המבולגן מבינכם
וניק? לבלגן? על מי אתה עובד?" חייכתי והוא לקח נשימה עמוקה והנהן בראש. צלצל
לו שוב הפלאפון. "אתה חייב ל-"
"להחליף את הצלצול, כן, כן, אני יודע!" קטע אותי וענה לפלאפון
"מה אתה רוצה?!" ענה שוב.
"שוב ניק?" שאלתי וג'ו בדיוק הרחיק את הטלפון מהאוזן. "אני
מצטער לא ידעתי שזאת את. בסדר. בסדר, אוקי. אוקי, טוב..נו..אוקי. אוקי. לא. וואלה?
כן, 4, סבבה, זהו? אוקי, נבוא. ביי!" הוא ניתק.
הסתכלתי עליו מוזר. "אמא שלך?" שאלתי והוא הניד את ראשו. מה? זה
היה נראה ככה, כאילו, אם מי כבר מדברים ככה חוץ מאימא ? אני תמיד מדברת איתה ככה.
ולפעמים מגוונת ואומרת "מגניב" מה שאני כבר לא אומר מכיתה ד'!
"בואי!" לקח את ידי, הבנתי שאני צריכה להחזיר את הפרצוף המוזר לפני וג'ו
נאנח.
"זאת הייתה ליאור. היא שאלה אם הכל מוכן, אם התכוננו וביקשה שנבוא
עכשיו לפארק, היא הולכת להביא עכשיו את טיילור." ג'ו אמר והנהנתי.
"בשביל זה כל הmom talk
?" צחקתי והוא הנהן. "היא לא מזכירה לך אמא?" הוא חייך,
"אולי. את האמת. תמיד ידעתי שהיא מזכירה לי מישי...."
"נו." רטנה והשנייה גלגלה את עיניה. "את בטוחה שזה יקרה
בדיוק כאן?" רטנה שוב וזאת שוב גלגלה עיניה.
"כן, טיילור, אמרתי לך כבר מליון פעם, ג'ו ונוי נפגשו לפני כמה דקות
בפאב כאן ליד, זה ממש שניות עד שהיא תרוץ לכאן כי הבית שלה באזור הזה" ליאור
הצביעה גבוה לעבר הבניינים שבצד ימין אך זה לא הרגיע את הבלונדינית עם המשקפיים
הגדולות. "אני מקווה שאת צודקת. אני במקומך ממש לא הייתי רוצה לחזור לפנימייה
סוג ז' שהיית בה לפני שדודה שלך זרקה אותך עלי." טיילור אמרה וליאור גלגלה את
עיניה בפעם השלישית לדקה האחרונה. היא לא אהבה את הפנימיה הזאת, היא לא אהבה את
דודה שלה. וכנראה שגם דודה שלה לא אהבה אותה שהיא זרקה אותה לידיה המטונפות של
טילור, היא באמת הייתה שמחה יותר להשאר ולהירקב בפנימייה הדוחה המנוהלת על ידי
הדודה המאוד "חביבה" שלה. היא האמינה שלספר את זה לכולם זה לא יהיה
רעיון טוב. היא לא רצתה להראות מסכנה או משהו. היא רק רוצה עכשיו להיפטר מהקרצייה
הזאת שיושבת מולה עם משקפת ומנסה לראות משהו. היא רוצה להיות חופשייה, ולא שזה
יתכן, לא נראה לה שהיא תצליח להראות את הפנים שלה בכלל מחר בבית הספר, במיוחד אחרי
מה שהיא גילתה היום.
עם עידו היא בכלל לא רוצה לדבר, ובפני שי היא רוצה להתנצל, אך הוא לא מסתכל
עליה בכלל, נפלא.
היא לא יודעת למה זה מציק לה כל כך, חוסר צומת הלב מבחינת שי, אולי כי הוא
חשוב לה.
"על מה את מסתכלת שעות?" אמרה טילור בעצבים, "כלום, כלום,
סתם." מלמלה והסתכלה על הפלפון שלה שזמזם בידה.
"הגענו" ג'ו שלח לה הודעה היא נאנחה ברוגע ושלחה במהירות.
"קדימה, this is show time"
בפרקים הקודמים:
עם עידו היא בכלל לא רוצה לדבר, ובפני שי היא רוצה להתנצל, אך הוא לא מסתכל
עליה בכלל, נפלא.
היא לא יודעת למה זה מציק לה כל כך, חוסר צומת הלב מבחינת שי, אולי כי הוא
חשוב לה.
"על מה את מסתכלת שעות?" אמרה טילור בעצבים, "כלום, כלום,
סתם." מלמלה והסתכלה על הפלפון שלה שזמזם בידה.
"הגענו" ג'ו שלח לה הודעה היא נאנחה ברוגע ושלחה במהירות.
"קדימה, this is show time"
פרק 21-פרנואידית:
בום בום.
בום בום.
בום בום.
אני מרגישה את הלב שלי פועם. חזק, כואב.
אני מרגישה כאילו משהו בתוכי משתגע עד שבא לי להקיא את ההרגשה הזאת.
עד כדי כך! "נוי? את בסדר?" שמעתי את קולו המבוהל של ג'ו. הנהנתי
קלות בראשי. לוקחת כמה נשימות עמוקות. מסדרת את קצב ליבי כמה שאפשר."כן, אני
בסדר. אני בסדר" אמרתי, בדרך משכנעת את עצמי גם.
"אנחנו נצליח, אל תדאגי. אני כאן." הנהנתי שוב, לא מסוגלת להוציא
שום מלה מפי. אל תבינו אותי לא נכון.
אין לי פחד במה או משהו, אני אוהבת לשחק, ואני לא ממש ביישנית ככה שממש אין
לי בעיה. הבעיה שלי היא בכמה אמיתי זה יהיה. זה מין סיוט. סיוט שחוזר על עצמו שוב
ושוב ושוב.
"אוקי, נתחיל!" אמרתי. לוקחת את עצמי על הידים, מנסה לנעול עם
לפחות 6 מנעולים את מגירת הפלשבקים שבראשי ואז אני מוכנה. "בהצלחה."
נתתי לו נשיקה קלה על הלחי והתחלתי לרוץ, מהר. הכי מהר שיכולתי.
"נוי! נוי, תעצרי בבקשה! תני לי להסביר!" ג'ו צעק אחרי. המשכתי
לרוץ, הסתכלתי קדימה, רואה את טיילור וליאור עומדות מאחורי עץ שרחוק ממני רק בכמה
מטרים, הבנתי שזהו המקום הנכון לעצור.
"להסביר?! אתה עוד רוצה להסביר? לא, תן לי לנחש, היא נישקה אותך נכון?
או לא, אני לא מאמינה לזה בפעם השלישית!" צרחתי. וג'ו תפס את ידי בחוזקה!
"תאמיני לי! היא נישקה אותי,היא פשוט באה ונישקה אותי, אני לא שלטתי בה! באמת!"
הוא אמר, מתחנן. עצמתי את עייני. "אני אוהב אותך"
"נוי, היא נשקה אותי, היא, היא מכשפה, היא,-
משום מה ג'ו, כולן מנשקות אותך, ומשום מה? הפעם ג'ו אני לא
מאמינה לך!" אמרתי, והינה דמעה הצליחה לעבור
את המשמר שלי והתגלגלה באיטיות על הלחי.
"אני אוהב אותך" הוא לחש לי. גלגלתי את
עיני, מנסה להשתחרר מאחיזתו של ג'ו. הוא תפס בזרועותיי
והצמיד אותי אליו. "תעזוב אותי ג'ו!!תעזוב
אותי" צרחתי בכל כוחי.
פתחתי את עיני בבהלה, מנערת את הפלאבאק מראשי. דמעה, שלא
ציפיתי לה, באה.
"להאמין לך?" בפעם השניה? להאמין לך? איך אפשר לסמוך
למישהו אחרי שלושה דקירות בלב" אמרתי.
ג'ו הסתכל עלי בפנים מודאגות. "אני בסדר," אמרתי לא
בלי קול, עם השפתיים, הוא הנהנן ועזב אותי.
"את אף פעם לא מאמינה לי! אף פעם! זה קרה גם בפעמים
הקודמות, את לא יכולה לסמוך עלי? איך אני יכול להיות חבר של מישהי שלא סומכת עלי
בכלל!" צרח. עצמתי את עיני, שוב.
"מה?" מלמלתי בשקט, לא נכון, היא לא
עשתה את זה, הן לא עשו את זה, אני, פאק אני כל כך תמימה!!!
"ג'ו?"
הסתובבתי במהירות, לראות את ג'ו עומד מאחורי, מתנשף ומופתע, "אני, ג'ואי,
אני, אני לא ידעתי"
אמרתי בשקט, הוא השלים את המטרים שהיו בינינו
וחיבק אותי חזק "זה בסדר, אני פה, אל תבכי, זה בסדר,"
הוא לחש לי באוזן, "זה לא בסדר!! למה אני
תמימה כל כך? למה לא האמנתי לך?" אמרתי והוא רק הידק את החיבוק.
פתחתי את עיני בבהלה. מנערת שוב את הזכרונות הארורים. ההצגה
חייבת להמשך נוי, תנשמי עמוק.
"אנחנו גמרנו!" ג'ו אמר ואני הנדתי את ראשי.
"אתה גמור, אני לא צריכה אותך, לך תחפש מישהי שתנשק אותך, פשוט כולן רוצות
לנשק אותך!" צעקתי ורצתי משם. עוברת את החומה ונעצרת. נפלתי על הרצפה.
לוקחת נשימות עמוקות ובוכה, זה כואב. תמיד חושבים שלב שבור
מתרפא לאחר זמן מסויים, כך חשבתי.
אך זה רודף אותי, כל הזכרונות, אני יודעת מה זה לב שבור, ומה
שקרה עכשיו, ההצגה הזאת, הרגישה לי כל כך אמיתית. אולי באמת ג'ו חשב על זה פעם.
חשב שאני לא סומכת עליו. אולי מגיעה לו חברה טובה יותר.
מישהי שלא זוכרת דברים שבכלל לא היו באשמתו.ושוב, עצמתי את עיני.
"זה המתכון לאהבה" ג'ו לחש באוזני,
הנהנתי בעדינות. "שני אנשים, שני חצאי לבבות, שתי נשמות שנועדו להיות
ביחד" אמרתי, מסתכלת היישר לתוך עיניו של ג'ו, הוא חייך, הסתכלנו על הלב
שבחול, הוא לא נמחק,
הגשם לא מחק אותו, הוא חזק יותר ממנו, חזק יותר
מהכל, הוא בעל כוח האהבה.
"מה שלא יקרה, אני תמיד יאהב אותך, כמה שהלב
שלי לא יפגע, אתה תמיד תחבר אותו."
מלמלתי ונאנחתי מעט, שנינו היינו ממש רטובים, ג'ו
הזיז את שערותיי הרטובות מפרצופי, משאיר את ידיו על לחיי, הוא התקרב אלי, נשען עם
פרצופו אל עבר פרצופי, מחבר את שפתינו ביחד, הינה עוד משהו שחלמתי לעשות, להיות
בגשם, להתנשק בגשם, להתנשק בגשם עם ג'ו.
"אני אוהב אותך" הוא צעק, נהיה דממה,
הים ממשיך לגעוש, הגשם ממשיך ליפול,
"גם אני אוהבת אותך" לחשתי באוזנו,
מחבקת אותו חזק ומחברת את שפתינו שוב.
איזה שטויות אני מדברת. אני אוהבת אותו, והוא אותי. אנחנו לא
נפרדים, אנחנו חזקים ביחד.
ורק ביחד.
אני לא צריכה לתת לפרנואידית שבי לתפוס שליטה, לא.
נעמדתי. הצצתי מעבר לפינה. מחייכת שרואה את ג'ו רץ לעבר טיילור
וליאור. אוקי. זה עדיין לא נגמר.
התחלתי לרוץ, לעשות את העיקוף בשביל להגיע הכי מהר שאני יכולה
בשביל לא לפספס כלום.
"טיילור?ממתי את פה?!" ג'ו אמר כשטיילור נעמדה מולו.
חייכתי, רואה את השחקן שלי בפעולה.
"אתה רואה מי באמת אוהבת אותך? מי תיהיה שם לצידך ותחכה
רק לך בזמן שאתה מתעסק עם ילדות קטנות ובכייניות!" אמרה, זה מה שאני בשבילך
טיילור? ילדה קטנה ובכיינית? את באמת רוצה לדעת מה אני חושבת עליך? אוקי אני חושבת
שאת- (נקטע לטובתכם האישית, תאמינו לי.)
"ומי זאת בדיוק?! את?" ג'ו צחק. וזאת הינהנה בראשה,
מחזיקה בחולצתו של ג'ו, ג'ו ניסה לנער אותה אך הוא לא יכל, זה לא מה שהיה
מתוכנן,"תראה מה עשיתי בשבילך? שלחתי שליחים, בנות, הכל בשביל להפריד בינך
לבין הילדה הזאת בשביל שנוכל להיות ביחד. כי אני אוהבת אותך" ואו, פריק !
"אולי עדיף שתסבירי את זה להם." ג'ו צחק והצביע
קדימה, טיילור הסתובבה והפלאש הפריע לראייתה.
תוך שניות הייתה מוקפת בלפחות 20 צלמי פפרצי נרגשים לגבי הסקופ
שקיבלו.
"א-אני!" טיילור גמגמה ולא יכלה לשמוע את עצמה מרוב
השאלות של המראיינים, אני לא מבינה אותם. הם קיבלו כל מה שהם רצו אז למה הם צריכים
עוד שאלות. אנחנו סיפרנו להם מה קרה. הם היו פה בצד וצילמו מה שקרה, מה הם עוד
רוצים? כיף?שתים?"
"מה את עושה פה? את לא צעקת? לא רבתם? את לא אמרת שאת לא
רוצה לראות אותו יותר בחיים!?" יכולתי לראות את הדמעות שיוצאות לטיילור
כשראתה אותו מחזיקה לג'ו את היד. "התוכנית שלי!!" יבבה והפעם.
יכלתי לצחוק. פעם ראשונה שאני צוחק כשמישהו אחר בוכה. זה לא
מתאים לי, אבל היי, זאת טיילור !
"נראה
לי שאני יכולה כבר לראות את הכותרות 'טיילור סוויפט השתגעה תוך 27 שניות'
" ליאור צחקה וכך גם אני וג'ו. "את!חכי אני יחזיר אותך למאיפה שאת
באה." טיילור צעקה וניסתה לצאת מהמעגל שהייתה לכודה בו.
"לא ממש נראה לי. ואני ממש לא יכולה לראות אותם מקשיבים
למישהי שיושבת בבית משוגעים לא חושבת?"
ליאור צחקה וצחקתי. "להתראות לך טיילור." אמרתי לה
בקול ילדותי. בכל זאת אני ילדה קטנה לא?!
"חשבתי על זה" ג'ו חייך. "יש לי כותרת טובה
יותר!" אמר ושלושתנו התחלנו להתרחק מהמהומה.
"מה היא?!" ליאור שאלה וצחקתי.
"פרנואידית!" אני וג'ו אמרנו ביחד וכולנו צחקנו. מה שנכון נכון, לא
נכחיש.
זה היה דיי מהנה לקראת הסוף.
"טוב, נדבר שחקנים שלי, אני הולכת לישון, פעם ראשונה לאחר
חודשים עם טיילור!" ליאור צחקה ואמרנו שלום. ג'ו ליווה אותי הביתה וחיבק
אותי. "אני אוהב אותך!" אמר לי והנהנתי בראשי. "לא יותר
ממני!" חייכתי.
שנינו דיברנו מעט והוא המשיך לכיוון הבית שלו. נכנסתי הביתה,
לא מופתעת שהוא ריק, הורים אף פעם לא בבית ובן כנראה מתנחל אצל אחד מהחברים
המגודלים שלו.
עליתי לחדרים בדילוגים, מזמזמת איזה שיר שתקוע לי בראש ""how could you be so heartless כל הכבוד ג'ו, תקעת לי את
הצלצול המעצבן שלך בראש. מלמלתי לעצמי ונכנסתי לחדרי. "אהה. אמא!"
צרחתי.
סמדר תקפה אותי וזרקה אותי על המיטה, היא ישבה עלי ותפסה את
כתפי בשתי ידיה.
"ס-מדי, מה את עושה פה?!" מלמלתי חצי מעולפת.
"ניק, דייט, לחץ, בגדים!" צעקה וקיפצה עלי בעצבים.
"איך את רוצה שאני יעזור לך אם עוד מעט אני יהיה רשמית
חלק מהמצעים?!" אמרתי והיא ירדה ממני ונעמדת על הרצפה. "צודקת,
סליחה!" אמרה. ולקחתי נשימה עמוקה. "ואו, נחמד לנשום" אמרתי
בציניות וסמדר גלגלה את עיניה. "אני מצטערת אני מתרגשת, פשוט ניק הכין לי
ארוחת ערב רומנטית!" אמרה בהתלהבות.
"כן, עם סיר גדול." מלמלתי והיא הסתכלה עלי בפרצוף
חסר הבנה. "לא משנה. אמרת בגדים נכון?"
שאלתי והיא הנהנה. כנראה שהיום אני לא יהיה בבית. "נו,
תכנסי למכונית!" זירזתי אותה, והתנעתי את המכונית.
ושווווווווווווווווווווווווווווווווווווב, שתי פרקים בשבילכם!
אני מקווה שזה יהיה שווה את זה ושתגיבו לי כי זה ממש ממש חשוב
לי!
בלוג מתחיל להדרדר אז מי שיעזור לפרסם זה ממש יעזור! תודה תודה
תודה כבר מראש!
אוהבת ומחכה לדעה שלכם,
נוי ג'ונאס! 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
החתיך של היום!